סיקור הופעות

מסיבת יום ההולדת של ערן צור

ערן צור, יוצר, מלחין ומבצע חוגג יום הולדת חמישים בדרך הכי נכונה לאמן שכמותו, מוצ"ש, 11.07.205, בארבי. נכח תיעד, המתין לשקית הפתעה ומדווח – יובל אראל.

צור, ילד יום הולדת, בארבי. צילום: יובל אראל
צור, ילד יום הולדת, בארבי. צילום: יובל אראל

אמש הייתה זו מסיבת יום הולדת הכי מוצלחת שנטלתי בה חלק, קרוב לאלף משתתפים שהגיעו למועדון בארבי על מנת חלוק כבוד לאחד המוזיקאים המוכשרים והחשובים המסתובבים כאן מעל הבמות בעשורים האחרונים, במקום ליצנית, קוסם ומפעילה קיבלנו שלל אורחים, אושפיזין, אשר מהווים את אבני הדרך במסלול היצירה והעשייה המוזיקלית של ערן צור.

יהלי סובול, חבר ואורח. צילום: יובל אראל
יהלי סובול, חבר ואורח. צילום: יובל אראל

הזדמנות לחזור ולעלעל בעמודי הבלוג שלי, לראות כי אין עונת שנה במהלכה לא ראיתי את ערן צור מעל במה, גדולה כקטנה, במופע משלו או כאורח בהופעות של אחרים או סתם באיזה פסטיבל קטנטן עם מטרה טובה, סוחף מיד את הקהל בתמלילי שיריו והווייתו מלאת הרגש והחושים על הבמה, תזכורת קצרצרה – החל מפרויקט שיריו בליווי אנסמבל מיתר, מופע חשמלי עם גיבורי גיטרה, או ערב משירי יונה וולך, ערן צור תמיד בחזית, עם גיטרת הבס, השירה וכל כולו בתוך המופע.

רותם, צור, חברים. צילום: יובל אראל
רותם, צור, חברים. צילום: יובל אראל

ערן צור כבר 30 שנה אוחז בקריירת מוזיקאי, על מדף אלבומיו מונחים עשרה שכאלו, החל מימי טאטו, דרך כרמלה גרוס ווגנר, עובר לאלבומי הסולו המרתקים דוגמת אתה חברה שלי משירי יונה וולך, תכלית בתחתית, חותך בחתך הזהב, כל מה שאנושי ועד אלבומו האחרון עם אנסמבל מיתר וגם עתה הוא שקוע כל כולו ביצירה חדשה בדרך לאלבום הבא. ותמיד, אבל תמיד הוא מרגש מחדש.

אלונה, טאטו, חברה. צילום: יובל אראל
אלונה, טאטו, חברה. צילום: יובל אראל

המופע שהחל יחסית מאוחר, עשר וחצי, ונמשך יותר משעתיים וחצי, כלל מעל 30 שירים אותם ביצע ערן צור בעצמו, עם הרכב מלווה וביחד עם שלל אורחיו החל מיהלי סובול, נעם רותם, גבע אלון, אבישי כספי ואורי פרוסט חברי כרמלה כרוס ווגנר, קורין אלאל, יובל מסנר ואלונה דניאל מלהקת טאטו, רונה קינן ושלומי שבן.

השירים, המהווים נקודות מפתח ומוגדרים כמיטב הלהיטים המזוהים עם ערן צור היו סיבה מספיק טובה לקהל להראות את אהבתו לאיש כאשר שירה בציבור הייתה חלק בלתי נפרד מהאווירה במהלך המופע.

טומי וליאם, היצירה הכי חשובה. צילום: יובל אראל
טומי וליאם, היצירה הכי חשובה. צילום: יובל אראל

שיא הרגש, הדרמה והלחלוחית היו אותם רגעים כאשר טומי וליאם, שני בניו הצעירים מאוד מאוד של ערן, עלו לבמה מצויידים בגיטרות והצטרפו לאבא בשיר המנון לאדישות, הנחת שחש ערן נחשפה על פניו המתמוגגות, כאשר הגדירם כדור הבא. אולם מבחינה מוזיקלית השיאים של החגיגה היו בשני איחודים, הראשון של כרמלה גרוס וגנר (למעט אורי בלק שנעדר בשל מחלה) והשני של טאטו, שני אבני דרך חשובות במסלולו המוזיקלי של ערן צור.

