הדמות של טל רמון

טל רמון משיק אלבום בכורה "דמות", ראשון, 01.05.2016, מועדון זאפה תל אביב. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

טל רמון, דמות, השקה. צילום: יובל אראל

טל רמון, דמות, השקה. צילום: יובל אראל

ינואר שנת 2012, אני מגיע למועדון אוזןבר על מנת לחוות את המופע הראשון בסדרת הקאלט התיעודית "האלבומים", מעיין הירשביין מבצעת בלוויית אורחים את אלבום הבכורה של אביתר בנאי משנת 1997. אחד האמנים המשתתפים במופע הוא טל רמון, באותה עת נמנה על תלמידיה של מעיין, בנגינה ויצירה, הייתה זו הפעם הראשונה שראיתיו כאמן שניגן ושר, כתבתי עליו את המילים הבאות – … מעבר לכל הדרמה והפרסום הכרוך במשפחה, מדובר במוסיקאי מצוין, שר נכון ובהטעמה, יודע לקחת את הפסנתר למחוזות שהוא חפץ בהם, אני מאמין שעוד נשמע עליו רבות בהמשך…

ארבע וחצי שנים חלפו ואמש מצאתי עצמי יושב כמעט באותה עמדה, מול הפסנתר, הכי קרוב שרק אפשר, הפעם במועדון זאפה התל אביבי, מופע השקת אלבום הבכורה של טל רמון, אלבום הכולל 14 שירים אותם טל כתב והלחין, שירים שהופקו מוזיקלית וגם טקסטואלית בידי אורי וינוקור ועובדו יחדיו בידי טל ואורי לכדי אלבום שלם.

מסתבר כי הקשר בין טל לפסנתר החל כשחזר משליחות המשפחה בארה"ב וירש את הפסנתר של אביו אשר שימש לו מקור לכתיבה והלחנה של שיריו האישיים. בעקבות האובדן הפרטי הפכה המוסיקה להיות עבורו מקום של חיבור עם עצמו ואף מעין מפלט מהמציאות המאפשר לו להיעלם אל תוך מסע עצמי במהלכו התבשלו השירים עד אשר התגבשו לאלבום שלם המשרטט נופים, זיכרונות וגעגועים, המוגשים בכנות אמיתית.

טל רמון, רגע נדיר של אתנחתא. צילום: יובל אראל

טל רמון, רגע נדיר של אתנחתא. צילום: יובל אראל

כמה שעות מוקדם יותר, האזנתי לשירי האלבום, שירים שלא ניתן לנתקם מהמעטפת הכלל ישראלית, משפחת רמון, האסונות, הגבורה, הסמליות, האב אילן, האסטרונאוט הראשון של מדינת ישראל, אשר נספה בהתלקחות מעבורת החלל קולומביה בשנת 2003, האח אסף שנהרג בהתרסקות מטוס F16 אותו הטיס שש שנים מאוחר יותר, מותירים אחריהם את טל, אחותו נועה, האח יפתח והאם רונה אשר פועלה הציבורי הוביל לבחירתה לפני מספר ימים בידי ועדת השרים לענייני סמלים וטקסים להימנות על מדליקי המשואות בטקס נעילת יום הזיכרון ופתיחת חגיגות יום העצמאות הקרוב בתאריך 11 במאי בהר הרצל, אכן, קשה לנתקם לחלוטין, אני מאזין לשירים, למילים, הטקסטים, העטופים במנגינות שהנן מצד אחד עצובות ונוגות ומצד שני מעודנות אך עשירות, כשאתה יודע ומכיר את כל ההיסטוריה המשפחתית המתוקשרת כל כך, אינך יכול להינתק מהמחשבה והאסוציאציה לפיהן אלו נקודות בחייו של טל הובילו לכתיבת אילו טקסטים.

 

ועם כל זאת אתה נחשף לאמן בעל נפש רגישה ביותר שהשקיע את כל נימי נשמתו בפרויקט המבקש להביא פורקן לכל אותן נקודות כאב תהומיות שנפערו בנשמתו בגיל כה צעיר, פורקן המגיע בדמות הטקסטים הזועקים בשקט ומלווים בנגינה מעולה על הפסנתר.

במהלך השנה האחרונה פנה טל רמון באמצעות פלטפורמת Headstart  לציבור הרחב שיטול חלק בתהליך מימון ההפקה המוסיקלית עד הדפסת עותקי האלבום, במסגרת זו פתח טל את צפונות ליבו וסיפר כדלקמן – "כתבתי לשם סגירת מעגל והתעצמות נפשית מצאתי את עצמי משוטט במחשבות, בזיכרונות, ובחיפוש אחר משמעות. בלב הייתה קריאה פנימית להביע ולהכיל את הכל. התהליך היה לא פשוט, אבל הרגשתי חשיבות רבה בהוצאת האלבום לאור."

רמון והרכב הנגנים המלווה. צילום: יובל אראל

רמון והרכב הנגנים המלווה. צילום: יובל אראל

כך אמש, קצת אחרי השעה עשר בערב, נפתח השבוע החדש אל מול הבמה המעוטרת באצטרובלים וחלקי ענפים יבשים בפינותיה, חוטים תלויים ממעל ובקצותיהם קשורים עלים גדולים ורחבים, יבשים, בעלי גווני ברונזה אדומה והאסוציאציות והמחשבות לא מפסיקות לחפור, למה התכוון המשורר, לאדמה, לשמיים, לאדם עץ השדה, או לנשמות שנגדעו בטרם זמנם, התשובה ככל הנראה נעוצה באותם תצלומים המעטרים את דפי האלבום שצילמה גוני ריסקין. מכל מקום עניין שונה מקישוטי פרחים או שרשראות מנורות מבליחות ומנצנצות שאמנים ואמניות לעתים מקשטים את עמדתם על הבמה…

ההרכב המלווה את טל, בבחינת העיטור המוזיקלי מסביב לנגינת הפסנתר הוא במבנה קאמרי, שלושה כלי מיתר, אבנר קלמר בכינור, רם חורש בצ'לו, סוף ניקריטין בקונטרבס, יובל מעיין בגיטרה חשמלית עם תהודה, שלו סרור על התופים, נעטפים ביד אמונה של התאורן במעטפת צבעים מעושנת, מסתתרים נוכחים לא נוכחים ברקע מותירים את ההתמקדות בטל רמון מול הפסנתר, בחולצה לבנה לסמל חגיגיות, מעוטר בזקן ותספורת פוני, מתחיל לנגן באצבעותיו על קלידי הפסנתר קטע מתוך האלבום – ויקטוריה, יצירה מוסיקלית לפסנתר המלווה בהרכב הנגנים, נגינה רהוטה וברורה, ממקום מושבי ממש מתחת לפסנתר אני מביט באצבעותיו המרפרפות ונזכר במפגש הראשון לפני ארבע שנים, אז הוא עדיין היה בתחילת דרכו המוזיקלית נע בין ביישנות אישית ליצירה ונגינה…

כעת הוא מבצע את שיר הנושא של האלבום, דמות, למשמע שורות המילים והמשפטים, אינך יכול שלא לחבר את התמונות והמחשבות הכל כך ברורות, אילן רמון, אסון המעבורת, והיקום לא פסק מלכת, וטל נותר עם הכאב והצלקות. זיקוק מעולה לנרטיב ומחשבות כאחד העוטפות את ילדותו נערותו אל מול העולם, וכאן, האמת כמו בשאר השירים, אינך יודע למה ליתן את תשומת הלב יותר, למלל או למנגינות וביצוען.

כך אחד אחד מבוצעים שירי האלבום, בלי הרבה מילים בין לבין, טל נותן לשירים את הבמה, הטקסטים עושים את שלהם, לעיתים אתה, לא לבד, יחד עם כל הסובבים אותך במועדון, חש את המשא, הכאב והעוצמות שנחרטו בנפש והפכו לשירים.

טל ונועה רמון, אחים. צילום: יובל אראל

טל ונועה רמון, אחים. צילום: יובל אראל

והנה רגע של אושר וחיוך, שובר את המסגרת והכללים, טל מזמין את אחותו נועה להצטרף אליו לדואט, השיר Black Bird שכתב והלחין פול מקרטני לחיפושיות בשנת 1968, שיר שזכה להרבה מאוד גרסאות כיסוי, האוצר במילותיו סימבוליות למאבק השחורים לשוויון במדינות הדרום בארה"ב, טל ונועה מלווים בגיטרה וקונטרבס בלבד והרגעים הללו היו סוג של אושר מתומצת במעמד הזה על הבמה.

טל חוזר לשירי האלבום ומגיע לרגעים חזקים במיוחד עם השיר החתול השחור, על פי הטקסטים אני מבין שהוא מוקדש לחור שנפער בחייו עם מותו של אחיו אסף, צביטה בלב למשמע הטקסט, הקהל מגיב בתשואות רמות בסופו של השיר. אני קולט כעת את הסגנון, טל לוקח את המנגינות שהוא יוצר על קלידי הפסנתר ועוטף אותן בכלי נגינה קלאסיים, היוצרים ריכוך למנגינה, הכינור, הצ'לו והקונטרבס נותנים את העטיפה המעושנת, הפסטלית למלודיות, מאפשרים מעת לעת לגיטרה החשמלית ולמתופף להרים מקצבים קדימה ולהזיז את כל המכלול מהעצב אל החיים.

שיר רודף שיר, אין כמעט פסקי זמן אמיתים של חילופי מילים או פניות של ממש לקהל, לספר, להסביר או לסבר את האוזן, טל רמון משאיר למאזינים להבין את צפונות מחשבותיו בתמלילי השירים, לעטפן באסוציאציות שהן תוצאת הידיעה לרקע והנסיבות הכל כך מיוחדות וטרגיות בתולדות המשפחה.

רמון, משחרר הכל. צילום: יובל אראל

רמון, משחרר הכל. צילום: יובל אראל

את חלקו האחרון של המופע, שכלל את כל שירי האלבום הוא מקדיש לביצוע שני שירים אקפלה, רק הפסנתר מלווה אותו ללא הנגנים הממתינים בינתיים מחוץ לבמה, השיר המסיים, לקראתו מצטרפים כל הנגנים, הוא הסינגל הראשון – המראה נחיתה, שטל רמון שחרר לפני מספר חודשים מתוך אסופת שירי האלבום.

בקטנה – אין ספק שמדובר בדמות ורקע יוצא דופן שאמנם נגע בכל אחד ואחת במדינה, אין ספק כי התיעול של המשקעים לכדי יצירה מוסיקלית היה תהליך נכון ואפילו מוצלח, האלבום עצמו בהינתק מהעבר נשמע מלנכולי ומעודן ביותר, האם הצעד הזה יוביל לצעדים נוספים במסלול היצירה, האם בעוד מספר שנים נוכל להאזין לאלבום נוסף, אינני נביא…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s