דיווח מהשטח

בעז בנאי | אין אף אחד בבית | השקה

בעז בנאי משיק את אלבומו השני "אין אף אחד בבית" במועדון זאפה תל אביב, יום שני 06.01.2014, אורחים – דודו טסה, קרולינה וגברי בנאי. מדווח ומצלם – יובל אראל.

בעז בנאי, השקה. צילום: יובל אראל
בעז בנאי, השקה. צילום: יובל אראל

חמש שנים אחרי שהשיק את אלבום הבכורה שלו חוזר בעז בנאי, זמר, יוצר, הבן של, עם אלבום חדש –  ״אין אף אחד בבית״, מעין אלבום אי.פי הכולל שמונה שירים, שבעה מתוכם פרטי עטו והלחנתו, חלקם יחד עם חברים, השיר השמיני שבחבורה הוא גרסת מחווה סוחפת לשירו של יוסי בנאי המנוח, אחד ממנהיגי השבט הגדול של משפחת בנאי המורחבת – "מרוב אהבה שותק", שדרך אגב, גרסתו האינטרנטית – קליפ ביוטיוב שפורסם בשנת 2010, צבר מעל מיליון צפיות, האם זה בעז או יוסי?…

באחת ההזדמנויות אמר בעז על אלבומו החדש – "מבחינתי ״אין אף אחד בבית״ הוא ההמשך הטבעי ל״אהבת איש הפח", אני מניח שרציתי להיכנס טיפה יותר לעומק שלי, להיות חשוף יותר, להעיז יותר ולדייק יותר".

פרסומת

ואכן בהאזנה לשירי האלבום העשויים נכון, למעט אופן ביטויה של מילה אחת הנאמרת בלשון עבר במקום הווה, עובדה שהוארה בפני בידי אחד ממבקרי המוזיקה החשובים, ניתן להגדיר כסוג של פיוטים מלודיים.

את השירים הכלולים באלבום החדש, שיצא לחנויות במהלך חודש נובמבר 2013, שמעתי לראשונה לפני שנה בדיוק, במהלך מופע שהתקיים במועדון זאפה בתל אביב, אז הגדרתי את המוזיקה של בעז במילים הללו – "בעז חשף הערב כמה משירי האלבום החדש המצטייר כאלבום אישי, מעובד יפה, עם דוק קל של מלנכוליה לצד פכים קטנים של החיים, רגעים, מחשבות, תובנות, יש גם כמה רסיסים של רוק, אבל הרבה שירה שאומרת".

אמש חזרתי אל אותו מקום, הפעם כדי ליטול חלק במופע חגיגי לכבוד האלבום, מופע שנדף מניחוחות החגיגיות, כזו שאליה ניתן ליצוק את המושגים איינטרטיינמנט, "פמיליות", "חברותא" ומעל הכל "התרגשות". בעז עולה לבמה מלווה בהרכב המלווה אריאל פוליאקוב בגיטרה אקוסטית, כלי הקשה ושירה. אמיר זאבי  בגיטרה חשמלית. הדר גרין בגיטרת בס. רועי נויפלד על הקלידים והמחשב. אסף רייז  על התופים.

פרסומת
בעז בנאי ודודו טסה. צילום: יובל אראל
בעז בנאי ודודו טסה. צילום: יובל אראל

הפעם הציג המופע בעז אחר, מתרגש מהמעמד, מארח כוכבי מיינסטרים גדולים כדודו טסה, שמנגן באלבום בשיר של יוסי בנאי, הפעם הוא לקח חלק בביצוע שני שירים, הנוסף היה "בסוף מתרגלים להכל" – שיר הנושא מאלבומו של דודו עצמו, גם את קרולינה הזמין בעז להתארח בהופעה הזו, כמו אז גם עתה, הפעם היא בצעה בדואט את שירה "הבלדה על אביר החופש ובת גלים" לצד "מכוון למטרה" מתוך האלבום הטרי של בעז.

בעז בנאי וקרולינה. צילום: יובל אראל
בעז בנאי וקרולינה. צילום: יובל אראל

אבל לא רק חברים, אמנים מוזיקאים ארח בעז, את ההוויה של השלישיה ההיא, זו שאביו הנו שליש ממנה, "הגשש החיוור" כמובן, הוא סוחב עימו מילדות וממשיך הלאה, האבא, שהצטרף בנונשלנטיות האופיינית לו לבן כיבדו בדואט לאחד השירים המופרסמים של הגשש – "אהובתי יעל", ליד השניים ניצב אריאל פוליאקוב, בנו של ישראל "פולי" המנוח, אריאל, חבר ילדות של בעז ואחד הנגנים הקבועים בהרכב מצטרף לשירה, סוג של תחיית הגשש החיוור, סוחפים תשואות מהקהל שמן הסתם כלל הרבה מחבריו של האב באולם.

בעז וגברי בנאי, משפחה. צילום: יובל אראל
בעז וגברי בנאי, משפחה. צילום: יובל אראל

בעז מגיש לקהל במועדון, אלו היושבים על צלחות סלט עלים וכלום לצד משקאות במחירי "לא שמענו על המצב הכלכלי" שבעה משירי אלבומו, למעט השיר "אל תקחי אותי" סוג של שיר אהבה\שנאה, בריחה, נטישה\זריקה והשלכה לצד געגוע נסתר, למה? לבעז הפתרונים, הוא בחר לשלב במופע קורטוב מאלבומו הראשון (או קי, זה מותר וראוי) ולקנח בגרסה חביבה ומעט דרמטית בסיועו של התאורן לשיר "בובה זהבה" של החלונות הגבוהים, במעין מחווה לזכרו של אריק איינשטיין.

בעז הוא חבר בשבט הגדול הזה של משפחת בנאי, השבט הכי מפורסם בארץ בתחום האמנות והמוזיקה, היה חסר לי קצת אירוח של בני דודים ודודנים קרובים ורחוקים, זו הייתה יכולה להיות מחווה אמיתית וכנה שהייתה מוסיפה יותר לפרשנות "משפחתיות"…

ליין אפ: אדרת, יבש, ללחוץ על כפתור, מרוב אהבה שותק – עם דודו טסה וניר מימון, בסוף מתרגלים להכל – עם דודו טסה וניר מימון, אין אף אחד בבית, את הלילה שלך מרגיעים, הבלדה על אביר החופש ובת גלים – עם קרולינה, מכוון למטרה – עם קרולינה, הופך למים, אני לא אוהב אף אחד, אהובתי יעל – עם גברי בנאי, זאת שמעל המצופה – עם גברי בנאי, פנס בודד – עם גברי בנאי, תנופה, כל השבוע נרגיש כמו שבת.

הדרן: הולך בעקבותיי, בובה זהבה.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: