יום שני, אוקטובר 12, 2026

לתפוס דג – דודו טסה מחפש שקט בתוך הרעש

הסרט החדש מלווה את דודו טסה בקורפו וחושף מסע אישי, שקט ופגיע אל תוך היצירה, הזיכרון והגעגוע לאביו המנוח

יש סרטים שמנסים להסביר את האמן. ״לתפוס דג״ בוחר פשוט לשבת לידו בשקט. הסרט המלווה את דודו טסה בקורפו אינו יומן תיירות יווני וגם לא סרט מוזיקה קלאסי על הקלטת אלבום חדש. זה מסע אישי אל תוך רעש פנימי שלא מפסיק לבעבע.

טסה מגיע אל האי בתקווה למצוא שקט. הוא רוצה לכתוב, לנשום ולהתרחק לרגע מהמציאות הישראלית הדחוסה. אבל השקט אינו מבטיח השראה. המצלמה של אילן אזולאי אינה רודפת אחרי דרמות. היא נשארת קרובה, מקשיבה ולפעמים אפילו מחכה יחד עם טסה לרגע שיגיע שיר. לא תמיד זה קורה. וזה בדיוק הכוח של הסרט.

התחושה הזו מתחברת היטב גם לאלבום ״אי״ עצמו. כבר אז טסה דיבר על הצורך להתרחק כדי ליצור. לא מתוך רצון לברוח אלא מתוך צורך לדייק. בתוך השקט של קורפו צפו רגשות שנדחקו הצידה והפכו לשירים. ההתרחקות הפכה לתנאי הכרחי ליצירה.

אחד הרגעים המסקרנים בסרט מגיע כאשר הזמר הבגדדי כ'אראר אלסעדי מגיע לבקר את טסה בקורפו. המפגש ביניהם נושא איתו שכבות עמוקות של מוזיקה, שפה וזיכרון תרבותי. אלסעדי השתתף באלבום המשותף של טסה עם ג'וני גרינווד ואף הופיע במופע הראשון של הפרויקט בתל אביב. המפגש באי מרגיש כמו המשך טבעי למסע המוזיקלי שטסה בונה בשנים האחרונות. לא רק רוק ישראלי ולא רק מוזיקה עיראקית, אלא מרחב ים תיכוני שלם שנע בין יפו, בגדד, אירופה וקורפו. גם כאן הסרט אינו מסביר יותר מדי. הוא פשוט נותן למפגש להתרחש מול המצלמה. גם יונתן דסקל ועלמה זוהר נוטלים חלק במסע המוזיקלי עם דודו טסה אבל בסרט הם ממש מבליחים לחלקי רגעים.

״לתפוס דג״ אינו מוכר מיתולוגיית אמן רומנטית. הוא אינו מציג הארות מול שקיעה יוונית. הוא מציג אדם שמנסה להבין מה עדיין מניע אותו ליצור. שם הסרט מקבל משמעות יפה במיוחד לאורך הצפייה. טסה מספר כיצד נהג לדוג בילדותו עם אביו. הם עמדו יחד מול הים עם חכות, אבל עולם הדיג מעולם לא באמת תפס אותו.

הזיכרון הזה חוזר שוב במהלך הסרט ולא במקרה. הדיג הופך כאן למטאפורה עדינה ליצירה עצמה. המתנה ארוכה, שקט וחיפוש אחר משהו שלא תמיד מגיע. בסיום מגיע גם רגע קטן ומשעשע. טסה פשוט קונה דגי לברק במרכול המקומי בקורפו. במקום לתפוס דגים הוא מחליט להכין אותם על האש בערב. הרגע הזה סוגר את הסרט בצורה אנושית ופשוטה, בלי פאתוס ובלי ניסיון לייצר סמליות מוגזמת.

אחד הצירים הרגשיים החזקים בסרט נוגע באביו המנוח של טסה. האב הלך לעולמו לפני כשנה. במהלך השיחות הליליות טסה מבין מחדש את עומק הקשר ביניהם. הוא מדבר על הצורך לשתף, להתייעץ ולחלוק מחשבות שלא תמיד קיבלו מילים בזמן אמת. הסרט כמעט אינו מסביר את הרגעים הללו. הוא פשוט מאפשר להם להיות נוכחים.

הקו הזה עובר גם בתוך שירי האלבום ״אי״. שאלות על אבהות, זיכרון, פחדים וגעגוע נוכחות כמעט לכל אורכו. טסה נע בין הילדים שלו לבין הזיכרון מאביו. בין הרצון להחזיק בית יציב לבין התחושה שהקרקע ממשיכה לרעוד מתחת לרגליים.

מי שמכיר את דודו טסה מהבמות פוגש כאן אדם אחר לגמרי. בהופעות האש מתפרצת דרך הקצב והגיטרות. כאן האש שקטה יותר ולעיתים אפילו מהוססת. הסרט מאפשר הצצה נדירה אל מאחורי התשוקה הבימתית, אל הרגעים שבהם האמן נשאר לבד עם המחשבות, בלי תאורה, בלי קהל ובלי מחיאות כפיים.

גם קורפו עצמה אינה מצולמת כגלויה תיירותית. האי הופך למרחב נפשי. מקום זמני שבו טסה מנסה להאט את הרעש. מתוך השקט הזה נולדו שירי האלבום ״אי״. חלקם מופיעים כאן בשלבי התהוות ראשוניים, לפעמים כסקיצה ולפעמים כרעיון לא גמור. דווקא חוסר השלמות מעניק לסרט את הכנות שלו.

יש רגע יפה במיוחד כאשר מבינים שטסה אינו מחפש רק שירים חדשים. הוא מחפש דרך לחזור לעצמו. אולי גם לחזור הביתה. לא במקרה המופע הגדול הבא שלו ייערך באצטדיון התקווה המחודש בשכונת ילדותו. טסה כבר הגדיר את המופע כחזרה אל הנוף שבו גדל, המקום שבו חווה ניצחונות, הפסדים וזיכרונות ילדות. אחרי הצפייה ב״לתפוס דג״ נדמה שגם ההופעה הזו תקבל משמעות עמוקה יותר.

״לתפוס דג״ לא מחפש תשובות גדולות. הוא מחפש רגעי אמת קטנים. בתוך התקופה הרועשת שלנו זה הרבה מאוד.

הכי חדשים

מה שהיה לי בית: ישי שוורץ והקול השקט של ההדף השלישי

מי שמכיר את ישי שוורץ מעולם המטאל והרוק הכבד, רגיל לפגוש אותו בסביבה מוזיקלית אחרת לחלוטין. במשך...

מוסא: כשמשה רבנו פוגש את הגנאווה בלב הסהרה

יש משהו כמעט סמלי בשני מוזיקאים ישראלים שיוצאים אל המדבר כדי לחפש צלילים חדשים. במיוחד כאשר מדובר...

נטליה אוסיפובה חוזרת לישראל: כוח הטבע עולה על הבמה

יש רקדניות שמצטיינות בטכניקה, אחרות ניחנות בכריזמה בימתית יוצאת דופן. מדי פעם מופיעה רקדנית שמצליחה לחבר בין...

דוד ד'אור חוגג 35 שנות קריירה עם תזמורת ואורחים

יש קולות שמזהים כבר בצליל הראשון. דוד ד'אור הוא בהחלט אחד מהם. במשך שלושה עשורים וחצי הוא...

המוזיקה הישראלית יוצאת לעולם: פסטיבל החשיפה הבינלאומית 2026

כשהמוזיקה הישראלית פוגשת את העולם לא בכל יום מגיעים לישראל אנשי תעשיית מוזיקה בינלאומיים כדי להקשיב למה שקורה...

NEXT 2026 – שישה כוכבים, 15 אלף זמרי ליווי ואני בכורסה בבית

האצטדיון שר, אני צפיתי מהסלון ביום ראשון בערב, נמשכה באצטדיון רמת גן סדרת מופעי NEXT 2026. שישה מכוכבי...

הערה 1

  1. כתבת: "שם הסרט מקבל משמעות יפה במיוחד לאורך הצפייה. טסה מספר כיצד נהג לדוג בילדותו עם אביו. הם עמדו יחד מול הים עם חכות, אבל עולם הדיג מעולם לא באמת תפס אותו. הזיכרון הזה חוזר שוב במהלך הסרט ולא במקרה. הדיג הופך כאן למטאפורה עדינה ליצירה עצמה. המתנה ארוכה, שקט וחיפוש אחר משהו שלא תמיד מגיע. בסיום מגיע גם רגע קטן ומשעשע. טסה פשוט קונה דגי לברק במרכול המקומי בקורפו. במקום לתפוס דגים הוא מחליט להכין אותם על האש בערב. הרגע הזה סוגר את הסרט בצורה אנושית ופשוטה, בלי פאתוס ובלי ניסיון לייצר סמליות מוגזמת" –
    אבל בתכלס מדובר בדייג שהיא פעולה אלימה ומחרידה של שליפת יצור חי וחש שרוצה לחיות אל חנק מחריד באוויר, לרוב עם קרס נעוץ בלסתותיו.
    זה שאתה לא רואה זאת לא מפתיע – מרבית האנושות לא רואה את קוברנותיה בעל החיים (או בני אנוש שאינם כמותם). אבל זה ש-דודו לא רואה זאת – זה כבר ממש מבאס!
    כשאמן רגיש משתף פעולה עם נרטיב מכוער ומטופש (כי הוא הרי, אם יש משהו ללמוד מהסרט, ממש לא ממתין בסבלנות! הוא מתחרפן) – מה כבר נשאר לומר???
    דודו אמן שבעיניי הוא כיום המוזיקאי הפעיל הכי בולט ואיכותי בארץ – האלבום "אי" מתנגן פה בבית כל העת. מרגש ומופלא, יצירתי וייחודי. להשוות את יצירת המופת הזו לתוצר של דייג, משמע לרצח דגים – זה פשוט חטא!
    שחררו את בעלי החיים כבר!

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

המוזיקה הישראלית יוצאת לעולם: פסטיבל החשיפה הבינלאומית 2026

כשהמוזיקה הישראלית פוגשת את העולם לא בכל יום מגיעים לישראל אנשי תעשיית מוזיקה בינלאומיים כדי להקשיב למה שקורה...

שותים מנדטים: המרץ 2 ועיתון הארץ נפגשים על הבר

המועדון האלטרנטיבי המרץ 2 ושכניו ממערכת עיתון "הארץ" יוצאים לשיתוף פעולה חדש. אנשי מערכת עיתון "הארץ" יוצאים...

הלילה הוא שירים: חנן יובל חוגג 80 עם חברים

אירוע של פעם ב-80 שנה יתקיים בנובמבר בהיכל התרבות בתל אביב. מיטב אמני ישראל יתכנסו לערב חגיגי...

שש דקות וארבעים שניות: פצ׳ה קוצ׳ה חוזרת להיכל התרבות

אירוע פצ׳ה קוצ׳ה תל אביב חוזר אל היכל התרבות במהדורה ה־26. המארגנים פתחו כעת את מכירת הכרטיסים...

20 אלף איש כבר הבטיחו מקום בטקס הזיכרון הלאומי

פחות מיממה הספיקה לציבור כדי לשריין 20 אלף מקומות. טקס הזיכרון הלאומי ממשיך לעורר היענות ציבורית רחבה....

צלילי בזלת חוזר: האוקטוברפסט של הצפון נוחת בקצרין

פסטיבל צלילי בזלת חוזר במהלך אוקטובר 2026 למרגלות הרי הגעש של הגולן. הפסטיבל יפתח את חגיגות היובל...

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא