מופע השקת האלבום "This City" של להקת "Men of North Country", במועדון בסקולה בתל אביב, אורחים דני סנדרסון וג'וני פיית'פול, רביעי, 03.08.2016. נכח תיעד, חפר ומדווח – יובל אראל.
לפני כחמש שנים הם פרצו לתודעה, ישיב כהן וחבורת הנגנים שהתאגדה סביבו, חטיבת כלי הנשיפה עם הדמויות הכל כך מוכרות בסצנה התל אביבית העצמאית, האחים ספי ועונגי ציסלינג יחד עם עידו קרצ'מר מצד אחד, אנשי להקת אלקטרה דאז, ניצן חורש בגיטרה חשמלית, דורון פרחי בגיטרת בס ובועז וולף על התופים, כבשו בסערה את הסצנה עם חומרים מוזיקלים רעננים הנוטפים ניחוחות של רטרו, ככה זה כאשר אתה ניזון ממוסיקת הסול של שנות השבעים ומאלף אותה לסצנה הבריטית הקרויה "Northern Soul" מעין תת ז'אנר הנותן כבוד אך מתקדם קדימה לעבר רחבת הריקודים.
עם הזמן דברים השתנו, ניצן עזב את ההרכב והקים את "Cut Out Club" המצליח שלו, את מקומו בהרכב תפס יונתן יידוב. אני עקבתי וליוויתי את ההרכב לאורך קו פעילותו בארץ ואפילו נסעתי עימם למסע הזוי באולפני הטלוויזיה של ערוץ 9 בשפה הרוסית שנתן לפני שנים ספורות זמן מסך לסצנה המוסיקלית האלטרנטיבית העכשווית בארץ בתוכנית "האנגר 9".
ההרכב חי לפרקים את ימיו בין שלל הפעילויות של חבריו כנגנים בהרכבים שונים וכנגנים מלווים, הם הספיקו לתור בעולם, במיוחד ביבשת העתיקה הקרויה אירופה ולהשתלב לא רע בכלל בתודעה הבינלאומית אצל מביני עניין ויודעי דבר. כן Men of Norh Country או בקיצור מקומי – מונק, היו אמורים לגעת בתודעה הרחבה, שהרי קצב וגרוב לריקודים, מה שנקרא – המכנה המשותף הרחב לכלל האנושות, קיים בהם ביסוד הרעיוני והמוסיקלי, אולם כאן, בסצנה המקומית, בשלולית האלטרנטיבית, הם סוג של צעדו במקום, הגדרה לדשדוש, את הצעדים הבוטחים, הרחבים והגדולים הם עשו דווקא מעבר לים, וזאת מבלי נקיפות מצפון, בהיותם הרכב יחיד מסוגו וסגנונו בעיר העברית הראשונה, היה זה אך טבעי וצפוי שהזירה מעבר לים היא המקום עבורם.
תוך כדי שאני חופר כאן מקלות של קרטיבים מתוך החול המזוהם בשפת הים הספיקו ישיב וחבריו למנף פרויקט מוסיקלי חדש, לקבצו בדמות תריסר קטעים מוסיקליים, שירים חדשים, הממשיכים את אותו קו אמנותי שהותווה באלבומם הראשון, ולהקדישו לגוש האורבני המשתרע בין סמטאות יפו ושכונות הדרום ועד המרחבים האורבנים הנפרשים מכיכר מלכי ישראל על שם רוה"מ המנוח יצחק רבין בואכה הצפון השקט והישן של תל אביב.
ישיב, הסולן וכותב התמלילים בלהקה, הנו דוגמה קלאסית למהגר שנטמע בעיר הגדולה והפך במשך הזמן לדמות קובעת, לפחות בסצנה המוסיקלית האלטרנטיבית סלש היפסטרית של התווך בין שדרות רוטשילד לשדרות על שם חיים נחמן, מי שהעביר את ילדותו ונעוריו בכפר בלום, פינת חמד בחבל אלף הנחלים שבצפון הארץ, הפך מאז נחיתתו בגוש דן לחלק ממנו, בבחינת נטמע בבשרה של ההוויה האורבנית, אבל מספיק עם ההגדרות וההכתרות, מושגים הם לספרנים וחוקרי ידע.