קורין וערן, יום הולדת. צילום: יובל אראל
קורין וערן, יום הולדת. צילום: יובל אראל

בכלל איך אפשר לדווח על חגיגה שכזו מבלי להתייחס לטקסטים הליריים, חלקם מחאתים, חלקם חושנים עד פורנוגרפיה שערן צור עטף אותם במנגינותיו האופייניות, מקבלים את התעוזה לחזור ולהתעורר שוב ושוב מעל הבמות, ממש דור אחרי דור השרים את סיטואציות האהבים הביזאריות לעתים אשר יופיים בישירותם הכנה, שורפים מחסומים, נועזים בישירותם ובאמת שבהם כבר אז, באותן שנים שנכתבו, נשמעים כיום לא פחות ישירים ואמיצים.

רונה וערן, חברים. צילום: יובל אראל
רונה וערן, חברים. צילום: יובל אראל

כך התחושה כשקורין אלאל, לאחר שהפתיעה את ערן עם עוגת יומולדת מקושטת בנרות כולל טקס הנשיפה לכיבויים, ניצבת לצידו אוחזת בגיטרה לדואט בשיר נשים, המילים מקבלות משמעות הפורצת מתחום הטקסט, גם הדואטים של ערן עם רונה קינן, שהחלה את הקריירה שלה בזכותו, מקבלים את החוויה התלת ממדית כששניהם עומדים צמוד אחת לשני ושרים את "תותים", אלו רגעים מלאי אמת חשופה ואמיצה, מבטאים ברגישות ובאומץ את השירים שהפכו לבשר מבשרו של ערן כטרובדור רוקנ'רול שופע מלודיה מחאה וארוטיקה גם יחד.

שלומי שבן, עושה כבוד. צילום: יובל אראל
שלומי שבן, עושה כבוד. צילום: יובל אראל

כבר הרבה אחרי חצות, כמאמר השיר ההוא, אכן, עוד לא כיבו את האורות, וכל האורחים עולים לבמה בזמן ההדרן לביצוע מרגש של ההמנון הכל כך ערן צורי – תמונה אימפרסיוניסטית מלווים בשירה אדירה של הקהל, סיום מצוין למסיבת יום ההולדת של ערן צור, כל כולו רק בן חמישים, הדרך עדיין ארוכה ומפותלת!!!

ליין אפ: בעין הסערה, קיץ, המכסה הירוק (עם יהלי סובול), והחיים (עם יהלי סובול), הג'ינס (עם יהלי סובול), תכלית בתחתית (עם נעם רותם), ערב חולה (עם נעם רותם), חתלתול (עם נעם רותם), המנון לאדישות (עם ילדיו טומי וליאם), אחת אחרי חצות (עם גבע אלון), מורד (עם גבע אלון), בלילות של ירח מלא (עם גבע אלון), עד תודבר המחלה (עם כרמלה גרוס ווגנר), עלבון (עם כרמלה גרוס ווגנר), פרפרי תעתוע (עם כרמלה גרוס ווגנר), כרמלה גרוס ווגנר (עם כרמלה גרוס ווגנר), נשים קוראות שירה (עם קורין אלאל), מותק (עם קורין אלאל), עץ (עם קורין אלאל), מחבואים (עם טאטו), בדידותי (עם טאטו), ערפד (עם טאטו), חתוך תוכן (עם טאטו), ערב ב' כסלו (עם יובל מסנר), הוא והיא (עם רונה קינן), קסיוס (עם רונה קינן), רטוב וחם (עם רונה קינן), תותים (עם רונה קינן), שולחן הכתיבה (עם שלומי שבן), בטי (עם שלומי שבן), קרבות תרנגולים (עם שלומי שבן). הדרן: פרח שחור (עם שלומי שבן), תמונה אימפרסיוניסטית (עם כל האורחים והלהקה).

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: