יום שלישי, אוקטובר 27, 2026

תחייתן של חרציות הרוק

מופע של הרכב הצמרת "The Dead Daisies" במועדון בארבי, מוצ"ש 19.12.2015, אורחת – גל דה פז. נכח צווח תיעד ומדווח – יובל אראל.

קוברי ופורטוס, חרציות. צילום: יובל אראל
קוברי ופורטוס, חרציות. צילום: יובל אראל

אין הוכחה יותר חותכת לעובדה שאנחנו, במדינת ישראל, הקצה המזרחי של השלולית הימתיכונית, כבר מזמן מוגדרים כמעצמת רוק, אם לא מבחינת ההיצע המנסה לכבוש את העולם אזי מבחינת הקהל. כאשר חבורת נגני רוק הפעילים בשלל הרכבי צמרת אמיתיים, המנגנים להנאתם בהרכב צמרת נוסף, מחליטים לחזור שוב לישראל תוך פרק זמן קצר יחסית במונחים של סבב הופעות בינלאומיות, ועוד עם הרבה אהבה, זו אכן ההוכחה, כי אמנים זרים אוהבים את הקהל הישראלי, לא רק כסוג של לקוח אלא אף כמי שהטמפרמנט שלו מעניק אהבה ללא גבולות לאמנים.

ג'ון קוברי, הסולן החדש, חרציות. צילום: יובל אראל
ג'ון קוברי, הסולן החדש, חרציות. צילום: יובל אראל

לפני שנתיים בדיוק הגיעו חברי ההרכב, דיויד לואי, גיטריסט יהודי שחי באוסטרליה והיה חבר בהרכבים Red Phoenix ו –  Mink. בן ארצו ג'ון סטיבנס, הזמר  שהיה חבר כסולן ב –  Noiseworks וגם ב- INXS.  ריצ'ארד פורטוס, גיטריסט נדיר החבר בהרכבים Guns ‘N’ Roses ו- Thin Lizzy. דריל ג'ונס, הבסיסט, שהוא בכלל הבסיסט הקבוע בהופעות של – The Rolling Stones מהזמן שביל ווימן פרש. (שזה כמו לגעת בטוסיק של אלהים), דיזי ריד, הקלידן, גם הוא חבר בהרכב – Guns ‘N’ Roses וצ'ארלי דרייטון, המתופף, המגיע אחרי שפעל בהרכבים The X-pensive Winos ו – The Cult לצמד הופעות בתל אביב, המופע הראשון למעין מועדון סגור של "מקומבנים" בחסות בית היוצר, המופע השני פתוח לקהל הרחב שעמס את מועדון בארבי לעייפה כאשר הן נינט והן היהודים היו האורחים הרשמיים במופע.

לואי ומנדוזה, חרציות הקצב. צילום: יובל אראל
לואי ומנדוזה, חרציות הקצב. צילום: יובל אראל

אמש חזרו החרציות הללו, אם כי בשינוי פרסונלי משולש במסגרתו את סטיבנס החליף ג'ון קוברי, הסולן המצוין לא פחות החבר בלהקת Motley Crue (קוברי במקור מנשוויל והוא נשוי טרי לזוגתו דבי סורנסון מחודש אוגוסט האחרון…), את דריל החליף מרקו מנדוזה, נגן הבס החדש, המגיע מההרכבים Thin Lizzy ו- Whitesnake, ואת צ'רלי החליף בריאן טישי, המתופף החדש, שניגן עם אוזי אוסברון ובילי איידול, אל הבמה במועדון בארבי, גם הפעם הם החלו את ביקורם בארץ בניגוב חומוס ביפו, סדנת אומן בבית היוצר ומופע סגור ל"מקומבנים" עליו ויתרתי הפעם בשל עומס מופעים (טפו, טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה, מלח מים, מלח מים).

טישי, מכונת קצב אנושית. צילום: יובל אראל
טישי, מכונת קצב אנושית. צילום: יובל אראל

כאשר העניין הוא בנגנים מקצועיים, משופשפים, עם הרבה קילומטראז' של רוק אצטדיונים במד המהירות, עם רקע מצוין וכימיה נהדרת בינם לבין עצמם הרי שזו נוסחה מדויקת ומופלאה תמיד כדי ליצור ערב שכל כולו רוק כבד איכותי המשלב בין שלל להיטי המנונים הצרובים עמוק עמוק בספר "ואלו שמות…" של עולם הרוק בחמישים השנים האחרונות, לצד חומרים מקוריים, גישה אוהבת לקהל, וירטואוזיות על הבמה, כל השטיקים שכוכבי רוק אמיתיים ומנוסים יודעים לשלוף ברגע הנכון מעל הבמה, העניין הזה שהופך את המופע מסתם עוד מופע רוק למ-ו-פ-ע – ר-ו-ק!!!

חרציות מעיפות את המועדון. צילום: יובל אראל
חרציות מעיפות את המועדון. צילום: יובל אראל

קרוב לשעתיים הגישו החרציות המתות (תכלס, הן יותר חיות מצמח טורף) ליין אפ עשיר בשלל להיטיהם, להיטים נוספים מפנתאון הרוק העולמי וכמה חומרים מהאלבום החדש "REVOLUCION" אותו יצרו במהלך ביקור ממושך בקובה.

החרציות מאוהבות בתל אביב. צילום: יובל אראל
החרציות מאוהבות בתל אביב. צילום: יובל אראל

הייתה זו סיומת מצוינת לשבוע עמוס במופעים מגוונים שכלל כבר בתחילת סופו מרתון רוקרים שהיווה מבחינתי את ההכנה למוצאי השבת. תודה לכם חרציות, סעו לשלום ותשובו בשלישית, תל אביב היא בית עבורכם.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

 

 

 

 

הכי חדשים

חמישים שנה, U2 שוב כובשת את המגרש

יש להקות שהזמן הופך אותן לזיכרון נוסטלגי, ויש כאלה שממשיכות לכבוש פסגות חדשות. חמישים שנה אחרי שהחלו...

כשהפוליטיקה נכנסת לפלייליסט

נתחיל בכך שלא אביע כאן היום עמדה פוליטית (אשתדל...). במקום זאת, אנסה לגעת בשירים שעשו זאת במקומי....

11 אלף איש לא טועים: הבזלת מנגנת

מי אמר שצריך להגיע לתל אביב כדי ליהנות מהשורה הראשונה של המוזיקה הישראלית? פסטיבל "צלילי בזלת" בקצרין...

דורון בוטניק בשביל צדדי אל אלוהים

דורון בוטניק מעולם לא הלך בתלם. הכרתי אותו לפני יותר מעשור בסצנת האינדי של דרום תל אביב,...

נובמבר רוקד: אהבה, כאב וזהות

חודש נובמבר מביא לבמות המחול בישראל שורה של יצירות מסקרנות. אהבה ואובדן, זהות ושייכות, גוף ונפש עומדים...

אלכס ליבק: האיש שלימד אותי להתבונן

מהעיתון אל קירות המוזיאון בשנות השמונים זנחנו, כמו רבים אחרים, את "מעריב" ואת "ידיעות אחרונות". את מקומם תפס...

2 הערות

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...

לחזור לאור: כשהמוזיקה מתגייסת להצלת חיים

שירים שיכולים לעשות את ההבדל יש ערבים שבהם המוזיקה מעניקה לנו הנאה, התרגשות וכמה שעות של בריחה מהמציאות....

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא