הופעות בינלאומיותסיקור הופעות

הפלגה בפארק

המופע של סר רוד סטיוארט בפארק הירקון, אורחת – ריטה. רביעי, 14.06.2017. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. הכתבה מתפרסמת במקביל גם במגזין "מגפון".

רוד סטיוארט וריטה, מפליגים. צילום: יובל אראל
רוד סטיוארט וריטה, מפליגים. צילום: יובל אראל

רגעים אחרונים, ריטה יהאן פרוז, בשמלת מיני כסופה ונוצצת, מניחה את זרועה מעל כתפו החסונה של איש האצולה הבריטית, הזמר בעל השורשים הסקוטיים רודריק דייוויד "רוד" סטיוארט והשניים יוצאים בריקוד סלואו צמוד לעיני שני רבבות צופים קורנים מנחת מול גבעת המופעים הוותיקה בפארק הירקון – גני יהושע בעוד הצלילים של שירו האלמותי של סטיוארט- Sailing עדיין מתנגנים להם בדואט שחותם את המופע המהווה עוד רגע של אוניברסליות אמיתית כאן ברצועה הכי מזרחית של אגן הים התיכון.

סר רוד סטיוארט בפארק הירקון. צילום: יובל אראל
סר רוד סטיוארט בפארק הירקון. צילום: יובל אראל

זו הפעם השלישית שרוד סטיוארט מגיע לישראל על מנת לקיים מופע בפני קהל, הייתי שם אז, שנת 1983, בגלים הראשונים של הפקות "פארקונצרט" ו"מופעפארק" שהחלו להציב את ישראל על מפת המופעים הבינלאומיים ולתת לנו תחושה של אוניברסליות, האמת, אני לא ממש יכול לזכור רגעים מאותו מופע, אך הוא נשאר טבוע בזכרוני יחד עם שמות נוספים, דייר סטרייט, טינה טרנר, דויד בואי, בוי ג'ורג', סנטנה, ועוד רבים בואכה שנות התשעים המפוצצות במופעים.

על הקריירה הארוכה שלו אין צורך להרחיב למעט העובדה הראויה לציון כי הוא היה חבר בלהקת  Faces לצידם של שמות כרון ווד, קני ג'ונס, רוני ליין ואיאן מקלקן עד שפרש ויצא לקריירת סולו שטופת להיטים שככבו במצעדי ההשמעות העולמיים לאורך חמישה עשורים תמימים.

סטיוארט, מלא אנרגיות. צילום: יובל אראל
סטיוארט, מלא אנרגיות. צילום: יובל אראל

אמש בחלקת הדשא הנמתחת מגבעת המופעים ועד המקום בו נצבה בשלהי שנות השבעים הקונכיה האקוסטית ששמשה למופעי תזמורות והרכבים אקוסטיים קלאסיים עד שהפכה למתחם מופעי הרוק של ישראל, התקבצו קרוב לשתי רבבות צופים כדי לחוות במשך שעה וארבעים דקות את המופע של רוד סטיוארט, בהפקתו של אודי אפלבוים, מופע שכלל עשרים משיריו הנצחיים של רוד, להיטי פופ משלל חייו, כמה גרסאות מחווה ללהיטים בינלאומיים של זמרים אחרים, לצד בלדות שהפכו למיתוס אמיתי. רוד, הנראה טוב מאוד לגילו שכבר חצה את השבעים, לבוש בחליפות נוצצות אותן החליף מספר פעמים במהלך המופע, מלווה בהרכב נגנים מלוטש ומקצועי שנתן את הצליל החי והאמיתי, במיוחד נגן סקסופון הבריטון שהביא את הגרוב הג'אזי בתזמון הנכון, מגובה במספר זמרות ליווי חינניות שהעשירו את הרגעים החשובים היכן שהקול אמור לעלות או להתעבות, הוביל את הקהל לחגוג יחד עימו את שורת הלהיטים ולעצור לרגעים כאשר קיבץ סביבו את הבנות והנגניות עם הכלים האקוסטים לישיבה מול הקהל עם כמה מהבלדות שהפכו אותו לאחד הזמרים היודעים לשבות לבבות, לתת בוסט חזק בחזרה עם אהבתו לקבוצת הכדורגל אותה הוא מעריץ מסלטיק בצבעי הירוק וסמל התלתן ולהדליק את מדורת השבט בסיומו של המופע עם אותה זמרת שהוגדרה כזמרת הלאומית – ריטה, משאיר לקהל טעם של עוד.

היה זה אחד מלילות הקיץ היותר טובים של תל אביב.

רשימת השירים – Having a Party , This Old Heart, Tonight Is The Night, Maggie May, Forever Young, Rhythm Of The Heartg, Rhythm of My Heart, Can't Stop Me Now, You Wear It Well, Baby Jane, Sweet Rock And Roller, Downtown Train , The First Cut Is the Deepest , Ooh La La , You're in My Heart, I Don't Want to Talk About It, Have I Told You Lately , River Deep, Mountain High , Da Ya Think I'm Sexy?, Sailing.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. מחצית ההופעה הייתה עם סאונד מחפיר ואף נוטה לשעמם במחצית השנייה הסאונד וההופעה השתפרו.
    רוב הביצועים היו אנמיים למדי והרגישו מופע נוסטלגי זול…
    נסיון ההפקה לחסוך את המסכים הצדדיים פגם והתירוץ שהם בטח יספקו שהקרינו על מסך מאחורי הבמה לא תקף…
    ומצד האמן בחירת שירים תמוהה למדי : לא מעט שירים משעממים בפנים ולא מעט להיטים טובים בחוץ.
    הביצוע ל Do Ya Think I'm Sexy היה מאד יבש ובאמת רק סולו הבאס שיפר אותו.
    והיו רגעים שחשבתי שאני במופע הלא נכון ושבטעות הגעתי למופע של River dance ושות'.
    בקיצור הייתה תחושה של חלטורה מצד האמן (שאני מאד מעריך את העבר שלו) ומצד ההפקה , בקיצור ציפיתי ליותר.
    הדבר היחיד שהפתיע אותי לטובה זה הכמות היחסית גדולה של קהל במופע מסוג זה.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: