יום ראשון, ספטמבר 13, 2026

שוברים את הצלילים

ערב פתיחת פסטיבל ג'אז ירושלים, מוזיאון ישראל, רביעי 29.11.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

אבישי כהן וקרן אן, לא סטנדרטים. צילום: יובל אראל

זו השנה השלישית לקיומו של פסטיבל הג'אז בירושלים, כחלק מאירועי פסטיבל ישראל השלם, התרחשויות בחלל מוזיאון ישראל לאמנות, לא רחוק מהמגילות של מתקוממי המרד כנגד הרומאים.

גם השנה שמנו פעמינו על בירתנו הבלתי מחולקת למעט ריבוא מנהרות וכבישים החותכים את הרריה לגזרים. השנה נפתח הפסטיבל עם מופע מרכזי ראשון של הרכב הג'אז מבית מועדון צוללת צהובה הירושלמי בניצוחו של תומר בר, פסנתר ועיבודים – "לא סטנדרטים", לכבוד הפסטיבל הם בחרו לארח את המוזיקאית והזמרת, אקא סוג של כוכבת רוק בינלאומית – קרן אן, ידידה טובה לארצנו. המופע לא שינה ממנהגו של ההרכב, ליטול חומרים מוכרים של האורח התורן וללוש אותם אל בינות מכפלותיה וקפליה של סוגת הג'אז שעד היום אני סבור שיש כאן תעלול דיסקלטי סמוי.

היכולת הזו לקחת לחן ומבנה פזמונאי מוכר ושוטף, לרסקו לרסיסים, לשבור את השלד עד לאפר דקיק, להתפרע ולשוטט לא פיזית אלא צלילית לכל עבר ולחיזור בדיוק מופתי בתיבה קבועה מראש בסודי סודות אל המקור, לספוג מחיאות כפיים מהקהל התמה כל פעם מחדש על הכשרון של שוברי הלחנים לאסוף את השברים ולחזור לתלם.

אבל ברצינות, לקרן אן יש חומרים מצוינים, איכותיים, היא הפקידה אותם בידיו האמונות של תומר בר, שבדרך אגב וברצינות יתרה עומד לחגוג אלבום פופ בשבוע הבא על מנת שיחלק בין נגניו את הניתוח לב פתוח שהם עשו ליצירותיה, מהרוק אל הלאונג', עם צבעי הקול הגבוהים והענוגים של קרן החבויים ומתפרצים בינות לשצף קצף וקצב של כלי הנגינה ששוברים את השורות ולהגדיל ראש ולהביא את המנהל האמנותי של הפסטיבל בכבודו ובעצמו, מר אבישי "אבישקס" כהן עם החצוצרה שלו, כאורח במופע, ולקיים דואטים של שירה וצלילים, אבישי לא באמת שר, הוא רק החרה וחיזק אחרי קרן, רחוק מהמיקרופון אבל כולם ראו את שפתיו נעות, שיאים במופע – להיטים של קרן – My Name is Truble  ודואט עם אבישקס – Not Going Anywhere.

אניה ופרנסואה, מודראטו קאנטיבלה. צילום: יובל אראל

עם תום המופע הלכתי לפזר עצמי בחללי המוזיאון שבעצם כבר די מוכרים לי מהביקורים הקודמים בפסטיבל הג'אז הירושלמי, אין ספק שהפינה הכי חמה ולוהטת בקומפלקס הוא המתחם בין פסלו של נמרוד, ראשון הציידים ועד הפסלונים התמימים של שבטים ברחבי העולם המקדשים את הפיריון ודי לחכימא…

החברים של פרידמן. צילום: יובל אראל

כמה התגודדויות המוניות בחללי המוזיאון היו סביב המופעים הפתוחים לקהל הרחב, חמישיית דני רוזנפלד, רביעיית דניאל פרידמן, ועוד, המפתח הפעם הוא בכלל הפתעה, בהפקת הפסטיבל מכנים זאת "קולות צפים" מופעים פתאומיים שאינם רשומים בתכניה, צירופים מרתקים, מאתגרים שניבטים אליך במהלך השיטוט מכל מיני פינות בקומפלקס, תעצור, תאזין, תתבונן, תתקדם…

לא רע בכלל, באד פלוס. צילום: יובל אראל

את חלקו האחרון של הערב לקחנו בצעידה בוטחת בחזרה לאודיטוריום, המופע שנקבע היה של השלישייה הקרויה The Bad Plus, אני לא יודע באמת למה הכוונה במונח הזה שעולה מהשם, אבל אפשר לומר שהם באמת פלאס, לא רעים בכלל, הם אלופים בלחרב שירים, מפרקים להם את הצורה והולכים לאיבוד כאילו וכל נגן בעולם אחר, אבל יש את הרגע הזה, הבלתי ידוע לאיש מלבדם, שכבר עסקתי בו במופע הראשון, התיבה הזו שהם קובעים מראש בסודי סודות – כאן נחזור כולנו לתלם, אתה תיתן את הקצב, אתה תמלא את החלל בנפח ואני רק אנגן באצבעות יד שמאל את האקורד הבסיסי של השיר ובאצבעות יד ימין אמשיך לחרב את כל המבנה ולהתפרע כאילו ושני צידי מוחי הופרדו בלידתם, תגידו לי שזה לא כך!!!? יש במופע הזה רגעים כאלו שאתה פשוט מבקש לסגור את עצב הראיה, לחזק את עצב השמיעה, להניח את הראש על כרית או מעיל מקופל ולתת למוסיקה לפתח לך את המחשבות, לצאת לסיור לא מודרך במסגרות קומיקס מוטרפות, בחללי סקאוט מוזנח או במחסני תחמושת ארוזה בנייר משומן, לא משנה הסביבה, חשובה החוויה, והם השלושה, אית'ן אייברון על הפסנתר, ריד אנדרסון בבס ודייב קינג בתופים וכלי הקשה, בסך הכל מקיימים מופע פרידה מאית'ן שפורש מהטריו, נותנים לצופים והמאזינים ליטול חלק מהצד בחגיגה שלהם, מעין רקוויאם לטריו שלא יחזור יותר, לפחות לא במבנה הזה, מקנחים עם לא פחות מאשר הגרסה הג'אזית שלהם למטאל הפסיכוטי של אוזי אוסבורן ובלק סאבאת', איש הברזל – איירון מאן, פסיכי, משוגע, מטורף, בתכלס.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהפסטיבל

וידאו

 

 

 

 

 

 

 

 

הכי חדשים

כאשר Wham! פתחה את החומה הסינית לצלילי פופ

בשנת 1972 יצאה להקת הרוק הבריטית דיפ פרפל למסע הופעות היסטורי ביפן. ההקלטות מאותם ערבים הפכו לאלבום...

פינק שוברת שתיקה: "אני עומדת לצד העם שלי"

הופעה של אד שירן הפכה לזירת מחאה, ומשם התגלגל הסיפור ישירות אל פינק. מאקלמור, שחימם את שירן...

המשיח עדיין לא בא, המופע המלא כבר כאן

ב־25 במרץ 1985 יצא ״מחכים למשיח״, אלבום הסולו החמישי של שלום חנוך. האלבום הגיע אל הרחוב הישראלי...

הכבש השישה עשר חוזר אל ישראל שהיינו פעם

בשנת 1978 הייתי בן עשרים, וכבר חייתי ונשמתי מוזיקה. תקליטים עברו מיד ליד, ושירים חדשים הפכו במהירות...

המסך ירד: יוסי פולק הלך לעולמו בגיל 81

השחקן והבמאי יוסי פולק הלך היום לעולמו בגיל 81. עולם התרבות איבד שחקן עם נוכחות, חספוס וקול...

נינט טייב השיקה את ״אני נינה״

הזמרת והיוצרת נינט טייב השיקה אמש, את אלבומה החדש ״אני נינה״. מופע הלהקה התקיים באמפי תל אביב,...

3 הערות

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא