דמעות של אושר

אהובה עוזרי חוזרת למועדון בארבי בחגיגה לכבוד הוצאה מחודשת של אלבומיה הראשונים בפורמט ויניל, ומארחת את מוש בן ארי ויהודית רביץ. רביעי, 16.12.2015. שיר אלוני הגיעה למופע כדי לחוות ולהתחלק עם הקוראים ברשמים.

בשנת 1999 התכוננה אהובה עוזרי להופיע במועדון הבארבי, אך ההופעה התבטלה עקב התפרצות מחלה בעקבותיה עברה ניתוח להסרת מיתרי הקול בגרונה, אמש, אחרי שנים רבות במהלכן הגיעה למועדון כאורחת של אמנים אחרים, חזרה אהובה עוזרי למועדון על מנת לקיים הופעה מלאה עם שיריה שהפכו כבר מזמן לחלק מהנרטיב המוסיקלי הישראלי, ולחגוג את הוצאתם המחודשת של אלבומיה הראשונים בפורמט ויניל. רשות הדיבור לשיר.

"יש לנו רומן", מספרת לי בחורה עם שיער זהב שחור וחיוך מפה ועד תימן, "כבר בהופעה שהייתה לה בשנטיפי היא הזמינה אותי להתקרב לבמה עם האצבע שלה".

נדמה שלאהובה יש יכולת מדהימה לנהל רומן אישי מאוד עם כל אחד ואחת מהקהל שלה, כי גם אני הרגשתי כמה פעמים שהיא מסתכלת אליי במבט חודר, אישי, כמו מוודאת שאני איתה, שאני מצלמת אותה, שאני לא מפספסת…

זו ההופעה הרשמית הראשונה של אהובה מאז  1999 (הייתה אמורה להיות אז הופעה בבארבי שנדחתה עקב התפרצות מחלת הסרטן במיתרי קולה של אהובה), מאז היא הופיעה והתארחה מדי פעם בהופעות של זמרים אחרים (למשל עם שי צברי ב-2010) אבל הפעם נכתב על ההופעה שהיא "חד פעמית" לרגל הוצאת הויניל  לאלבום "צלצולי פעמונים" והוצאה מחודשת של "היכן החייל שלי", לפי הצלחת הערב נראה שיהיה עצוב אם זו לא תהיה סדרת הופעות שכן היה מדובר בהופעה מרגשת, עשירה, עם צוות נגנים מיומן. 

למשל, שירן אברהם ששרה את השירים במקומה של אהובה, שהצליחה להכניס את הנשמה של אהובה לשירה, להכניס את השמחה שהיא עצב והעצב שהוא שמחה, את הדקויות והיופי שהיו בקולה של אהובה כשעוד היה קיים.

הבארבי היה מלא עד אפס מקום, מלא בקהל שנדמה שרובו גדל על המוזיקה שלה עוד בזמן אמת, כי כמעט כולם ידעו ושרו את המילים בעל פה לכל אורך ההופעה, רוקדים בצעדים תימניים, נעים, פה ושם ראיתי אנשים מוחים דמעות של התרגשות אמיתית, או מישהי שנעלמה לתוך הזיכרונות שהשיר זרק אותה אליהם.

בעיקר בשיר "היכן החייל שלי?", שאומרים עליו שהוא שיר יום הזיכרון לחללי צה"ל האלטרנטיבי, כזה שאף תחנת רדיו לא תשדר כי הוא יותר מדי שמח בצליליו, אבל הטקסט- כל כך כואב, כל כך צובט… שיר שמעלה את התהייה, מה אם היינו מסוגלים, כאומה, לקבל את השכול בערבוב עם השמחה, לרקוד את הכאב כמו שרקד הקהל הערב, ממש כמו בשיר של Ultravox – עם דמעות בעיניים?

"אתם שומעים אותי?" שואלת אהובה בתחילת ההופעה בקולה החרב, והקהל עונה לה בכל פעם בקול עצום שמרעיד את הכל. כמה אהבה ואנרגיות, כמה נשמה.

בהופעה התארח מוש בן ארי, שסיפר כיצד הכיר את אהובה בהופעה בשנטיפי וכיצד היא לימדה אותו לשיר "את תורת השירה כולה". מוש השתתף באלבומה "צלצולי פעמונים". השיר שלו, "אנצל", נשמע בעיבוד הבימתי של אהובה עוזרי הרבה יותר טוב מכפי שהשיר נשמע במקור, הרבה יותר עגול ונעים לטעמי האישי.

גם יהודית רביץ הופיעה ונתנה הופעה מדהימה- היה מאוד מיוחד ומפתיע לשמוע אותה שרה ומסלסלת שיר של אהובה, נשמעת לרגע כאילו היא הייתה יכולה בשנות ה-70 להופיע על קסטה בתחנה המרכזית, ואז מפציצה עם הלהיט המזרחי מאוד מהרפרטואר שלה, "האיש ההוא", אותו הקליטה עם אהובה.

שלושת השירים החדשים מהאלבום המתהווה, גם הם קיבלו תגובה נלהבת מקהל ונשמעו אחידים ברמתם המוזיקלית עם שאר השירים, אף שנדמה כי יש בהם נימה נוגה יותר משיריה הוותיקים של אהובה. 

בסוף ההופעה יש תור ארוך ליד חדרה של אהובה, כולם רוצים לרגע לומר לה תודה, להצטלם איתה. אם להודות את האמת, לא הכרתי לעומק את שיריה של אהובה לפני הערב הזה, אבל בכל אופן יש לה מעריצה חדשה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע, צילום: שיר אלוני

וידאו, צילום: שיר אלוני

כתבות נוספות בבלוג עם אהובה עוזרי

הילולת ל"ג בעומר

על כלים וקולות

פרחי תימן בתל אביב

מעלי דממה

עיני זלגו דמעות של אושר

ההקפות הראשונות בסוכות