במשימה אלוהית…

" We're on a mission from God" אלו היו מילותיהם של ג'ייק ואלווד בלוז בעת שהגיעו לדיינר בשיקאגו על מנת לאסוף את חברי ההרכב עימו נגנו בטרם נכנס ג'ייק לבית הסוהר, סצנה המסתיימת כאשר ארת'ה פרנקלין נותנת את הביצוע הכי מפורסם אבר לשיר "Think" המוכר גם על פי הפזמון שלו "Freedom, Freedom!". הסרט "The Blues Brothers" שיצא לבתי הקולנוע בארצות הברית ואגב די מהר הגיע גם לישראל בקיץ 1980 הפך לאחד מסרטי הפולחן הכי חזקים, הסרט "האחים בלוז" מספר את סיפורם של שני האסירים ג'ייק ואחיו אלווד שלוקחים על עצמם משימה להציל מעיקול את בית היתומים בו גדלו.

באופן אישי כאשר צפיתי בו לראשונה די שפשפתי את העיניים כשראיתי את ארת'ה פרנקלין, ריי צ'רלס, ג'ון לי הוקר וג'יימס בראון בשר ודם על המסך מככבים בעצמם את התפקידים.

כי למעשה, עצם העובדה שגיבורי ארנ'בי וסול אמיתיים ודי מפורסמים בזמנו נטלו חלק בסרט הייתה לה חלק בהצלחה הכבירה שלו, עצם העובדה שאתה יכול לראות בסרט כוכבים אמיתים היא היא הסיבה, לדעתי, להצלחתו. עובדה היא כי פסקול הסרט היה אחד הנמכרים בעולם כולו, והוא נחשב לאחד המושמעים ביותר עד היום. ההצלחה ההיא הובילה להפקת סרט המשך בכיכובו של דן אקרויד לאחר שבלושי עצמו עזב אותנו לעולם שכולו טוב, תחת הטייטל "Blues Brothers 2000" אבל זה כבר סיפור אחר…

ההזדמנות לחוות את המחזמר שדן אקרויד (אלווד בלוז) וג'ודית בלושי כתבו, ביימו והפיקו תחת הטייטל Blues Brothers Approved המביא את סיפורו של הסרט מעל במת התאטרון, נפלה לידי כאשר משרד לאן וחברת אגו איסט חברו כדי להביא את ההפקה העשירה הזו לארץ, ואכן אמש עם המזל המיוחד שיש לי בהופעות להתיישב במקומות זהב (שורה רביעית בגוש המרכזי מול הבמה…) זכיתי לחוות במשך שעתיים (כולל הפסקה…) את אחת מתצוגות המחזמר האיכותיות כמו שרק בארצם של הגיבורים יודעים להרים, החל מהתפאורה, ההרכב המוסיקלי המלווה בסגנון ההרכב שכיכב בסרט –  גיטרה, בס, תופים, קלידים וכלי נשיפה, צמד השחקנים זמרים לוליינים בדרנים מצוינים בתפקידים הראשיים, בראד הנשו בתפקיד ג'ייק ומארק לאוסון בתפקיד אלווד, לבושים בחליפות השחורות וחובשים את משקפי הריי-באן מדגם WAYFARER הקלאסיות שהאחים בלוז נתנו להם עדנה מחודשת ולמעשה בעקבות הסרט הפכו לדגם מוביל ומודל לחיקוי אצל טובי יצרני משקפי השמש. לצדם שתי זמרות וזמר המבצעים את תפקידי האורחים הרבים לפי הסרט.

שעתיים תמימות שבמהלכן הספקתי לשחרר מתוך הדי,אן,אי האישי שלי את הזיכרונות והריגושים של הסרט, כעת על בימת ההיכל, ולא, אסור לעשות השוואות בין הסרט לבין המחזמר, זה יהיה לא הוגן, לא צודק ולא בכלל, רוב רובו של הקהל היה מעל גיל חמישים, אני בטוח שתשעים ותשעה אחוז מהצופים ראו במהלך חייהם את הסרט, מכירים את השירים וזו גם הסיבה שהם מלאו את ההיכל, שרו, רקדו ונופפו בידיהם ונהנו לאורך כל המופע, גם אני.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

קטע אחד מהמחזמר, צילום: יובל אראל