יום שישי, אוגוסט 28, 2026

ישראלים של פעם

המופע של להקת Aperco לציון סיום סבב הופעות השקת אלבום הבכורה, מוצ"ש, 10.09.2016 מועדון רדינג 3. אורחים – גל ניסמן וקובי פרחי מאורפנד לנד. כתבנו טל קמפליס חווה את המופע ומדווח.

 

מצגת זאת דורשת JavaScript.

המראות מהמופע, צילומסך מסמארטפון.

לפני שבועיים אמרו לי ללכת לסקר את ההופעה של Aperco ברידינג 3, מופע סיום סיבוב הופעות השקת אלבום, ואני, המחשבה שהייתה לי בראש ש ״אני אדם של מוסיקה ישראלית, אין לי שום מגע עם משהו באנגלית וזה בטח כמו כל מה שהולך עכשיו במוזיקה הזו, אני יותר מעדיף את האנגלית של פעם״.

כשאמרו לי את זה הייתי עם חברה שלי, ושסיפרתי לה היא אמרה שזה מוכר לה מאיפשהו, ואז היא נזכרה שיש לה את האלבום בבית. מאז ועד היום הם נשמעו ללא הפסקה, ואין מילים מספיק חזקות לתאר כמה חיכיתי להופעה הזו, ״אין מצב שמה שיש באלבום הם משחזרים על הבמה״ זה מטורף מדי ומדוייק להפליא.

 

עם אותה הציפייה הגעתי לרידינג 3 בנמל תל אביב, בהתחלה לא היינו יותר מדי אנשים, פתאום במכה ״המבול של נוח״, והאולם התמלא ל400 איש שבאו לראות את הפלא שנקרא Aperco.

ואתם מכירים אותי, אני עושה שטויות בקהל ובעיקר לא מפחד לדבר עם אנשים, ועם זה עבד טוב בהופעה קודמת, יעבוד גם עכשיו

ועברתי בין האנשים בקהל, אני נשבע לכם ואם אני משקר אל תקראו לי טל, הקהל בהופעה היה הכי מגוון שיצא לי לראות, למה אני מתכוון? בהופעה אחת היו: נערים, בוגרים, הורים, קשישים אפילו, ראסטות, אפרו, אנשים עם מכנסי פדלפון ושיער ג׳ון לנון, אנשים עם ווסטים וכובע של קאובוייז, רווקים, בני זוג ומשפחות, אז אמרתי פה יהיה מעניין לשאול, בטח תשובות מגוונות, אבל, כולם ענו תשובה אחת במילים שונות – ״לא עושים דברים כאלה היום״, ״התגעגענו״, ״באתי סוף סוף לשמוע מוסיקה״.

ההופעה מתחילה בשאגת המתופף לקטע פתיחה שגרם לי להבין את כל האמירות שאמרו לי עד עכשיו על הלהקה.

קודם כל נדבר על הסולן, שלפי הבנות בקהל שענו לי, חתיך עולם, תדמיינו את ת׳ור (כן כן זה מMarvel) ואת נאור אורמיה (כן כן זה מ…אין לי מושג, פשוט נאור אורמיה), באדם אחד מלא בכישרון, תופס גיטרה ועושה את זה במינונים מושלמים.

כל חברי הלהקה היו מתואמים בשלמות והורגש שכל נגן באמת משקיע בהופעה

עכשיו נדבר על הבסיסט יובל רז, אוי זה היה תענוג השילוב של נגינת בס טובה כל כך ופלירטוטים עם הקהל להתחיל לרקוד ולהשתולל, נכון שיש סולן מאוד דומיננטי אבל ראו שיובל הוא נקודת המפגש של כל הנגנים.

ברשותכם אגש לעניין המרכזי אחרי כל ה״משחק מקדים״ הזה, מה אומרים על ישראלים בעולם, שאנחנו חצופים, יש לנו ביצים כל כך גדולות שהפחד לא פקטור לכלום, ועם כל התכונות האלה, Aperco לקחו על עצמם אתגר לא פשוט בכלל, להיכנס לנעליים של הלהקות הגדולות והאגדיות בעולם, ולשלב בתוך היצירות שלהם ממש קטעים שלמים של להקות אגדיות כגון: קולדפליי, דיפ פרפר (אותם חיממו השנה אגב), מטאליקה והפינק פלויד, וחדי השמיעה ממש ישמעו שירים מאוד מוכרים כמו: hallelujah, imagine, comfortably numb ועוד שירים שעשו היסטוריה.

והייתי בהלם, רמת הדיוק בהופעה, רמת המוסיקה, הכל בניואנסים נכונים, וכל שיר באותו מבנה, הסולן מורגש פחות, מפנה מקום לחבריו ללהקה להכין את הקרקע ואחרי שלוש דקות נכנס עם סולו שגורם לי לעוף באוויר.

יפה היה לראות את ההפתעות במופע, פתאום נכנסים סקסופון וחליל צד במהלך ההופעה לקטעי מעבר בשירים מהממים וכל פעם זה בא שאתה הכי לא מצפה לזה.

מבחינת אורחים, נתחיל בגל ניסמן, מודה ומתוודה לא ידעתי מי זה, רק בפייסבוק ידעתי שהוא סולן וגיטריסט (כן אני ילדת פייסוש זה ידוע). והוא תופס גיטרה ובצרחות מתוזמנות וגרוב סטייל שנות השמונים גורם לי לרקוד בצורה שעוד לא יצאה לי בעבר עקב ריבוי סגנונות 😂, אני מגדיר את זה ריקוד ה״שאנטי רוק״..

ולאחר מכן ההופעה הלכה לכיוון יותר סליזי שקט כזה, זמן טוב להסתכל לחברה שלי בעיניים ואז לחבק אותה ופשוט להינות מניגוני פסנתר שקטים וסוחפים.

ופתאום עולה לבמה לא אחר מזמר העל ״קובי פרחי״, איזו חיית במה שאין כדוגמתה, התקשורת שלו עם הקהל, ההתחברות שלו למוזיקה, לטקסט זה פשוט היה מדהים לראות מה יוצא לו מהגרון, המנעדים שהוא הגיע אליהם אתמול לא שמעתי הרבה זמן בהופעה חיה.

חייב להוסיף לפרגונים בתכונה חשובה מאוד שראו בהופעה, אסירות התודה לכל החברים והתומכים שליוו אותם בדרך לאלבום הבכורה הזה שעשה סערה בכל הגישה למוסיקה היותר נוסטלגית, לטעם של פעם, שיש מקום חם ואוהב למוסיקת רוק חצופה ובלתי מתפשרת, וכן גם לסולנים חתיכים עם שיער ארוך וגיטרות שחורות ומבריקות 😊

לסיכום, הייתה חוויה יוצאת דופן, לספוג את כל האווירה והאהבה אליהם מהקהל, לראות איך כל אחד לוקח את זה לכיוון שלו, הפרגון היוצא דופן בין הלהקה לאמנים האורחים

ממליץ לכולם ללא יוצא מן הכלל לרכוש את האלבום וללכת להופעה, לא ממליץ, מחייב אתכם, ותשכחו כל מה שידעתם בעבר על ״עמידה על במה״, כישרון ואהבת מוזיקה בניחוח של אגדות.

 

וידאו גולשים (קרדיט צילום בגוף הקליפ)

 

 

 

הכי חדשים

שיר לוי שר לאבא וממשיך אל הבארבי

בתחילת חודש יוני נפרד עולם המוזיקה מישי לוי, שהלך לעולמו בגיל 63. אחד הקולות הגדולים בזמר הישראלי...

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך: חנוכה 2026 חושף את הקלפים

עונת הפסטיבלים יוצאת לדרך, וחג החנוכה מתחיל להתחמם כבר בסוף אוגוסט. גם השנה צפוי החג להציע שפע...

חגיגות המאה הגיעו לשכונה: אתניקס ושירה זלוף בפארק מנהטן

חגיגות מאה השנים לבת־ים ממשיכות לנוע בין הבמות, החוף והשכונות. אמש הן הגיעו אל פארק מנהטן השוכן...

רשת מועדוני FRIENDS נוחתת ביבנה

רשת FRIENDS מבית ההסתדרות מרחיבה את מפת התרבות שלה ונוחתת גם ביבנה. היכל התרבות העירוני מצטרף לרשת,...

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

יובל דיין – הנה באו הימים

מאז השבעה באוקטובר התקשתה יובל דיין לחזור אל המקום שממנו מגיעים השירים. המציאות הישראלית עצרה את הכתיבה...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא