מסיבת הרוק של פטריק

יותר מעשרים מוסיקאים מקשת רחבה של להקות בכירות בסצנת הרוק הכבד והמטאל נטלו חלק בפסטיבל Titans Of Metal שהתקיים בליל חמישי, 17.12.2015 במועדון התאטרון ביפו בהפקת פרוגסטייג', נכח תיעד וצווח עם כולם – יובל אראל, וידאו – אדוה אראל.

האמת, את הרומן המקורי שלי עם סצנת הרוק הכבד מסמסתי לקראת סוף שנות השבעים, כמי שגדל על אלבומי להקות כדיפ פרפל, אוריה היפ, בלק סאבת', ואחרות, החקוקות בזכרון הגלובלי כראשונות סצנת הרוק הכבד הקלאסי שעליו נבנו וצמחו תתי הז'אנרים הממשיכים, מהמטאל, ועד הפרוג מטאל על שלוחותיהם.

בשנים האחרונות נמנעתי באופן מופגן מלדרוך בפסטיבלי רוק עם נגיעות מטאל, במיוחד מהסיבה שלא ראיתי עין בעין את ההתפתחויות הקיצוניות בסצנה, שמרנות לשמה מבחינתי.

אמנם כל אימת שגיבורי ילדותי הגיעו לכאן לא הססתי לרגע, דיפ פרפל בפארק הירקון לראשונה (הי, הייתי על הבמה, שני מטרים מאחורי גבו של ג'ון לורד המנוח…), דיפ פרפל ביד אליהו, אוסי אוסבורן בפארק הירקון, אוריה היפ בקולנוע דן בשנות השבעים המאוחרות, אוריה היפ במועדון התאטרון וקן הנסלי במועדון הוואנה בשנה החולפת, תכלס, סימנתי וי על גיבורי ילדותי.

הפעם, כשהגיע ההזמנה לחוות את הפסטיבל שאנשי חברת ההפקות פרוגסטייג' התכוננו להרים, ועמלו עליו זמן רב, החלטתי לשנות ממנהגי ולטעום מצלילי הכוכבים היותר צעירים, יחסית, הכל יחסית.

אמש, בליל גשם רטוב, בעקבות טור ארוך המשתרך בכניסה למועדון התאטרון בשדרות ירושלים ביפו, הגעתי כדי לטעום את הסצנה, בפנים, יחד עם קהל מאות, רובם מעל גיל חמישים, אנשים באמצע החיים, לוקחים פסק זמן וחוזרים לשעשועי הנעורים, חולצות, בנדנות, מעילי עור ושאר שטיקים של רוקרים אבודים בזמן, למי שהיה חסר משהו נתנה הזדמנות להשלים ציוד בדוכן החולצות, האלבומים והפוסטרים שפרוגסטייג' הציבה בכניסה.

אני כרגיל רץ מפינה לפינה לתפוס זווית צילום, בין ותוך כדי קולט את הדמויות, הנגנים, הזמרים, מגובים גם במוסיקאים מקומיים, עולים ומתחלפים על הבמה בסדר מופתי, לא חולפות שניות ספורות בין שיר לשיר ובין תחלופה על הבמה, הכל מטוקטק כמו שצריך, בכירי נערי הבקסטייג' לא היו עומדים בקצב הרצחני שאנשי פרוגסטייג' דפקו, טיפ טוב לסצנות אחרות, תלמדו דבר או חצי על זרימה מדוייקת בליין אפ מגוון ועשיר בכוכבים.

מכיוון שאינני מכיר, לא באופן כללי ובוודאי לא באופן אישי את כל השמות, הלהקות וההרכבים שקיבלו ייצוג בפסטיבל, אשאיר את הסיכום והמילים החמות לאנשי פרוגסטייג', פטריק ודיויד שאמרו לאחר הפסטיבל, שנמשך מעל שלוש שעות אל תוך הלילה, את המילים הבאות  – "…מה אפשר לומר? 4 שעות של מטאל והארד רוק טהורים מכמה מגדולי האמנים בז'אנר שלוו בחבורת ישראלים מוכשרים ביותר שנתנו את כולם כשנקראו לייצג את ישראל בכבוד לצד כל הענקים האלה... תודה לכל אחד ואחד שהגיע, שר, צרח, תמך, עזר בשירת היום הולדת לאולי שחוגג היום 60, צרח Fuck Roger Waters ומחא כפיים לרוס, יהודי חם וגיטריסט בחסד שנתן אתמול את הנשמה שלו בהופעה.…פגשנו אנשים מדהימים, החל מיורן הצנוע והחביב שהצטלם ושיתף פעולה עם המעריצים, עם ריפר הגבר שעבר יום לא קל ובכל זאת סחף את הקהל כמו שמעטים אחרים יכולים, דרך האנס גרוסמן – השקט, הצנוע שהוא אחד המתופפים הגדולים שיש כיום בעולם, דרך אנט – בחורה חביבה, חייכנית שלמרות שנחתה בשעה מאוחרת ביותר וכמעט לא נחה – הגיע מלאת אנרגיה להופעה. אפשר להמשיך – אבל אין טעם. פשוט אי אפשר לתאר את זה במילים..."

בקטנה – תכלס, כבוד לפטריק לוסינסקי מפרוגסטייג', על המאמץ והעבודה הממושכת להרמת פרויקט שכזה בימים שכאלו, לא קל, פאק BDS, פאק רוגר ווטרס (אלו הקריאות שפתחו את הפסטיבל) ישראל עדיין על המפה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו, צילום: אדוה אראל