, וש קליפים שנועדו לקדם שיר, יש הופעות שנועדו למכור כרטיסים, ויש יצירות שמבקשות לספר סיפור רחב יותר. הפרויקט החדש של ליהי טולדנו שייך לסוג השלישי. במשך כמעט עשרים דקות היא לוקחת את הצופים למסע מוזיקלי אינטימי בגילה וננסי. חמישה שירים מתחברים לרצף אחד. המצלמה נעה בין הבר, השולחנות והאנשים. המוזיקה זורמת ללא הפרעה. התחושה מזכירה מפגש חברים שהפך לסרט מוזיקלי קטן.
שלב חדש בדרך האישית
ליהי טולדנו כבר אינה זקוקה להצגת היכרות. השנים האחרונות מיקמו אותה כאחת היוצרות הבולטות בדור הצעיר. הקהל פגש אותה תחילה דרך מסך הטלוויזיה. מאז היא בחרה להתרחק מהגדרות מוכרות ולבנות לעצמה קול אישי. השירים שלה נעים בין פופ עכשווי לכתיבה חשופה. הם עוסקים באהבה, בחרדה, בבדידות ובניסיון להבין את עצמך בתוך מציאות רועשת. גם המופע החדש ממשיך את אותו קו ומציג יוצרת שמרגישה נוח יותר ויותר בתוך העולם שהיא בונה.
חמישה שירים שמתחברים לסיפור אחד
המופע נפתח באינטרו קצר שמזמין את הצופה להיכנס פנימה. מיד אחריו מגיע "מדרגות נעות" שמציב את הטון הכללי. אחריו מגיע "טלה ועקרב" שעוסק במתח שבין משיכה לקרבה. "אסירת תודה" חושף צד רגיש יותר ומאפשר לרגש להוביל את הסיפור. במרכז הערב ניצב "אם לא דואגים לי", השיר שמעניק לפרויקט את שמו. את המסע חותם "לבד בחלל" שמותיר את המחשבות מרחפות גם אחרי הצליל האחרון. כל שיר עומד בפני עצמו, אך יחד הם יוצרים תמונה שלמה ומדויקת יותר.
בין הומור לחשבון נפש
"אם לא דואגים לי" הוא אולי הרגע החשוף ביותר במופע. טולדנו שרה על הצורך שמישהו יחזיק עבורה את החבל כאשר החיים רצים מהר מדי. היא מתארת לילות ללא שינה, עומס בלתי פוסק ותחושת פיזור שמוכרת לרבים מבני דורה. לצד הכאב מופיע גם הומור עצמי. רגעי הבמבה המפורסמים שוברים את הרצינות ומחזירים את הסיפור לקרקע. דווקא השילוב הזה מעניק לשיר את כוחו. הוא אינו מתמסר לרחמים עצמיים. הוא מביט במציאות בעיניים פקוחות ומצליח גם לחייך אליה.
גילה וננסי כשותף מלא ליצירה
קשה להתעלם מהבחירה בגילה וננסי כמוקד ההתרחשות. המקום מזוהה עם חיי הלילה של תל אביב ועם קהל מגוון שממלא אותו כמעט מדי ערב. לאורך השנים הפך החלל לבית עבור מופעי דראג, אירועי תרבות ומפגשים שחוגגים חופש ביטוי וקבלה. הדמויות שמופיעות בפריים אינן ניצבות בלבד. הן מוסיפות צבע, תנועה ואופי. טולדנו אינה מצהירה דבר במפורש, אך נדמה שהיא מצדיעה לעולם שמאפשר לכל אדם להיות נאמן לעצמו. המסר הזה משתלב היטב עם רוח השירים ועם האווירה הכללית של המופע.
יותר ממופע מצולם
הפרויקט הזה מצליח משום שהוא אינו מנסה להיות משהו אחר. הוא אינו מתיימר להפוך למופע ענק, הוא גם אינו מסתפק בתפקיד של קליפ מורחב. הוא מציע הצצה לעולמה של יוצרת שנמצאת בתנועה מתמדת. יוצרת שממשיכה לחפש, לשאול ולספר סיפורים דרך מוזיקה. בסופו של הערב נותרת תחושה נעימה של קרבה. כאילו ישבנו איתה לשיחה ארוכה על החיים, רק שבמקום מילים קיבלנו חמישה שירים.