אמש לקחתי את עצמי אל הפינה המחברת בין אפריקה של שכונת נווה שאנן וארץ המועדונים של תל אביב, מועדון בסקולה השוכן בקרן הרחובות הרכבת ולה גרדיה, על מנת ליטול חלק ולחוות בגוף ראשון את מופע ההשקה לאלבום החדש, אלבום שיצא בעולם הרחב במתכונת וויניל ובארץ הוא מופץ יותר במתכונת האולד סקול חדש ישן של דיסק או תקליטור בשפת כנען, This City המעוטר בעטיפתו במראות של מקומות שעדיין קוסמים לתל אביבים המוגדרים כדור המהגרים, אך לילידים נחשבים מראות של שחיקה, אפרוריות ודבר מיותר בהחלט, כך היא כיכר אתרים החוסמת את הים לפתחה של השדרה הקרויה על שם בן גוריון שביתו מצוי בתחילתה, כיכר שהייתה תפארת לפרויקט אורבני מבוזבז ומטומטם, שגאוותו הייתה בימי הזוהר על שלל בתי הבר, פאבים שהיוו מקום לחילופי נוזלים בין נערות עובדות לאנשי האו"ם, למסעדות שהיוו מלכודות טרף לתיירים תמימים ולמועדוני לילה שהשאירו את חתמם על העיר, מצד אחד האוניברסליות הנוצצת של הקולוסיאום עליו השלום ומצידה השני הפיקוקס, מעוז העולם התחתון ובלשי המשטרה.
אבל אנסה שוב לחזור לתלם ולהפסיק לחפור כאן על תל אביב שלי לעומת תל אביב של המהגרים, כי כעת אני מאזין והם מנגנים.
לאחר מופע סטנד אפ קצר ולא מצחיק במיוחד (מבחינתי בכל אופן) החלו מכונות העשן משני צידי הבמה במועדון לפעול וחברי ההרכב עלו לתפוס את מקומותיהם, ישיב, הסולן הגדיר באחת האתנחתות בין השירים כי הם הגיעו על מנת להשיק את האלבום החדש, אלבום שיצא בחו"ל ולארץ כאמור הגיעו עותקים מייצגים ממנו, ומבחינת ההרכב הם יבצעו כעת את כל האלבום בתור מופע, עניין שכך אכן היה. תראו הטקסטים של ישיב מגיעים מנקודת ראות אישית סובייקטיבית לחלוטין, אין ראיית האחד זהה או שווה לראייתו של השני או האחר, ראיית העיר, החיים בה וההוויה האורבנית כחוויה, צריך לקבל את הנרטיב המושר כמות שהוא ומבחינתי להתענג על המקצבים, העיבוד המוסיקלי והמעטפת ההפקתית המצויינת, כך לפחות עשו רוב רובם של הנוכחים במועדון, שפשוט פצחו בריקוד, כי הרי אי אפשר לעמוד בגבורה מול מקצבי סול וגרוב משובצים בקולות התרועה של כלי הנשיפה, זה פשוט לא משחק הוגן, ההתמודדות של האדם כמות שהוא מול חטיבת כלי נשיפה של ספי, עונגי ועידו, הוא נופל בשבי מייד. עניין זה הותיר את המרחב והעת הנכונה לישיב, דורון, יונתן ובועז להתחרע עם המקצבים, הצלילים והתנועות, כי היה להם גב בוטח במיוחד.
מכאן או משם, ישיב והחברים עשו השקה לפי הספר והאורח הראשון היה מן הסתם או בעצם בכוונה תחילה, אחד השותפים לאלבום, ג'וני פיית'פול, אקא יוני נאמן, מצויד בגיטרת הגיבסון שלו לבצע יחדיו את השיר שכתב לחבורה "They Don't Know", האורח הבא היה בכלל שוס, המכנה המשותף בינו לבין מונק הינה בראש ובראשונה העובדה שגם ישיב וגם דני (סנדרסון) הגיחו לעולם בילדותם בכפר בלום בטרם הגרו לעיר העברית הראשונה וסביבתה, האמת שמעבר לכך, דני (סנדרסון) הוא בעצם האיש הכי מתאים להשתבץ כחבר מן המניין במונק, אני לא צוחק, ברצינות גמורה, הרי נתוני פתיחה יש לו, לא רעים בכלל, מוצאו מהצפון, הוא יודע לנגן, הוא אוהב לשיר, לצחוק ולספר בדיחות מעת לעת, הוא בעצם הצליח עם המתכון הזה באיזה פרויקט המתבסס על גידול דבורים כמדומני.
אבל תכלס, ברצינות, מונק חגגו אמש בפני כמה מאות חברים, מעריצים ובליינים את השקת האלבום החדש שהוא פשוט תענוג להאזנה, תנסו את זה בעצמכם.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
וידאו
