היינו גם היינו

מופע השקת האלבום "אם היינו", גידי גוב מבצע שירי משוררים, מלחינים ומוזיקאים, מוזיאון תל אביב, שישי 09.09.2016. אורחים – שילה פרבר ויהלי סובול. נכח תיעד ומדווח – יובל אראל. צילום – שילי אראל.

גידי גוב הוא ברנש עסוק, עסוק מאוד אפילו, כשאתה עובר על הרזומה שלו בעמוד הוויקיפדיה שנוצר אודותיו אתה למד כי פרט לשעות אותן הוא מקדיש לשינה אין לו רגע דל, כי כשאתה מוגדר כזמר, שחקן, קומיקאי, מנחה טלוויזיה לצד השתתפות בשלל תוכניות ריאליטי בתחומים שונים, פרסומות ומה לא אפשר להבין מדוע לקח לו עשר שנים בין אלבומו הקודם "בקצה ההר" בו חבר גוב לעמיר בניון ואסף אטדגי ומבצע בין היתר, ולראשונה, דואט עם אשתו ענת גוב שמאז הלכה לעולמה, לבין האלבום הנוכחי "אם היינו" שבאופן מסוים שיריו מתמודדים עם אותו אובדן במרומז.

האלבום החדש, התשיעי במספר של גוב כמבצע (גידי גוב הוא זמר המגיש את מילותיהם ולחניהם של יוצרים באמצעות קולו המיוחד והמוכר) הוא לחלוטין לא אלבום מסחרי או בעגה המקצועית אלבום להיטים, בפרויקט הזה גוב לא מכוון למכנה הציבורי הרחב, מדובר באלבום שהוא סוג של מעדן לאניני טעם, או יותר מדויק אלבום שנולד במיוחד עבור המעריצים המושבעים של גוב כאמן מגיש, הוא מאוד נינוח, רגוע ושליו, ואני מבין זאת, כי הרי ממרום עיסוקיו של גוב, ההחלטה ללכת אט אט, לבחור, ללקט, לבדוק ולהחליט מה מתאים, מי מתאים ואיך זה ישמע בסוף, הנה החלטה של אדם שכבר עשה הכל בחייו וכשהוא מבקש להגיש אלבום שירים חדש הוא צועד במתינות ראויה כמי שעתותיו בידיו.

אחד עשר שירים שקובצו יחדיו אל תוך האלבום הינם תמלילים ומנגינות של שורת כותבים, יוצרים, מבצעים ומשוררים – איתי פרל, ברק פלדמן, אסף אמדורסקי, דורי מנור, עומר קליין, רונה קינן, ערן ויץ, יהלי סובול, נתן אלתרמן, חמי רודנר, שילה פרבר, חיים גורי, אשר ביטנסקי, עדית פאנק, יובל שפריר, שאנן סטריט, מירון איזקסון, יוני רכטר. אינני יודע מי פנה למי, האם גידי גוב אל היוצרים או שמא הם אליו, אין זה משנה כלל כי בשורה התחתונה, בתוצאה הסופית, מדובר באלבום איכותי ואנין, בוגר, בשל ולא מוצר של מכונות להיטים או אסופת מקצבים רועמים. יש כאן כבוד למילה הכתובה, יש כאן הדרת פנים לצלילים המצורפים ויש כאן אמן וותיק ומנוסה שהפך כבר מזמן לחלק מהדי.אן.אי הישראלי המגיש מעין תמונת קיר איכותית המצוירת ביד אמן.

אמש כאמור התקיים מופע ההשקה לאלבום, ממש שנה לאחר צאתו, עוד הוכחה לכך שזמנו של גידי גוב לא באמת מצוי בידיו…

אחרי שבוע עמוס בהופעות חשובות, מצוינות והזדמנויות חד פעמיות, הייתי מוכן לקחת את ערב יום שישי כערב של מנוחה רגוע אל תוך סוף השבוע, אולם כאשר ההודעה על קיומו של המופע המוקדש במיוחד לאלבום האחרון של גידי גוב "אם היינו", מעין מופע השקה, הגיעה אלי, ידעתי כי אוותר על השקט ואתארגן על יציאת ליל שישי כדי לא להחמיץ את המופע. הפעם הקודמת שראינו את גידי גוב על הבמה הייתה יחד עם חבריו מלהקת כוורת, כאשר הם "פוצצו" את פארק הירקון. אז אמש אולם רקנאטי הוותיק במתחם מוזיאון תל אביב היה מלא כמעט עד אפס מקום (לא ממש, כי הצלחנו לשדרג את מיקומינו על המושבים במהלך המופע כשזיהיתי צמד כסאות ריקים במיקום טוב יותר…).

קולו של גוב איננו מהקולות הצלולים הנקיים והזכים, הוא צבוע בשכבות של שנים רבות, מעושן במקצת, נשבר לפרקים, מחוספס אך יחד עם זאת הוא מאוד אופייני, מתנגן נכון בזמן ובמקום, כאשר נדרש גוב להרים את קולו ולתת דחיפת טמפו עסיסית הוא עושה זאת בלי כל בעיה, הצבע המלוכלך קמעה הוא חלק מהמלודיה הצובעת את התמלילים. על הבמה ניצבים הנגנים – ערן ויץ בגיטרות – הוא גם אחראי על הפקת האלבום והפקת המופע יחד עם יובל שפריר שעל התופים, יניב דדון בגיטרות חשמלית ואקוסטית, תם מוכיח בגיטרת בס ואלעד אדר בקלידים המניעים את המופע ופותחים עם השיר "חיוכה המסוים" שכתב המשורר חיים גורי והולחן בידי אשר ביטנסקי וערן, בכלל אני חייב לציין, המופע התנהל כמעין תסכית או תכנית שירים ברדיו כאשר גידי גוב טורח לציין במפורש ובמודגש לפני ביצועו של כל שיר את שמותיהם של הכותבים והמלחינים, בבחינת אני רק הקול של יצירתם, לא ראיתי זאת אצל הרבה זמרים מבצעים, סוג של דרך ארץ, כבוד והגינות.

המופע מתקדם עם ביצועים של שירי האלבום וביניהם משבץ גוב כמה שירים מאלבומים אחרים, כעת הוא מזמין לבמה את האורחת הראשונה שלו, הזמרת והיוצרת שילה פרבר לביצוע השיר "אהבה מאוחרת" שכתב והלחין חמי רודנר היושב כמה מושבים לא הרחק מאתנו, בגרסת האלבום מדובר בשירת סולו של גידי עם מקהלת קולות המלווה אותו, בגרסה החיה כעת על הבמה השיר נהפך למעין דואט, הביצוע ממלא אותך באסוציאציות אל מול מילותיו המצוינות של רודנר והדמויות על הבמה, גידי, שילה, האובדן שחווה גידי עם פטירתה של ענת, הכל יחדיו ממלא את תחום המחשבות במח, הופך את השיר והביצוע שלו לייחודי.

בהמשך המופע חוזרת שילה לבמה לביצוע צמד שירים נוסף, הראשון הנו "מחר" אותו היא כתבה והלחינה לאלבום, גם כאן אתה לא יכול להתעלם מסיפורי החיים, מעין ערבוביה מסודרת ושקטה של געגוע ותקווה, סוף ותחילה יחדיו. הדואט הבא הוא בשיר "אני אומר מילה" שתמללה רונה קינן והלחין ויץ, אני חוטף מבטים הצידה תוך כדי כדי לראות את הבעת הפנים של רונה, אף היא יושבת כמה כסאות ממני באותה שורה, סוג של לידה המתהווה, הכותבת חווה יחד עם מאות הצופים את הביצוע לשירה בידי קולגה, גם כאן מערבולת המחשבות, אין ספק שהכותבים, במקרה הזה רונה קינן, הכווינו את כתיבתם לחוסר הגדול שנפער בחייו של גוב, המופע הולך ונרקם כמעין ערב זיכרון סמוי מהנאמר ויותר בתת התודעה, אתם יודעים מה? כן, אין ספק שהצל הגדול של חסרונה עוטף את האלבום והמופע.

כך זורם לו הערב בנחת מסוימת, רגוע, אך הכל משתנה כאשר האורח הבא מוזמן אל הבמה, יהלי סובול, היוצר והמבצע, המשורר והרוקר, הקצב הופך לתוסס, עם פתיחת הגיטרות המרעישות וגידי ויהלי הולכים על דואט בשיר שיהלי כתב והלחין "יום אהבה בשמש", אין ספק שיהלי מביא לכאן את התבלינים של מוניקה סקס, זה קופץ לך מכל תו ואות במנגינה, בכלל אבא של יהלי, יהושע, נוכח כאן, הבחנתי בדמותו במבואת הכניסה קודם לכן, יהלי וגידי ממשיכים בדואט נוסף עם השיר "ערב אבוד" שכתב דני סנדרסון כשהוא וגידי היו בלהקת דודה.

המופע שכאמור התעורר עם כניסתו של יהלי ממשיך באותן עוצמות ושמחה מסתיים באחת לאחר שכל השירים שתוכננו להיכלל במופע בוצעו וגידי וחבורת הנגנים מניחים את כלי הנגינה ויוצאים אל מאחורי הקלעים, אך זה לא עובר ככה אצל הקהל, זה היה ברור, מחיאות הכפיים שהפכו לחזקות וקצובות ככל שהזמן חלף הבהירו לחבר'ה שמאחור כי הסיפור לא תם ולא נשלם, גידי חוזר לבמה אוחז בידו סיגריה ואומר כי בעצם כבר היה בדרך להדליק אותה ואין לו ממש  חומרים נוספים שההרכב התאמן עליהם לביצוע, אז מה יעשו? את "נערה במשקפיים" שכתב יהונתן גפן והלחין אלון אולארצ'יק מתוך האלבום "אין עוד יום" הנחשב לאחד המוצלחים של גוב, האמת עבורי, היה זה אחד הערבים המוצלחים, עם גוב.

ליין אפ: חיוכה המסוים, ארץ תכלת לבנה, אם היינו, ערב סתיו יפה, רכבת לילה, שלוש בלילה בעיר, אהבה מאוחרת (עם שילה פרבר), אם רק תבואי בחמש, לי את מחכה, אהבה בת עשרים, כשאת מחייכת, פרימה, מחר (עם שילה פרבר), אני אומר מילה (עם שילה פרבר), כבו האורות, נאחז באוויר, יום אחד בשמש (עם יהלי סובול), ערב אבוד (עם יהלי סובול), מי תרצי, בבוקר, שטח ההפקר, ביום ובלילה, כלים שלובים. הדרן: נערה במשקפיים

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שילי אראל

וידאו