סיקור הופעות

שני צדדים לירח…

מופע מחווה ליצירות של להקת פינק פלויד, ההרכב הבריטי Uk Pink Floyd Experience יחד עם ההרכב הישראלי Echoes בהיכל התרבות של תל אביב, מוצ"ש, 05.01.2019. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

פנטזו סצנה – היכל התרבות של תל אביב מלא עד אפס מקום בשמנה וסלתה, גבירות מגונדרות עטויות בפרוות מינק ועדיי זהב ויהלומים מלוות בגברים מחוייטים ומבושמים, אין אפילו ג'ינס אחד או נעלי ספורט באולם, התזמורת הפילהרמונית של תל אביב פוצחת ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך, פרקים שלמים המוכרים לכל חובב ומעריך אמנות אמיתית, לפתע צעקה מפלחת את חלל ההיכל, מהשורה החמישית קופץ לפתע אדם בעל זהות מוזרה במקצת, שיער ראשו לבן עד סגלגל, נראה שהוא חובש פרוקה מעוטרת בסרט פרפר מוזהב, מעילו נמשך עד ברכיו העטויות במכנסיים מהודקים המבליטים את חלציו, מבטאו מוזר במקצת, אירופאי מהסוג הישן, הי, זהו יוהאן בעצמו, הוא עצבני רצח, לא מתאים לו שיצירותיו מבוצעות כאן בתל אביב, מדינת ישראל, הוא צועק כי לא יתכן שעם הכובש עם שכן יעז ויבצע את יצירותיו, מאחת השורות ביציע צועק לו בחזרה תל אביבי אחד כעוס ביותר אך צודק מאוד –"אתם הגרמנים, במיוחד אלו מסקסוניה אייזנאך כבשתם חזור וכבוש כל נחלה ודוכסות שרק חפצה נפשכם, שלא לדבר על מלחמות העולם שיזמתם כאימפריה מרכז אירופאית, איזו זכות יש לכם בכלל לדבר, שב בשקט!!".

טוב אז לא ממש, התפרעתי לגמרי, כן, רוג'ר ווטרס, הרי אי אפשר בלעדיו, נגן גיטרת בס וחבר בהרכב הרוק המתקדם הבריטי פינק פלויד, הרכב שהוקם בשנת 1965 והתפרק בשנת 1995 (חוץ מאיחודים קצרצרים לצרכי יחסי ציבור וגריפת ממון נוסף..) מותיר אחריו שורת אלבומים מיתולוגים ומפוארים שנעוצים עמוק בדי אנ אי המוזיקלי של העולם המערבי בשלהי המאה הקודמת, כן אותו ווטרס, שאף ביקר בישראל לפני שנים ספורות וקיים מופע בשדה החומוס של נווה שלום כשהוא גורף סכום כסף יפה מאוד לכיסיו, אותו ווטרס שהתהפך על עצמו ועלינו וכבר מספר שנים שהוא מנסה להניא מוזיקאים מלהגיע לישראל בתואנות מוכוונות תנועת הבי די אס. אותו ווטרס ניסה להניא את חברי ההרכב הבריטי המבצע את יצירותיה של להקת פינק פלויד שהפכו למיתוס כלל עולמי המבוצע בידי עשרות אם לא למעלה מכך הרכבים ברחבי העולם כדרך חיים, ממש כמו שתזמורות סימפוניות מנגנות יצירות של מלחיני העבר, מלהגיע לישראל בשל אותן טענות הזויות שהוא מאמין בהן.

אני מעריך שעד כאן הבנתם את הפואנטה, אי אפשר בלי להזכיר את הסאגה הפסיכית שווטרס הפיל עלינו, כאן, כאן וכאן, אפשר להתקדם הלאה…

אמש המה האולם המרכזי של היכל התרבות בתל אביב עד אפס מקום, אלפיים וחמש מאות צופים שגדלו על היצירות המיתולוגיות של פינק פלויד, קשישים, מבוגרים וצעירים, הגיעו במיוחד כדי לחוות את המופע של ההרכב הבריטי שאירח לצידו את ההרכב המקומי, החבר'ה מבאר שבע.

קרוב לשעתיים תמימות של מסע פלודיאני בין כמה יצירות המהוות אבני דרך במסלולה האמנותי של פינק פלויד, החל מימי ראשית הפסיכדליה דרך האלבום הנחשב ובצדק לאחד מהמאסטרפיס שנוצרו אי פעם – הצד האפל של הירח, עובר לקטעים מהחומה ועד להדרן, כאשר שני ההרכבים מחלקים ביניהם באופן שווה את הנטל בביצועים למעט הקטע – What Do You Want From Me שאפשר לומר כי היה מוכוון ישירות לאדון ווטרס ההזוי, אותו ביצעו במשותף, כל הנגנים ובמיוחד שלוש ווקליסטיות של ההרכב הישראלי לצד הווקליסטית של הבריטים נתנו את הביצועים היותר מדוייקים ששמעתי אי פעם ביצירות הללו.

בכלל, יש לי קילומטראז' לא מועט בצפייה במופעי מחווה לפינק פלויד בארץ, כמעט כל הרכב מקומי שהעז אי פעם לגעת ביצירות הללו, הספקתי לראות ולשמוע, טובים יותר וטובים פחות, גם את הבריטים ראיתי במופע הקודם שלהם בתל אביב, ממש כאן בהיכל, אז הם קרטעו בתחילה וקיבלו את האנרגיה והתעוזה בחציו השני של המופע. הפעם זה היה ממש מצויין, דיוק נגינתי, אנשים למדו את הצלילים אחד לאחד במדוייק, כי הרי כשבאים לבצע מחווה לאמן או יוצר אפשר לעשות זאת בשתי דרכים, הראשונה, היותר פופולארית היא ביצוע עם אינטרפטציה אישית למקור, השנייה היא הדיוק המופתי, ממש כמו תזמורת המנגנת יצירות קלאסיות, במדוייק, אחד לאחד, העתק הדבק, זה מה שאנחנו רוצים, כי אנחנו, כל הקהל הרב שמילא את ההיכל אמש, מכיר כל צליל, תו ואות ביצירות הלו, לא רוצים וריאציות לא רוצים אלתורים, רוצים לעורר את תאי הזיכרון מחדש ובמדוייק, ואכן זה מה שקיבלנו אמש.

ואם כבר לחפור אז אי אפשר בלי גאווה ישראלית – כן, אם הערב הזה היה סוג של דרבי או משחק כדורגל אז ישראל אחת, אנגליה אפס, אין ספק שההרכב הישראלי התגלה כמוצר איכותי ביותר, קובי אליאס הסולן המצויין, אשר בין ישי, שיר ירושלמי ויוסי שיטרית על הגיטרות החשמליות, שי זריהאן על הבס, עודד בן יצחק בסקסופון, הילל שיר בקלידים ומחשב, איתמר אבוחצירה על התופים וכמובן שלושת הווקליסטיות המצויינות – מירב, יונית וענת.

תודה רבה לאגואיסט על הרמת ההפקה המצויינת, על המאבק העיקש והבלתי מתפשר למרות הלחץ שהופעל בידי כוחות הרשע לגרום לביטול המופעים, תודה רבה לצוות הבמה ובמיוחד לחברים מסינקופה שנתנו יותר מיד עוזרת, אתם יודעים מי אתם, תודה.

אוהבים את פינק פלויד? אם תספיקו, הערב יערך מופע נוסף ואחרון בסבב במרכז הקונגרסים בחיפה. את ההרכב הישראלי תוכלו לתפוס בתאריך 24 בינואר במועדון רדינג 3.

לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה

וידאו, יותר טובים מרוג'ר…

התוספת…

במהלך הלילה ושעות הבוקר פנו אלי מספר קוראים וחובבי פינק פלויד והעירו כי ההרכב הבריטי נמנע מלבצע יצירות של פינק פלויד אשר נכתבו והולחנו בידי רוג'ר ווטרס, אלו בוצעו רק בידי חברי ההרכב הישראלי.

אז ראשית ראוי לציין כי במופע הקודם של UKPF בתל אביב הם בצעו חומרים שנכתבו בידי רוג'ר ווטרס, הוא טען במהלך הקונפליקט שלו מולם בעת האחרונה כי זה עבר לו מתחת לרדאר…

אכן עולה בבירור כי יצירותיו של רוג'ר ווטרס בוצעו אך ורק בידי חברי ההרכב הישראלי, כאשר ביקשתי את תגובתם של הבריטים הבוקר בסוגיה זו קיבלתי את התשובה הבאה:

מחברת ההפקות Egoeast נמסר: "אנו מתארים לעצמנו כי רוג'ר ווטרס אכן המשיך בשלו והפעיל לחצים על הלהקה בעודם בארץ, לא לשיר משיריו. עם זאת החליטה הלהקה להופיע ולחלק את ההופעה בצורה שבה תוכל ההופעה להתרחש מבחינתה. החלטתו של כל אומן היא אישית.

צרופה של להקת Echoes פורסמה בכל אמצעי הפירסום ובכמעל לעשרה ראיונות אישיים שהעניקו אנשי חברת ההפקות לתקשורת. עם זאת, אל לדבר לפגום בהישג הלא מבוטל שהעמיד את תבוסתו של ווטרס בראש החדשות מסביב לעולם ולא בכדי עמדו אלפי אנשים בסיום המופע אתמול והריעו לאומנים ממושכות"

וכאן אני מבקש להכניס דעה אישית, קטע שלא כתבתי במהלך הלילה:

הי, חברים, בסופו של עניין מדובר במופע מחווה, מופע מהסוג שרק אנשים שבאמת מעריצים את ההרכב, במקרה הזה פינק פלויד, יוציאו כסף כדי לראות ולשמוע, לצלול לשעה קלה אל תוך אשליה שזה הדבר האמיתי כאשר בתוך תוכם ועל פני הדברים הם יודעים שזוהי הצגה אחת גדולה, אבל התשוקה והרצון העז לשחרר את הזיכרונות, לצלול לנעורים, שווים עבורם כדי להשקיע ולשקוע, במובן הטוב של המילה.

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: