המופע של חוזה גונזלס, ערב שני מתוך שלושה, מועדון בארבי בתל אביב, 23.05.2017. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.
ישנם הרגעים המיוחדים הללו במהלך המופע שאתה נשאב לרפטטיזם המהפנט של מקצבי הגיטרה האקוסטית המהווים מעין מצע ללחישות הפונטיות שנשמעות כסוג של לחש קסמים של רב מג המכונס בסדנתו האפלולית בינות לקדרות אפופות עשן צבעוני המיתמר ושואב במסלולו את נשמותיהם של המאזינים המניעים ראשיהם במעין אקסטזה חולמנית.
אמש, הרגעים הללו היו עיקרו של הזמן. כאשר אחרי חימום קצר של הזמרת היוצרת לונא אבו נאסר, כמה דקות אחרי השעה עשר, עלה חוזה גונזלס, מוסיקאי הפולק השוודי – ארגנטינאי, על הבמה במועדון בארבי שהיה מלא עד הסוף, כמעט, שהוא מתיישב על כסא שהוצב מעל במה קטנה על הבמה הגדולה, כדי שכולם יוכלו לראותו פחות או יותר, בינות הקהל המצופף, כשהוא מתחיל בפריטה של אצבעותיו על מיתרי הגיטרה האקוסטית ביוצרו את המנגינות המהפנטות באותו רפטטיזם מקצבי שגורם לאותם נידי ראש, יד או רגל במהלך המופע.
בגילוי נאות, יש לי סוג של הפרעת קשב מוסיקלית, אני לא מקשיב למילים, אני מאזין לצלילים, תמיד, בכלל, לוקח לי זמן או שזה מחייב ריכוז מוחלט ונקי, לעתים תוך כדי קריאת התמלילים, כדי לקלוט במוחי את המסר, הנרטיב, שתפור בתוך כל שיר ושיר, על כן אמש, ממש לא נכנסתי למוד הריכוז הזה, פשוט נתתי לעצמי להיסחף עם המקצב ועם המלודיות המכשפות, להתבונן בקהל המתבונן באמן, באורות שיצרו אווירה מלנכולית, כל זאת תוך שאני מנצל פריווילגיה לא כתובה ולא מוחלטת ומוצא את עצמי עומד בצדי הבמה ממש מול המדרגות המובילות, מקבל זווית צד קרובה וישירה אל האמן השקוע בנגינה ובשירה.
אין זו הפעם הראשונה שלי מול חוזה גונזלס, הספקתי לחוות את המופע שלו עם להקתו Junip לפני שלוש שנים, מעל אותה במה, הנה שורה אחת מהמילים ששפכתי אז, מתאימות גם לליל אמש – "…ניתן לתאר את השילוב של המלודיות המתנגנות והשירה המינימליסטית הבלתי זועקת ועדינה יחד עם נופך פסיכדליה העטוף בצלילים מגוונים כסוג של מוזיקה איכותית ו"גבוהה" הפונה למביני עניין…".
הערב יחזור חוזה גונזלס בפעם השלישית למועדון בארבי, אך גם להופעה זו כבר לא נותרו כרטיסים…
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
יופי של סקירה, הרגשתי בדיוק אותו דבר.