כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מוסיקה זה עולם

פתיחת פסטיבל החשיפה הבינלאומית בצוללת צהובה ירושלים, רביעי, 08.11.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל.

מארק ופרץ אליהו חשיפה בינלאומית. צילום: יובל אראל

כבר אומץ בחום, העניין הזה של היציאה מהעיר הגדולה לחופו של הים התיכון בלילות הסתיו והעליה לירושלים, לבחון, לשמוע ולחוות, מוזיקאים ישראלים המבקשים להיחשף בפני שורה ארוכה של מנהלי פסטיבלים ומועדוני מוסיקה מעבר לים, החשיפה הבינלאומית, פרויקט מיסודו של מועדון צוללת צהובה בירושלים ומשרד החוץ, המחלקה לקשרי תרבות, חלק לא מבוטל מהאמנים המקומיים שעיניהם נשואות אל מעבר לים חבים את הצלחותיהם שם לפרויקט הזה, המפגיש בינם ובין אותם מפיקי ומנהלי האירועים העולמיים, אם זה בתחום מוזיקת הרוק והאינדי, אם זה בתחום הג'אז, מוזיקת עולם וגרוב.

בשנים האחרונות אני מלווה את הפרויקט בהתהוותו ואף עוקב אחר ההצלחות של המוזיקאים הישראלים בזכותו.

השנה בחרתי לטעום מהחוויה הזו בתחום מוזיקת העולם והג'אז, ערב הפתיחה בצוללת צהובה, לטעום מהצלילים של המוזיקאי והיוצר מארק אליהו, אמן הסאז והקמנצ'ה, המלווה באביו פרץ אליהו המנגן בטאר, באמן הקלידים אלדד ציטרין ואשף כלי ההקשה רוני עברין, הרביעייה הזו פתחה את הפסטיבל בביצוע של מספר יצירות מתוך שני אלבומיו של מארק אליהו – חולות | Roads ודרכים | Sands. צלילים שנולדו מתוך החוויה של שבטי הקווקז בואכה דרומה אל עבר הסהר הפורה, אלדין של המאה העשרים ואחת.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

כמה רגעים לאחר הקונצרט הקצרצר, המפנה מקום לאמנים נוספים המבקשים אף הם להתחרות על תשומת ליבם של האורחים, הפרומוטרים, הספקתי להחליף כמה מילים עם מארק אליהו, יצאתי עם כמה בשורות חדשות, כבר לקראת סוף השנה האזרחית צפוי לצאת לאור קטע מוסיקלי חדש, האמור לבשר את שחרורו של אלבום נוסף, אלבום שלדברי מארק אליהו ישלב את הסגנון האתני האופייני למנגינותיו עם השפעות וחיבורים בני זמננו, שכבות וטעמים של אלקטרוניקה, הבטחה מעניינת ומרתקת שיוצרת ציפייה דרוכה.

 

האמת שאחרי הקונצרט הקצרצר של מארק אליהו והנגנים קשה להמשיך ולעקוב אחר ההרכבים הבאים, אך יש מקום לציינם, שני הרכבי ג'אז, הראשון – Beats and Pieces  טריו קופצני ומלא אנרגיות בכיכובו של מתן שפינצקי חיית סקסופון קופצנית ומלאת עזוז, השני – Michel Sajrawy Trio כשמו כן הוא – שלישיית נגנים בהובלתו של מישל סארג'אווי יליד נצרת המנגן בגיטרה יחד עם לואי אבו סיני בקלידים וסטניסלב זילברמן בכלי הקשה היוצרים צלילים איזוטריים ומרחפים של פיסות ג'אז עולמי משולב בשורשים ותובנות של הפינה הזו במזרח התיכון, כאשר אני מבקש להגדיר את הערב והשבוע בכללותו במסגרת פסטיבל החשיפה אני אומר למאן דהו כי בעיני זהו ערב של מוחאי כפיים ודיסלקטיים, פרשנות אישית שוטפת סאטירה והומור שחור על החלוקה בין נגני והרכבי הג'אז בסוגת העלית שצריך לדעת את שפתם המוזיקלית כדי לחדור עמוק פנימה להוויה, לבין הרכבי מוסיקת העולם הנוצרת במחוזותינו והיא עטופה בהשפעות רבות של הארצות מהם הגיעו בני עדות ישראל לכאן, הרוב מן הסתם מהצד האוריינטלי. בנקודה זו עלי לציין בעין מחייכת את הרכב הנגנים הקרוי  Sabir | صابر | סאביר, שישיית נגנים, בנים ובנות הכוללת סקסופון, חליל צד, כינור, גיטרת בס, קלידים וכלי הקשה היוצרים מארג עשיר בגרוב וביט המשלב בחוכמה ובטוב טעם את הקוקטייל המקפיץ של האוריינטליות המרקידה לצד פרצי יצירה בלתי קונוונציונלים בשילוב של כלי הנגינה, רגעים שאפשר להגדירם כאושר עילאי.

הייתי אמור על פי כוונותי להישאר עד סופו של הערב ולזכות בחווית המופע של נטע אלקיים "אביאדי" המחווה לזמרת מחצר מלך מרוקו – זוהרה אלפסיה, אך לצערי ובאשמת המארחים כבר הייתי רווי במלא עורקי ביין אדום שאיים להרדימני ונאלצתי לחתוך בחזרה לתל אביב בדיוק באותו רגע שנטע נכנסה למועדון, חבל לי, אחכה להזדמנות נוספת בעתיד.

בקטנה או בגדולה, בימים אלו מתקיימים ערבים שלמים של הופעות במסגרת הפסטיבל, בשבוע הבא אף יתקיים הסבב של סוגת הרוק והאינדי, לכו, אל תתעכבו ואל תשתהו, הזדמנות לחוות אמנים ישראלים המתאמצים במיוחד כדי לזכות בכרטיסי טיסה לפסטיבלים עולמיים, מן הסתם הם נותנים את כל כולם לכך, הרווח – שלכם!!!

כאן מצויים כל הפרטים על הפסטיבל

אלבומים להאזנה או רכישה מקוונת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא