לב אלסטי: סיה היממה את הפארק במיצג אמנותי

מי שהתאכזב מעוד זמרת שמגיעה לפארק הירקון ושרה את "דיימונדז", יכול גם לפרגן למי שנמצאת בשפיץ של הפופ העולמי, על כך שלא נכנעה ל"ריגושים זולים" וניסתה להיות שונה ומיוחדת משאר הכוכבות. לא בטוח שהקהל אהב, אני נהניתי.

מי שהתאכזב מהמופע של סיה, ויש רבים כאלה, אני מניח, יכול להאשים רק את הציפיות שהיו לו לפני כן. זה המופע של סיה, ככה היא מופיעה אתו בכל העולם. זו האמנות שלה כרגע, זו הסחורה, זה הדיל. הצצה לקטעי וידיאו מהפסטיבל היוקרתי "קואצ'לה" שנערך בחודש אפריל האחרון, מגלה שגם שם היא נתנה את אותו המופע. ללא נגנים, שעה בלבד, 13 שירים, עומדת עם השמלה והפאה ושרה, כשבמרכז הבמה רקדנים מתחלפים, ובראשם מאדי זיגלר הטאלנטית הצעירה, מפזזים ומשחקים דמויות, במעין שילוב של מחול מודרני והצגת תיאטרון, כששיריה של סיה שעומדת בצד לאורך כל המופע, מהווים את פס-הקול. הפורמט הזה הזכיר, למשל, את החיבור בין להקת "נקמת הטרקטור" ללהקת המחול "בת-שבע", אלא שאת "קיר" לא באו 48 אלף איש לראות בפארק הירקון ושלמו מאות שקלים לכרטיס. ו"נקמת הטרקטור" עוד ניגנו בחי.

די ברור שמי שצפה בפארק הירקון במופעים כמו של מדונה, ג'סטין טימברלייק, ליידי גאגא, רובי וויליאמס וריהאנה, ציפה למופע חי הרבה יותר, מעורר, תזזיתי, נלהב, מרשים, מרגש. הוא לא ציפה לתצוגת התיאטרון-מחול-מוזיקה הזו, שהיא מעין ארט-פופ, הנוגע אפילו באוונגארד. הוא בא לראות את הזמרת סיה פרלר, שהיא השפיץ הכי חד בפופ העולמי בשנים האחרונות, שאחראית לשורה של להיטי ענק, כולל "שיר השנה" של גלגלצ (והעולם) בשנה שעברה, נותנת שואו מלהיב. אלא שבשלב הזה בקריירה של סיה, היא מוכיחה שהיא קודם כל אמנית שבאה להציג אמנות, ופחות זמרת שהגיעה במטרה לבדר את הקהל.

סיה נתנה בפארק את מיטב השירים משני אלבומיה "1000 Forms of Fear" ו-" This Is Acting", כולל גרסאות משלה ללהיטים כמו "Diamonds" שכתבה לריהאנה ו-"Titanium" שיצרה וביצעה עם דיוויד גואטה, מבוצעים כמו במקור, כשהיא עומדת בצד ומאחור על במה קטנה ושרה, כמעט בלי לזוז, לא ניתנת לזיהוי אמיתי בגלל הפאה הלבנה-שחורה עם הסרט הלבן הענק, שמכסה את הפנים. מישהו העיר שהיו יכולים להעלות לשם כפילה ואיש לא היה מבחין, זאת מתוך הנחה שהשירים בוצעו בפלייבק – אבל לא, סיה שרה. ובמרכז הבמה, לפני מסך לבן גדול, מחוללים רקדנים, או רקדנית, רקדן-שחקן, או מאדי זיגלר, ושלל קומבינציות ביניהם, לבושים בחלקם עם אלמנטים שמזכירים את סיה או הפיאה שלה, ומציגים שלל אמירות אמנותיות, בין היתר על ידי כפות ידיים ענקיות על גבו של אחד, בגדים שגדולים בהרבה ממידותיהם, זכוכית שמתנפצת ברגע הנכון ב" Unstoppable", איש עסקים בחליפה שהטלפון במשרד מטריף אותו, ועוד ועוד.

למעשה, המיצגים על הבמה היוו העתק כמעט מושלם של קליפים כמעט זהים שהוקרנו על המסכים הענקיים בפארק. כך שמי שעמד רחוק מהבמה, בעצם שילם כדי לצפות במשך שעה בקליפים של הביצועים החיים שצולמו מראש. וזה השואו של סיה כרגע, זו האמירה שלה, זה ה"סיי" האמנותי שלה. בטוח שהיא אכזבה לא מעטים, אבל גם בטוח שהיא גרמה לעוד רבים להעריך אותה יותר, על האמירה האמנותית ועל האומץ להיות שונה משאר כוכבות הפופ.

סיה, כאמור, עמדה משך כל השעה שנמשך המופע על במה אחורית צידית ולא זזה, כמעט קפואה, לא אמרה מילה לקהל, רק ביצעה את השירים בליווי פלייבקים, שבחלקם היו מלאים, ובהם השירה החיה שלה התלבשה על שירה בפלייבק. נגנים חיים היו בגדר זיכרון רחוק, ובכל זאת הקהל שמח ופיזז עם הפתיחה של " Alive", אחריו " Diamonds", מיד אחריו " Cheap Thrills", שלושה להיטים גדולים מיד בהתחלה, ובהמשך גם כמובן " Big Girls Cry", " Elastic Heart", ובסיום עוד סדרה מנצחת עם " Move Your Body" הצבעוני והקופצני יותר מכל השאר, " Titanium" כבלדה ו-"Chandelier" המקנח. אחרי שעה היא ירדה מהבמה (לכן היו בהתחלה שני מופעי חימום ודיג'יי), ו-48 אלף איש הלכו הביתה. מרוצים? זה כבר עניין של השקפה. אני נהניתי, גם אם לרגעים קצרים פחות. עברתי חוויית פופ לא רגילה, אלטרנטיבית, שנופחה בגלל ממדי הלוקיישן לקנה מידה גדול, ובכל מקרה היה מעניין.

ליין אפ: Alive, Diamonds, Cheap Thrills, Big Girls Cry, Bird Set Free, Reaper, One Million Bullets, Elastic Heart, Unstoppable, Breathe Me, Move Your Body, Titanium, Chandelier

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום – יובל אראל

וידאו גולשים

Alive, צילום סאוסר נאתכו

Diamonds, צילום סאוסר נאתכו

Reaper, צילום סאוסר נאתכו

Unstoppable, צילום סאוסר נאתכו

Breathe Me, צילום סאוסר נאתכו

Chandelier, צילום נדב רוזן