החללית נוחתת שוב – פורטיסחרוף בראשל"צ

מופע שלישי בטרילוגיה של רמי פורטיס וברי סחרוף לוקח את הקהל לאמפי פארק החדש בראשון לציון, מוצאי חג שבועות, 24.05.2015, דפנה טלמון מגיעה למופע כדי לחוות אותו נטו בלי לצלם אך מביאה את הסיפור, רועי שוחט מרדיו החיים הטובים מקבל את ההזדמנות לתעד ומצלם במופע, הבלוג מערבב ומגיש לכם פורטיסחרוף.

פורטיסחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

פורטיסחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

פורטיסחרוף מעולם לא נפרדו ועל כן גם לא התאחדו, הם היו שם כל הזמן ועל כן החיבור ביניהם בשלוש ההופעות האחרונות היה כה טבעי, כמו תאומי סיאם, בקטע טוב. תרגעו.

הגעתי להופעה האחרונה. ברגע האחרון החלטתי להניח למצלמה לנוח בבית וללכת נטורל. אחרי שבהופעה הראשונה הייתי עסוקה כל הערב בשיפור המיקום לטובת פריימים טובים. תפסתי את מקומי הטבעי, זה שלושה עשורים, בשורה הראשונה וחיכיתי מלאת ציפיה והתרגשות. מימין עמד בחור עם בנו אביתר בן השמונה, משמאל עמד בחור בן עשרים פלוס. ומאחורי עשרת אלפים איש.

עוד לפני שעלו צמד המופלאים עם הלהקה המורחבת, עלה ההרכב לואיזה, של הבן של סחרוף ונתן חימום. שפת הגוף הסגירה את הבן ולפעמים גם אותו חיתוך דיבור מה יש לומר. קצת היה קשה להתרכז בחמשת השירים שלואיזה שחררו, שכן כולם חיכו לדבר האמיתי. ואז ברגע אחד ההופעה החלה. חשתי ערומה בלי המצלמה. מקדימה עמדו שני צלמים, רציתי גם. ולצלם בסלולר תמיד נראה לי כמו בדיחה גרועה, אז למזלי הסוללה הזדהתה ושבקה בשיר השני. וכך הייתי כל כולי בהופעה. ההו-כה-נהדרת.

חבורת המופלאים עלו לבמה, והשלום העולמי פרץ. פשוט כך. מלכות יופי בכל העולם החלו מייבבות ושוברות את הכתר לרסיסים. לא נותר להן מה לעשות בשנת הפרס.

רמי פורטיס, נחיתה בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

רמי פורטיס, נחיתה בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

פורטיס מביא איתו לבמה, שובבות קונדסית של ילד נצחי, שבמקרה גם עושה מוזיקה שהיא פסקול חיי. איתו המבוגר האחראי, כסוף השיער, שגם ממנו הבליחו חיוכים ורוח שטות אחת לאיזה זמן.

ואני התחנכתי על ברכיהם. ויעיד על כך אבא של הילד אביתר שעמד מימיני – פורטיס ואני יחד יכולים להפעיל טורבינה של חברת חשמל. וגם כל אחד יכול לעשות זאת לחוד.

פורטיס, הוא לא משוגע, הוא גאון. אבל לא אני לא עוצרת במוזיקה, אלא בכל המהות. זה אף פעם לא רק זה. זו הנוכחות, העקשנות, על היותו מי שהוא, ואחרי כל כך הרבה רעש, מוזיקה וצלצולים, כניסה בדלת הראשית אל לב הפריים טיים, עוד אנשים הבינו. ונכון שהקהל מקדימה ניסו לשאוג ״פורטיס משוגע״ אבל מה שבשנות ה-80 נדמה היה כמשוגע קיבל טוויסט מרגש, שכן מה עדיף? פורטיס הסחי בלטה? וודאי שלא. ופורטיס הוכיח לכולם, שהוא פשוט כל כך הקדים אותם, והוא ממתין להם בעמדת התרעננות, עד שייגמרו לעכל ולהבין על מה הוא מדבר באלבומיו הראשונים ועד ימנו אנו. ובהופעה הוא הבליח בהדרן האחרון ״רד מעל מסך הטלוויזיה״. הייתה קריצה? אני לא יודעת. אני חייכתי.

מהרגע שההופעה החלה, כאילו מאיץ חלקיקים ענקי שוויצרי יצא מכלל שליטה. והם כמעט לא הורידו את הרגל מהגז. המופע, איחד את גל"ץ וגלגל"צ כך אמר פורטיס, ״אנחנו משנים סדרי עולם״ וברך את הקהל שמאזין להופעה חיה ברדיו, ושהמופע האחרון שלהם ששודר היה ב-1996.

בשיחה לפני ההופעה אמר לי פורטיס, שזה לא פייר אבל הוא מעולם לא ראה הופעה של פורטיס. באמת לא פייר. זה עונש כבד על היותך פורטיס. ניסיתי לרמוז לו שבזמן שהוא ירד להחליף סט סאטן וורוד לסט סאטן כחול כהה שינסה להרוויח איזה שיר. ענה שאין לו זמן. חייכנו.

בניגוד למופעים ברעננה, מקדימה לא היו כסאות, והקהל המשולהב יכול היה לעמוד בלי הפרעה, לרקוד בשמחה ללא הערות מהשומרים חמורי הסבר. רק חבל שהבחור בן העשרים פלוס משמאלי הגיע במוד גווייה במקום במוד הגיטרה מנסרת את השמיים, הקהל עף, גם אני יכול.

ברי סחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

ברי סחרוף בראשל"צ. צילום: רועי שוחט

עוד יתרון בולט של ראשון לציון. אי שם ליד הסופרלנד אין בנייני מגורים. מנחשים? המופע ממש לא הסתיים ב-23 ונמשך עוד לפחות שעה וחצי אל תוך הלילה.

פורטיס בכלל עשה רושם שאם הלהקה היתה מסכימה הוא היה ממשיך את ההדרן לפחות עוד יומיים ברצף. הלהקה די זרמה איתו. היו לפחות שני הדרנים ארוכים. ואקורד הסיום ״הנה בא השקט״ הוביל אותי אל המסקנה שזהו תם האיחוד הזה, ושאני מקווה שלא נאלץ להמתין מיליארד שנה בזמן מקומי.

אז שוקי וייס, אם אתה קורא שורות אלה, נדמה לי שהמופעים האלה היו רק יריית הפתיחה לסיבוב הופעות בבארבי או בזאפה או באיפשהו אחת לאיזה זמן, נדמה היה שכולם מחייכים על הבמה ומתחתיה, ואת השמחה הזו לא כדאי להכחיד, אלא לזקק אותה לטובת כולם.

וזהו, קהל מחויך זרם אל המכוניות, להשתרך בפקקים ביציאה, השלום פרץ, כבר אמרתי, וזה רק התחזק ולו רק כי כולם היו שמחים ומאושרים, משהו מרוכז כזה וודאי מוביל לחתימת הסכמי שלום שכולם מאושרים איתם. הציפורים צייצו, חדי קרן התעופפו בשמיים בין קשתות בעננים. וייתכן שהזיתי את כל הערב הזה?

הגעתי הביתה לקראת שתיים בלילה. רעש וצלצולים באוזניים, התרגשות ומחשבות בערבוביה. לך תנסה לישון אחרי זריקת הדחף הזו.

לחצו לקרא מה דפנה טלמון סיפרה על המופע הראשון, מילים ותמונות

וידאו גולשים מפלטפורמת יוטיוב

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s