מקהלת ראנה חוגגת השקת אלבום בכורה בבית היוצר בנמל תל אביב, שי שיר וטלי ספיר הגיעו כדי להשתתף, ליל חמישי, 10.01.2019.
הן מופיעות מול שגרירים, אנשי עסקים ודיפלומטים. הן חוגגות 11 שנות קיום, מתוכן 3 שנות עצמאות, ללא כל תלות בגופים חיצוניים. אמש, בבית היוצר בנמל תל אביב, השיקו את אלבום הבכורה שלהן, אשר הופק עצמאית ע"י מימון המונים.
על הבמה מקבלים את פנינו פסנתר, כינור, עוד, כלי הקשה ומקהלת ראנה אחת שמונה כ-20 נשים, יהודיות וערביות, מוסלמיות ונוצריות, צעירות ומבוגרות. כולן הופכות לישות אחת בניצוחה ובעיבודה הרגיש של מיקה דני ובניהולו האומנותי של עידן טולדנו. הן פותחות עם טקסט בעברית וערבית לסירוגין. כך גם השירים, מדלגים בין השפות ונותנים מקום לשני העמים. ההרמוניות שלהן משגעות והעוצמה שיש לקבוצת נשים ששרות יחד, פה אחד, היא אדירה.
בין השירים משולבים קטעי קישור, שחלקם הם הסיפורים האישיים של חברות המקהלה. כך מספרת פיבי צדוק, שנולדה בקזבלנקה, על שירת הנשים, שזוהי גם ההתמחות של המקהלה, על נשים, בכל העולם, שיושבות יחד בעת הבישולים או הכביסות ושרות אחת לשנייה על תלאות וקשיי היומיום, הן שרות על כל מה שלא יכלו לספר בנוכחות גברים. פיבי מספרת איך ישבו אמה וחברותיה, ושרו זו על אחותה, זו על חמותה וזו על גיסתה. סיפור אישי נוסף מספרת עירית אהרוני, על בית ילדותה המוזיקאלי. היא ניגנה על פסנתר, אחיה על כינור ואמה שלא הפסיקה לשיר, עד שאביה נהרג במלחמת יום הכיפורים. לאחר המונולוג הקשה, הן ביצעו שיר קינה תוך תיפוף של בנות המקהלה על גופן ועל ידי כך שיחקו והרעידו את קולן.
להופעת אורח עולים לבמה אחינועם ניני עם קול פעמוניה והדרבוקה וגיל דור עם הגיטרה. הם לא מבצעים את השיר שתכננו, אלא לבקשת אחת מחברות המקהלה, מבצעים יחד את "אורי", לא לפני שניני אומרת מספר מילים, בתור אומנית שפועלת בהרבה פרוייקטים למען השלום, ובצער, נאלצת להודות שרוב שיתופי הפעולה בין היהודים לערבים שהיא נתקלת בהם, נעדרים אותנטיות, הם לא באמת מוצלחים, הן נוצרו בשביל לצאת לידי חובה למען ארוע ספציפי שבסיומו השת"פ מתפרק. אבל במקרה של "ראנה" ניכרת שיתופיות אמיתית, חברות, אהבה ויצירתיות, עם המון רגש והומור. היא בצעה בליווי המקהלה ביצוע מקסים ל"מזמור לילה" שכאילו נולד למען שיתוף הפעולה הזה.
השיר היחיד שרומז ליריבות בין העמים, הוא גם השיר שהכי מזוהה עם המקהלה "חד גדיא" בגרסה של חווה אלברשטיין, אשר בתיו תורגמו גם לערבית. השיר מסתיים בשורה המצמררת "רודף ונרדף, מכה ומוכה, עד מתי ימשך הטרוף הזה?" אך יתר השירים לא נוגעים בסכסוך הערבי יהודי או במורכבויות של שני העמים. הם נוגעים ביחסים בין נאהבים, בין הורים לילדים, במשפחה ובקהילה. הן נותנות מקום לכל כך הרבה עמים ושפות ולקוחים מהפולקלור של המון עמים. ניתן לשמוע קטעים בעברית, ערבית, מצרית, תורכית, תימנית, לדינו. אפילו צלילים אפריקאים ומשם, תרומתה של המקהלה לשלום. ביומיומיות, בשיחת חולין, בעצב ובשמחה של החיים. פה נמדד השלום האמתי, בהיעדר העיסוק בשלום.
ואז הן בצעו את "נמי נמי" או אם תרצו, "נומי נומי" . פה נפרץ הסכר ודמעותי החלו לזלוג מהתרגשות. אני שרה לביתי לילה לילה את השיר, אך הגרסה העשירה של "ראנה" השאירה אותי פעורת פה. בעודי מצטערת שלא אוכל להרדים את ביתי עם ביצוע כזה, שי לוחש באזני "בואי נקנה את האלבום!"
לסיום, מיקה מצטרפת לשורת המקהלה, ויחד הן מסיימות עם פתגם אפריקאי, שמושר בעברית, ערבית, אנגלית וצרפתית ומסיים את המופע באופטימיות ושמחה . מילה ממיקה: "מומלץ לשנן!"
"אם אתם יכולים ללכת, אתם יכולים לרקוד
אם אתם יכולים לדבר, אתם יכולים לשיר!"
