סיקור הופעות

רייב התשובה…

המופע של ההרכב הדרום אפריקאי Die Antwoord באמפי Live  פארק במערב ראשל"צ, רביעי, 08.026.2016. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אני אשתדל הפעם לא לחפור יותר מידי, אתחיל בציון העובדה שאמש הייתה זו הפעם הראשונה שיצאתי למופע מאז שהלב שלי עשה בעיות וזרק אותי לאשפוז וצנתור, המון חששות ותובנות מלאו את ראשי עד הרגעים הללו שיצאתי מהרכב לאחר שנהגתי דרך חוף הים בכביש הריק לחלוטין אל מתחם הבילויים של ראשל"צ בואכה האמפי החדש, חששות כגון, איך אשרוד את הערב, איך אחזיק מעמד כל השעות, שלא אתפגר תוך כדי, ועוד שטויות שפסיכולוגים מכנים אותן תופעות חרדה ודיכאון המאפיינים בני אדם שלקו בליבם. כל זה התפוגג ונעלם, כאשר נינג'ה שקפץ פעמיים לקראוד סרפינג מהבמה, נישא על גבי זרועותיהם של אלפי הצעירים שמלאו את הרחבה באמפי, תוך כדי שהוא זוקף את גוו, אוחז במיקרופון ביד אחת ומראה את חריץ עכוזו כתשובה לתנועת ה BDS האנטישמית – פאק BDS, בני זונות (בתרגום מילולי לעברית…).

אישית למדתי אודות יולנדי ונינג'ה דרך יוטיוב, האמת, כמו רוב רובו של העולם, לפני מספר שנים אחד מקרובי משפחתי הצעירים הציג לנו את הקליפ המטורף שלהם לשיר ENTER THE NINJA, קליפ בו נחשפתי יחד עם עוד כמה מיליוני צופים ומאזינים לדמויות הביזאריות מפרברי קייפטאון שבדרום אפריקה כזמרת הזערורית בעלת מראה של טום בוי נשכני עם קול של גוזל שבקע מהביצה לצד דמות של ערס פושטק חוליגאני המקועקע בכל גופו שמקפץ ומתנופף עם אבריו כאילו והיה ראפר שחור מאחד הגטאות בארצות הברית. יולנדי ונינג'ה, אמני קרקס ביזארי שמשאיר מאחוריו כל מוטציה מוזיקלית, פרפומרית ותרבותית…

אכן הפעם שוקי וויס, מי שנחשב לגדול המפיקים של מופעי האצטדיונים והפארקים בשלושים השנים האחרונות, הפתיע אותי כאשר החליט לשנות ממנהגו ולהמר על הרכב של "צמד ערסים סמי פושטקים" שהמציאו מחדש את הראפ והיפ הופ האלקטרוני מבושל במיץ נאצות, סקס וביזאר לכדי תופעה מדהימה שכבשה קהל צעירים ברחבי העולם. להביא לישראל אווירה של רייב על באמת. אכן אמש היה האמפי בראשל"צ מפוצץ בקהל שבא לשתות טוב, לרקוד טוב ולחיות כאילו ואין מחר.

אחרי תקלוט והופעות חימום שכללו את אקו וטיטו ומיס רד עלה הראפר המקומי פלד וביקש למתוח את הזמן בעוד זמן בשל כשל טכני כלשהוא, אך בשעה עשרה לעשר זה התחיל על באמת, עם אינטרו מפציץ של צלילים אורות וצעקות עלו הנינג'ה(וטקין טיודור ג'ונס) ויולנדי ייסר (אנרי דו טויט) מגובים ומלווים בתקליטן שראשו עטוי מסכה מפחידה (די ג'י היי טק) וצמד רקדניות מאוד מאוד אלסטיות עם תפאורה פשוטה שכללה מרפסת שמאחוריה עמד התקליטן ווי ארט מפציץ ניוטרונים לשכל של סרטונים, צבעים, קומיקס ותמונות ביזאריות אחת אחת שהפכו את חווית המשתמש (אוהו השתמשו שם הרבה למרות שעל גבי הכרטיסים צוין במפורש שהעישון אסור בתחומי האמפי…) לחוויית הנה הרייב המטורלל ביותר שחווינו כאשר מחנות של רוקרים מסצנת השוליים הכי הזויה בישראל מתערבבים עם חובבי ראפ והיפ הופ שמכירים כל מילה וקללה בשירי הצמד ויוצרים יחדיו פורקן חושים אחד אדיר שהופך למסיבת הריקודים הכי גדולה שמאבטחי עיריית ראשל"צ חוו מעולם.

אז מה היה לנו? שעה ועשרים רצופות של להיטים מפציצים אחד אחרי השני ללא הפוגה (למי יש כח לזכור את שמות כל השירים, בחייאת…) שנשברו לעיתים נדירות כשהנינג'ה הסביר מה דעתו על תנועת ה BDS כאמור והצטרפותו המפתיעה של גורי אלפי לאחד השירים עטוי בבגד סדין מהסוג שנינג'ה ויולנדי לובשים אך התגלה כפחדן כאשר נינג'ה הזמין אותו להסתער בקראוד סרפינג ובמקום לזנק ממרום הקאט וולק לעבר זרועו הקהל ביכר לרדת כמו פוסי דרך הארגזים עליהם עמד צלם הוידאו של ההפקה כדי לגשת אל הקהל שמאחורי גדר הלחץ בעוד נינג'ה עצמו מרביץ זינוק אדיר מעל הקהל שהיה מוכן ומזומן לקלוט אותו לשחייה אמיתית…

מטבע הדברים, מסיבה מלאת אנרגיות שכזו לא יכולה לסחוב כמו קונצרט רוק אמיתי וכל האנרגיות הסתיימו בדיוק בשעה אחת עשרה בלילה, מותירות את ההדרן לשני קטעים אחרונים כאשר הקינוח הוא כמובן אותו להיט ראשוני היסטרי ENTER THE NINJA.

היה פאן במקסימום, במיוחד כשבאופן אישי חזרתי לזירת ההופעות היישר לקרחנה שכזו. סוג של חוויה מוגזמת קצרה, דחוסה ומלאת אנרגיות. אכן Die Antwoord הם התשובה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום יובל אראל

פליי ליסט וידאו יוטיוב, קרדיטים לצלמים בגוף הקליפים

 

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: