קפיצה בין שני מופעי השקה לאלבומי אי.פי בתל אביב מהאוזןבר ועד האזור, ביקר, האזין, תיעד ומדווח – יובל אראל.
ממש בשולי הקיץ, קצת אחרי המלחמה, חפרתי לי את התחביב הישן, לערוך מסע דילוגים בין מועדוני הופעות בלילה אחד, נסיעה מהירה ברחובות תל אביב לוקחת אותי מהאוזןבר אל רוטשילד 12, ומשם אני מביא את הטקסט הבא – "המשכו של הערב מתרחש ברוטשילד 12, בעוד הקהל בחצר ומסביב לשולחן האבירים הענקי במרכזו של הבר עסוקים באלכוהול ושיחות סרק מתארגנים הקלידן רועי ירקוני ונגנית הצ'לו קרני פוסטל יחד עם חברי ההרכב המלווה – עומר הרשמן – גיטרות, דן קרפמן – בס, גיורי פוליטי – תופים, להגיש מופע בכורה לקראת הוצאת אלבום EP משותף, האלבום יכלול שירי משוררות וותיקות לצד צעירות ומתוכו כבר שוחרר להאזנה שירה של דליה רביקוביץ' – דברים שיש להם שיעור. הפרוייקט של ירקוני ופוסטל הופק בידיו האמונות של עומר הרשמן. גם הרכב זה יוצר במסורת ההרכבים שרועי שותף להם כפאניק אנסמבל, צליל קסום ומעט מלנכולי לשירים, הנותנים דרור למחשבות בהאזנה נקייה …"
אכן עבר זמן ממופע הבכורה וכל היצירה קורמת עור וגידים או יותר נכון אלבום עם שירים, קטן, צנוע במקצת, גזרתו היא גזרת אי.פי, כולל בסך הכל חמישה שירים, טקסטים של רועי ירקוני, יהוא ירון, דליה רביקוביץ, קרן אלקלעי גוט, אשכול נבו, הנה הם חונים במחנה הלהקות, "רחוק מידי" שמו, האזנה, רכישה מקוונת.
אז מה היה לנו אמש? טוב, רועי הבטיח שהם עולים מוקדם, שמונה וחצי בול, זה קצת נגרר לשעה תשע כמעט, אבל האולם הארוך של אוזןבר היה עמוס בקהל, הצלחתי להשתחל למושבים הראשונים, סטייל בית קפה עם שולחנות, מאחורינו שורות שורות של כסאות בואכה עד הכניסה, אמרתי שהיה מלא?!, אולם האלבום הוא קטן יחסית, אי.פי, זאת אומרת חומר מזוקק של חמישה שירים, והמופע אמור להימשך לפחות שעה וקצת, אז משלבים ומשבצים, בין שירי האלבום המושרים בידי קרני, שירים של דוד אבידן, רחל המשוררת, שיר שכתב חיים לרוז לאלבום הבכורה של קרני, רועי וקרני מביאים איתם מהעבר חומרים שמצליחים לדבר בשפת האלבום. ציטטתי מקודם את תיאור החוויה המוזיקלית – "צליל קסום ומעט מלנכולי", הצמד, המלווה ומגובה בשלל נגני ההרכב מביא עימו את התובנות המוזיקליות עליהן גדל, בתוכן התנסה בעבר וכעת מפרשן אותן לחומרי האלבום, רועי ירקוני וקרני פוסטל כאלבום ויצירה הם שעה מזוקקת של האזנה והקשבה.
ליין אפ: הלכתי, דברים שיש להם שיעור, עור, עם שחר, בעז, כמו פרפר, קוצים, זמר נעורים, בטלפון, כמה רגעים, רחוק מידי, הלא ידענו.
אני כבר ממשיך הלאה, המסע לוקח אותי לעבר שולי העיר בואכה גדות האיילון, רחוב הרכב כבר עמוס בכלי רכב, מועדון האזור עמוס בקהל, השקה נוספת הערב, דלית פרידמן, זמרת אופרה, חלילנית, אורן אליעזרי, גיטריסט, מיוצקי הבסיס של להקת משינה, חברו יחדיו לפרוייקט מוזיקלי תחת הטייטל טורקיז, לקטו חמישה משיריה של נוהאד חאדד המוכרת בעולם הרחב כזמרת הלבנונית האגדית פיירוז (טורקיז בעברית…), תרגמו אותם לעברית, התאימו את המנגינות המקוריות בעיבוד והפקה עכשווים המצליחים לשמר וגם לרענן את היצירות שהפכו עוד משנות השבעים של המאה שעברה להמנונים ימתיכוניים חוצי גבולות.
אכן, גם הפעם עסקינן באלבום זעיר, אי.פי בלשון המקצועית, חמישה שירים, ביניהם שלושה שוחררו להאזנה מכבר, "שאלו אותי" (סאלוני יא נס سألوني الناس) , "לאהוב היום" – שיר הנושא של האלבום ו"אהבתי" (השיר הכי מוכר של פיירוז – חבייתק – حبيتك بالصيف ).
תופעה מעניינת, למרות "יחסינו המאוד חמימים ואוהבים" עם מדינות ערב ולבנון בפרט, גרסאות העברית לשיריה של פיירוז עוררו גלים והתעניינות גם שם בארץ הארזים…
אך נחזור לאולם המפוצץ של מועדון האזור שקושט בסגנון מזרחי לבנוני עם עציצי שיחים גדולים, רמז לאותם ארזי הלבנון…תאורה חמה ולוהטת ומרבצי ישיבה מול הבמה, האמת רק כמה שולחנות שש בש ונרגילות היו חסרים כדי להשלים את אווירת החמארה שנפתחה כאן הערב, הגעתי ממש בדקה לשעת השין, כאשר דלית פרידמן בשמלת עור שחורה, חמושה בחליל צד, אורן אליעזרי הגיטריסט והשותף לעיבודים וכתיבה עברית, עודד אדר בגיטרת בס ורוני בן עזרא על התופים מחוזקים ביניב טייכמן נגן העוד והסאז ועמית עמרמי בקלידים ותכנות תפסו את מקומם על הבמה ופתחו עם השיר "יפות עיניך" מתוך אלבומם, יש משהו בעיבודים של שירי פיירוז לעברית וביציאה מוחלטת מההוויה הערבית הלבנונית אל ההוויה הישראלית העכשווית, דלית ואורן מושכים את התרגומים והעיבודים לסצנת הפופ, די מתרחקים מהמקור, יותר לכיוון דאנס עדכני עם משיכות מכחול אתניות, יותר לכיוון פולק מאשר לכיוון מזרח, זה עדיין תופס ומתחבר, אך באמצע המופע, כשדלית לוקחת פסק זמן ומזמינה אל הבמה את צמד הנגנים ג'ורג' סמעאן בעוד וסאלם דרוויש בתופי ג'מבה מכפר ראמה, המוכרים לציבור הישראלי מההרכב ג'יש של אהוד בנאי ובמיוחד בחיבור שלהם למוזיקה ושירה לבנונית, האווירה מתחממת, הצ'אקרות נפתחות…
כעת המופע תופס גובה כשהחפלה יוצאת לדרך, דלית לוקחת צעד לאחור ונעמדת בין שני האורחים הפותחים בסט שירים – "יא כראם", "יא באללה" ו"אל מולנה", אין ספק שהאותנטיות עושה את שלה, המקצב המזרחי, התיפוף הקצוב והאקורדים של העוד מזרימים רוח חמה ומלהיטה אל הקהל שחלקו תופס בטחון ומרקד בשולי האולם, האמת, אם לא היה מתחם הרביצה מול הבמה סביר שהריקודים היו תופסים תאוצה, כי הרי אי אפשר לשמוע מוזיקה ערבית אמיתית בלי לנענע חלק כזה או אחר בגוף, חפלה זו חפלה, אך גם אירוח זה מסתיים וההרכב, טורקיז, ממשיך בביצוע שירים מתוך הליין אפ המתוכנן ומשבץ עוד משירי האלבום, קינוח מוזיקלי עם שיר הנושא "לאהוב היום" או בתרגומו הערבי עברי – "היבני אליום ואינסאני בוקרה", רק על מנת לחזור לבמה שוב, הפעם בליווי אקוסטי כדי לבצע את "אהבתי"…
ליין אפ: יפות עיניך, עיניים, הם אמרו לי, חזרו עננים, זה הירח, יא כראם (עם ג'ורג' וסאלם), יא אללה (עם ג'ורג' וסאלם), אל מולנה (עם ג'ורג' וסאלם), החליל, חבצלת השרון, שאלו אותי, רוח ענן, לאהוב היום. הדרן: אהבתי.
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של רועי ירקוני וקרני פוסטל
לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע של טורקיז
וידאו
קרני פוסטל ורועי ירקוני
טורקיז
