בריכת השחייה של האחים ברויד

מופע השקת אלבום אי.פי "ימית 2000" ללהקת שעלת נפוצה בפסאז', שישי אי שם בלילה, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

גילוי נאות – פשלה רצינית, למה חניתי בחניון מועדון הקצינים, הם סוגרים את הביזנס באחת, אם לא תצא בזמן תישאר בפנים, או בחוץ, בלי הגלגלים… (וזה התירוץ שלי מדוע לא נשארתי עד סוף ההופעה).

אני אמשיך עם דברים שכבר נאמרו, חלקם על ידי – "אז כן, שעלת נפוצה היא הרכב פסאודו פאנק מקומי, ומקומי הכוונה שהם פועלים ויוצרים בעברית, עניין לא שגרתי לסצנה הספציפית הזו. ארבעת חברי הלהקה, בתחילת שנות העשרים  האחים גבריאל ברויד בשירה, ג'ילברט ברויד בגיטרה יחד עם עודד שנהב בגיטרת בס ורן אלטמירנו על התופים, מופיעים באווירת גלאם רוק בליווי תלבושות תיאטראליות ווידיאו ארט תוך התמסרות טוטאלית למופע, כשכל הופעה היא חד פעמית ובלתי צפויה."

וחלקם על ידי רם אוריון, סוג של גיבור גיטרה ומי שנטל על עצמו להפיק את אלבומם החדש "ימית אלפיים", מילים שאמר לפני שנתיים – "אחת הדרכים הנוחות והנפוצות לנסות לתאר להקה היא להגיד שהם שילוב של משהו ועוד משהו. את 'שעלת נפוצה' הייתי מגדיר כהכלאה של הקיא של פרדי מרקורי עם הזרע של ג'לו ביאפרה. במובן הטוב ביותר".

אני חושב ששתי פסקאות אלו נותנות את הרקע הנכון על מנת להבין במי ובמה מדובר, ואחפור ואוסיף כי מאז אותה השקה היסטורית והיסטרית בדירת המגורים ששימשה את "הגדה המערבית" הספקתי לחוות מופעי חוויה של השעלת הזו מספר פעמים, כולן ללא יוצא מהכלל שונות, מטורפות ואינן דומות אחת לשנייה, לא באספקט הויז'ואלי, לא ברעיונות שהובילו לאטרקציות הביזאריות, בהתנהגות, לבוש והפתעות ולא בחיבורים שחוברו להם יחדיו, ובגדול אומר כי שעלת נפוצה היא אחת מלהקות הרוק'נרול החצופות, הנועזות, הבוטות, הישירות, האמתיות, הלא זורקות חשבון, המשתדלות להפתיע את המעריצים, חברים כל פעם מחדש, קרקס אמיתי, עדכני, פרוע, מוטרף, גאוני, שטותי, שמח ומאתגר.

אמש, קמתי מהרביצה על הספה לקראת עשר בלילה ועשיתי דרכי לפסאז', המרתף ההוא באלנבי 94, היכן שההתרחשויות האמתיות של תל אביב הלילית מתקיימים, על מנת לחוות את מופע ההשקה של השעלת, במלחמה התמידית לחניה בעיר העברית הלא כל כך לבנה כבר זחלתי לחניון החינמי התת קרקעי הקרוב שעל כניסתו הוצב פלקט – "סוגרים באחת, אין יציאה אחר כך".

שיט אמרתי לעצמי, המופע עוד מעט מתחיל, מקווה שאספיק הכל ולעוף לקראת אחת…

אולם ההתרחשויות לא הלכו לפי כוונותי…

הפסאז', תכלעס, הוכן ועוצב על מנת להוות סביבה נכונה למופע ההשקה, הבמה הוגבהה כפול מהרגיל, ברווזי גומי סלש גלגלי הצלה מפלסטיק לצד כסאות נוח, כדורי ים וכל מיני שטויות שיש בבריכות שחיה כולל שילוט מקורי "מים רדודים", "מים עמוקים" ניסו לשוות למרתף את האווירה הנכונה.

כאז גם עתה מופע החימום הדווקני ודבקני לשעלת היה רייסקינדר, אסף עדן, אקס אשכרה מתים, האיש והקופסאות הדיגיטליות שלו, יורה צרורות מילים ומעוות צלילים מוזרים, השעה כבר חצות, יום שישי הסתיים, כעת כבר שבת, השעלת עדיין עסוקים בחיבוקים, צילומים וחיוכים מאחורי הבמה, אחד האורחים יוצאי הדופן, מי שמככב בקליפ לשיר "הבידור שלכם זו הטרגדיה שלנו", אלעד צפני נמוך הקומה "כוכב" "האח הגדול" עומד על מדף הבר, תופס את זווית הצפייה הכי טובה הערב, חצות ורבע ההצגה הגדולה מתחילה, התכנון לפתוח יחד עם רם אוריון, הוא הפיק את האלבום החדש, לבוש באוברול צבאי, אפשר לחשוב שאוריון הוא הרמטכ"ל החדש שהוכתר הבוקר, גבריאל, הסולן הכריזמטי, לבוש בבגדי כומר אורטודוקסי, בטח עבר בכנסייה ביפו הבוקר…המופע מתחיל עם שלושה שירים של אוריון יחד עם השעלת, עוד לפני שהם המשיכו בשירים המקוריים, מהאלבום החדש והאלבום הקודם, הם כבר מתחילים לעוף מהמקפצה, סליחה, הבמה, כנראה שזו הייתה התוכנית המקורית, במה = מקפצת בריכה, גבריאל ברויד הסולן צועד צעד אחד יותר מידי קדימה והנה הוא כבר מונח על הרצפה (קרקעית הבריכה), מושים אותו החוצה ולמעלה בחזרה לבמה, עוד שיר אחד וגם הבסיסט, עודד שנהב מוצא את עצמו כמעט טובע במים, סליחה, על הראש שלי, כן ממש מסוכן להיות בימית אלפיים, סליחה, הפסאז', המוני דגיגים, סליחה צעירים,  נאבקים מאחורי על הוצאת הראש מהמים בבריכה העמוקה (לא באמת, זה רק הפוגו שדופק לך בצלעות פה ושם…) אבל אני ואצלי ואיתי, כמו בסיפור סינדרלה, כשהשעון צועק שמתקרבים לשעה אחת, אני מתקפל ונוטש בעוד הקצב, הרעש וההמולה ממשיכים לרקוד לי בתוך האוזניים, החוצה, לחניון מתחת מועדון הקצינים, לפחות למדתי את הלקח, לחפש חניון הפועל כל הלילה.

איזה באעסה…

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידאו

האלבום השלם להאזנה