דיווח מהשטח

במצב פסנתר

מארינה מקסימיליאן פותחת סבב הופעות סולו הנע בין קלידי הפסנתר לכלי נגינה אלקטרוניים, מוצ"ש, 03.03.2018 אולם רקנאטי במוזיאון תל אביב לאמנות. נכח ומדווח – יובל אראל.

מארינה מקסימיליאן במוזיאון. צילום: יובל אראל

אשה מול פסנתר, מחזה קלאסי, לדידי הפסנתר הוא כמו אריה, זה מלך החיות וזה מלך כלי הנגינה, הכלי הכי עשיר בצבעיו ובצליליו, אשה ופסנתר, אלו היו הרגעים הכי מושלמים אמש במופע, כמו זה למשל..

קטע אחרון במופע, ההדרן, מארינה מקסימיליאן חוזרת לבמה ומתיישבת אל מול פסנתר הכנף מבית סטיינוואי, עדיין עם כתר הנסיכה על רעמת שערה הצבוע בוורוד בהיר, עוגבת על קלידי הפסנתר ומשחררת שוב את קולה הייחודי והמדהים עם פרשנות אישית לשירו של סקרימינג ג'י הוקינס שנכתב במקור לסוגת הבלוז אי שם בשנות החמישים של המאה הקודמת ומאז עבר בידיהם ובגרונם של כמה מהטובים באמני המוזיקה על שלל גווניה – I Put a Spell on You , מותירה טעם טוב של עוד באזני הקהל שמילא את האולם עד אפס מקום.

פרסומת

את מארינה מקסימיליאן פגשתי על הבמה בהזדמנויות שונות, החל ממופע לצידם של הליירז ששימשו לצד החומרים המקוריים שלהם גם כהרכב המלווה של מארינה, עובר למופע סולו על פסנתר בכיכר בין תאטרון הבימה להיכל התרבות, כאחת המשתתפות בהרכב של עופר מאירי, יחד עם תמיד מוסקט כ"לא כוחות" בפסטיבל של התדר, עם הפסנתרנים הגדולים במופע הקלאסי שבעה פסנתרים ועוד ועוד, ניתן לומר שיש לי שעות פסנתר ומופע לא מבוטלות מול מרינה.

שלא לדבר, בעצם כן, על אחת מהשיאים המקצועיים כאמנית כאשר התארחה במופע של אלן פרסונס שנתן לה את הביצוע המרטיט של אחד מלהיטיו Eye In The Sky ובכלל.

אמש זה היה משהו אחר, למארינה שלנו יש אתגרים חדשים, כך בעצם אמור לחיות מוזיקאי אמיתי בכל נימי נשמתו, להניח יד על רף ומיד למנף את עצמו לרף הבא, לעוד הצלחה, אתגר ופסגה מוזיקלית. זה בעצם סוד העניין, כך היה אמש, מארינה שמאחוריה שני אלבומים מוצלחים ושללל תארים וכו', לקחה את עצמה מעולם הפסנתר הקלאסי עליו היא גדלה כילדה קטנה, דרך עולמות הג'אז והסול, צועדת במבואות הפופ המיינסטרימי הטהור היישר אל המאה העשרים ואחת העשור השני, מקום בו לאלקטרוניקה יש אמירה חזקה ביותר, כשהיא מוקפת מצידה בשלל צעצועים מהסוג שניתן לרכוש בחנויות המוזיקה האלקטרוניות, מקלדות מידי, מיקסרים, לופר, קיטאר ואפקטי סאונד, הגישה מארינה מקסמיליאן לקהל הרב שמילא את האולם ואחוז נכבד ממנו היה מוזיקאים אמיתיים, את הדרך החדשה והניסיונית שלה עם כל צבאות הצלילים ומיתרי הגרון הגדולים מהחיים שלה אל עומקם של מסתרי האלקטרוניקה ומה שהיא יכולה לעשות לצלילים, לעוות, להכפיל, להרחיב, לפצל להדהים לכתוש, למעוך לפרק ולעצב מחדש, שירים שכבר הפכו לקלאסיקות אקוסטיות של פסנתר לכדי אלקטרו ביט או כל אלקטרו אחר שתאמרו.

פרסומת

אמנם, בכנות, חלק מהביצועים לא עברו לי טוב ליד האוזן, כי אולי היה לי קצת קשה להכיל שינויים כל כך מהותיים במלודיות מוכרות, אך הייתה שם מידה אדירה של נועזות, של אומץ ושל התנסות המהולים בהרבה כישרון, רגש ואהבה אמיתית ליצירה.

שעה ועשרים דקות של פס קול מאתגר מבחינת הביצועים, מעבדה חייה להתנסויות מוסיקליות חדשות ומעל כל זה, הקול, שלוקח אותך למחוזות שמימיים. מארינה רק פתחה אמש את סבב ההופעות המיוחד הזה, לכו לתפוס לכם דייט עימה מעל הבמה הקרובה למקום מגוריכם.

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: