על כלים וקולות

מסע יומי בין פסטיבלים, פותח בשירת הכלים בבית מזרח ומערב וממשיך בשירת הים בתאטרון גבעתיים, מתמקד בשתי נשים, שתי זמרות, כלים וקולות. שלישי, 07.04.2015. שוטט, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אביב, פסח, פסטיבלים, שלוש מילים ההולכות ביחד שנים רבות, בעיצומו של השבוע החגיגי הזה יצאתי למסע בין מזרח למערב, בין חול לקודש, בין הלועזי לעברי הקדום, בין כלי הנגינה למיתרי הקול, שילובים, צבעים, גווני גוונים, לא במרכז המפה, לא במוקד החשיפה, אבל עם הרבה אהבה והערכה, יוצאים לדרך.

המסע נפתח בשעות אחר הצהריים כאן ביפו, אצל דר' פאול ארליך שעל שמו קרוי הרחוב ההוא בלב יפו, היכן ששוכן מאחורי חומה גבוהה בית מזרח מערב של ישראל בורוכוב, בית ערבי קלאסי המהווה משכן לאירועי אמנות מוזיקליים, בו ביקרתי לא פעם.

הסיבה הפעם היא ערן זמיר, מוזיקאי, ההוגה, יוזם והרוח החיה, יחד עם ישראל בורוכוב, מנהל הבית, מאחורי פסטיבל "שירת הכלים" המתמקד בסצינת המוסיקה האוריינטלית המקומית, במסגרתו במשך שלושה ימים הופיעו כעשרים הרכבים השואבים השראתם ממוסיקה מסורתית אוריינטלית כערבית, טורקית, פרסית, הודית ועוד, ויוצרים מוסיקה מקורית, עכשווית, המתמקדת בעיקר בנגינה עצמה, בכלים.

חצר הבית מרוצפת במחצלות וכריות רביצה, דוכני מזון טבעוני בפינה אחת, וקהל רב ומגוון, מהזן השאנטי באנטי עם שלל פעוטות מעטר את החצר, יופי של אווירה ותפאורה לפסטיבל.

אני הספקתי לחוות שתי הופעות עם שני הרכבים, מעל הבמה המרכזית בחצר הגדולה, ההרכב הראשון – "עלילה – "Alila, המתמחה במוזיקת עולם בדגש על האתני המזרחי, מאחוריה שלל הופעות בארץ וברחבי העולם, שתפו פעולה עם אמנים כשלמה בר ויאיר דלל, הספקתי לראותם במופע לפני כשבע שנים במסגרת אירועי פשפשוק לילה במתחם שוק הפשפשים ביפו ונדלקתי.

החיבור בין הנגנים וכלי הנגינה – גלעד חזן בעוד, ינקי שון בכינור וגיטרה אקוסטית, אסף רבי בגיטרת בס, אורי נווה ורועי איסק בכלי הקשה, יוצר מנעד ומגוון צלילים המשלבים בחוכמה ופשטות בין סלסולי המזרח לבין יבבות הכליזמר המזרח אירופאי ונותנים פרשנות חדשה למוזיקת כלים ישראלית עכשווית.

ההרכב השני כלל את הנגנים ספי עספורי הירש בעוד, מאיו שבירו בצ'לו, זיו גרינברג בגיטרת בס, נור בר-גורן ובן דגוביץ' בכלי הקשה, המלווים את רותם שפי המוכרת אף בטייטל "שאפיטה – Shefita" המבצעת גרסאות מחווה (קאברים בשפת הרחוב) למגוון שירים, רובם בשפה האנגלית, מעובדים לסגנון מוזיקלי ערבי קלאסי עם סלסולים ומעוואלים תוך שימוש באקצנט ערבי מקומי מוקצן בזווית הומוריסטית (גילוי נאות – מאז שצפיתי בקליפ בו היא מבצעת את Karma Police של רדיוהד, סימנתי לי כמטרה לחוות מופע של שאפיטה, אז הנה, הצלחתי).

אמנם המופע הזה חורג מההגדרה של הפסטיבל כשירת כלים, דהיינו, כפי שהבנתי, תנו לכלי הנגינה לדבר, אך אין ספק שהמקום, הזמן, השעה וההתנהלות בכללותה במרחב התאימו בדיוק לראות ולשמוע את שפי רותם על הבמה בחצר בית מזרח מערב.

לכשהסתיים המופע הקצר יחסית, טוב, פסטיבל, לוח זמנים דחוס ומהודק, יש עוד מוזיקאים בתור, השפן של עליזה בארץ הפלאות שהסתתר לו בתוכי התעורר וזירז אותי להתקפל ולצאת להמשך המסע המתוכנן, מזרח, לעיר הפולנים, גבעתיים, ישר למתחם התאטרון העירוני, לפסטיבל שירת הים, שם אני מתכוון לחוות את המופע המתוכנן של ויקטוריה חנה…

אז ראשית מסתבר שהרכב יותר מהיר מהוויז, והכבישים יחסית ריקים (היתרון של החגים בגוש דן, כולם בכינרת\דלית אל כרמל\ירושלים\שדה כלניות כלשהו\הטיילת באילת\ טרמינל 3 בנתב"ג…) והגעתי מוקדם מהצפוי לעיר הגבעות, ועד שהמופע יתחיל ניצלתי את ההזדמנות ותפסתי כמה רגעים באולם המרכזי, אהובה עוזרי עם מאיה אברהם ויאיר צברי עומדים לארח את קובי אפללו, אהובה, למרות הפגיעה במיתרי קולה ממשיכה כמוזיקאית ליצור, לנגן ולהופיע עם הבולבול טראנג, הכלי ההודי שהפך לסמלה המסחרי ולצליל האופייני לשיריה, מאיה ויאיר משמשים כמיתרי הקול. שניים שלושה שירים ובטרם קובי אפללו מצטרף למופע אני כבר עושה דרכי לאולם הקטן המכיל כמאתיים מושבים מרופדים וקירות ספוני עץ, נוחות ואקוסטיקה הם שם המשחק, עניין שאני מעריך ומוקיר גם אם אני חווה את המופע בעמידה או שיטוט מצד לצד כדי לתפוס זויות צילום נוחות יותר…

טוב, אפשר להפסיק עם החפירות ולגשת לעניין, ויקטוריה חנה, ששמה מורכב משמות סבתותיה, בתו של רב ספרדי מירושלים, המוגדרת בתקשורת כאומנית קול הסובלת מגמגום, ומוכרת לציבור כמוזיקאית, זמרת יוצרת, העובדת עם הקול והשפה, יוצרת שירים מתוך טקסטים עתיקים כמו שיר השירים, ספרי הסוד והקבלה תוך הדגשה וורבלית מוקצנת להגיית ההברות והמבטא המלא.

אחרי ההצלחה המטורפת של הקליפ לשיר "אלף בית" ומופע בפני עשרות אלפים בפרוייקט "פצ'ה קוצ'ה" האחרון בנמל תל אביב, זה היה ברור שהמופע הערב הוא להיט חם ובוער ואכן המושבים באולם הלכו והתמלאו עד תום.

כשאורות האולם כבו ורק אור דל האיר את הבימה תפסו את מקומם על הבמה אסף שתיל מאחורי הקלידים וגיורי פוליטי מאחורי כלי ההקשה, סמפלר ואקורדיון, הגיחה ויקטוריה חנה, לבושה כולה בלבן ושערה השחור אסוף לצמה אחת עבה אל הבמה, עם ליין אפ שכלל שלל יצירות אותם כתבה או הלחינה על פי טקסטים עתיקים בשפה העברית.

ויקטוריה היא סוג של קוסמת או להטוטנית, הנוכחות הצנועה שלה על הבמה איננה מתחברת עם היכולות הווקליות המוחצנות ואתה חש מרותק לכסא ותוהה האם אני בשיעור דיקציה, במופע מכושף במרתף ארמון עתיק או לחילופין עד לטקס דתי מסתורי. את העזר כנגדה מביאה ויקטוריה כאשר אבישי כהן, האיש, הזקן והחצוצרה מצטרף למופע, סוג של שילוב ושיתוף פעולה שנחשף לאחרונה במופע פריצה ברוטשילד 12 לפני ימים ספורים, הצלילים של החצוצרה משתלבים במהודק עם הקולות של ויקטוריה חנה, אפשר לאמר שיש כאן מפגש רבי מג קסומים המבקשים לכשף את הקהל במשך המופע, האמת, הם הצליחו!

בקטנה – אז הצלחתי לשלב בערב אחד כלים וקולות, שתי נשים, שני קולות, שהם כלים…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של להקת עלילה

לחצו לצפייה בתמונות מהמופע של שאפיטה

לחצו לצפייה בתמונות מהמופע של אהובה עוזרי

לחצו לצפייה בתמונות מהמופע של ויקטוריה חנה

וידאו