דיווח מהשטחהופעות בינלאומיות

הביקור של Oi Va Voi  בתל אביב

ההרכב הבריטי Oi Va Voi שקנה לו מעריצים בישראל במיוחד בזכות השילוב יוצא הדופן בין ההשפעות המוסיקליות השונות של חבריו (דאנס, טריפ הופ, כלי זמר ומוסיקת עולם) – חוזר עם אלבום חדש ומגיע להופעות בישראל, את הפרק התל אביבי באברהם הוסטל חוו שי שיר וטלי ספיר אשר חזרו מליל אמש עם התובנות והצלילים.

Oi Va Voi בתל אביב. צילומסך

גשום בחוץ, מאוד גשום, אך עובדה זו לא מנעה מאיתנו ללכת לראות, בנעליים וגרביים רטובות משלולית עקשנית שלא ניתן היה להימלט מפניה, את "אוי ואבוי" ההרכב הבריטי שמשלב כל כך הרבה סגנונות כאשר החוט המקשר בין כולם הוא הסממן היהודי.

חברי הלהקה המקוריים יהודים, כל אחד בדרכו שלו, בינם לבינם הם לא עוסקים בזה אך כולם מחוברים ליהדות ומעריכים את שורשיהם שקשורים בדרך זו או אחרת לשואה, ומביעים חזק את יהדותם בשירים.

פרסומת

בתחילת דרכם עשו בארטר עם בית תפילה בשכונה שלהם בלונדון, אשר אפשר להם להתאמן בין כתליו. בתמורה, הלהקה שילמה בהופעות כליזמרים בחגים לקהילה היהודית באותו בית כנסת. מיותר לציין שהשראה רבה נשאבה מתשמישי הקדושה, האלמנטים הדתיים והתרבותיים והסממנים היהודים, שבאפן טבעי נמצאו באותו בית תפילה. בתחילת שנות ה-2000 השילוב של האלקטרו והביט עם החסידות היה חלוצי ופורץ דרך.

הפעם, בניגוד לבדרך כלל, שההופעות מונחתות עלינו וזהות ההופעה הבאה היא בגדר אניגמה, ביקשנו אנחנו מהבלוג לסקר את האירוע. שי עוקב אחרי הלהקה כבר מלמעלה מעשור. העושר המוזיקלי של הכליזמרים, הבלקן, אפילו הלדינו שמאוד דומים זה לזה בשילוב הביט והאלקטרו יוצרים מוצר שפונה למכנה משותף רחב מאוד. ניתן היה לראות קהל מגוון מאוד באברהם הוסטל, בחלל הגדול, מרווח, מעוצב ומגניב (שעל קירות הטורקיז בשירותים של המקום אני יכולה לכתוב רשומה נפרדת), החל מילדים שרקדו על הרמקולים, עבור בהורים, שכמונו, נאלצו להשתמש בשירותי בייביסיטר בשביל להגיע למקום ועד קהל מאוד מבוגר שבא עם כיסא מהבית, להנות מהכינור, הקלרינט ומקטעי החזנות הרבודים בתוך השירים.

הלהקה עברה במרוצת השנים גלגולים רבים, חבריה התחלפו ולתקליט האחרון צורפה הזמרת הישראלית זוהרה נידם המוכרת בטייטל הבימתי "ZOHARA" שעלתה לבמה עם סילואט איימי ווינהאוסי ומלודיקה. הם ביצעו שירים מאלבומים קודמים כמו "Refugee" ובו סולו כינור של אנה פואבל עם הרבה נשמה יהודית וחן. ו-"yesterday mistake" הכמעט פופי שמשלב בתוכו קטעי חזנות של סטיב ליוי שהוא גם נגן הקלרינט הוירטואוזי של הלהקה. לצד שירים מאלבומם החדש כמו "Address Unknown" שמתחיל עם הקלרינט של ליוי שכאילו נושא תפילה ומסתיים עם כינור ששולח תפילה זו אל על.

פרסומת

מעניין שדווקא במופע בארץ הקודש, ואולי בשל עובדה זו, הם התמקדו בעיקר בשירים הקודרים יותר, אינדי, גוטי אפל ופחות במוזיקה הבלקנית והכלייזמרית המשמחת שלהם וחבל, הקהל הישראלי אוהב לשמוח ולדעתי התפספסה פה הזדמנות ליצור הופעה בלתי נשכחת. יחד עם זאת, הרמה הייתה גבוהה מאוד, לאוי ואבוי חותמת אישית מובהקת משלהם, דבר שהרכבים רבים מייחלים לו. הם הצליחו לשמור עליה ועל הייחוד יוצא הדופן שלהם.

וידאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: