כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

מופע הקטיפה של מארק לאנגן

מופע הנשען על קולו הקטיפתי של מארק לנגן וקהל השבוי בקסם. ליל שני, 10.12.2012 מועדון בארבי ת"א, נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

מארק לאנגן, בארבי 2012. צילום: יובל אראל
מארק לאנגן, בארבי 2012. צילום: יובל אראל

קול קטיפה הפועל כקסמיו של החלילן מהמלין, אהדה לקהל הישראלי, לילה גשום, אורות בורדל דלילים, כל אלו הם המרשם הבדוק למופע המשאיר חותם של תרבותא על הקהל התל אביבי – מארק לאנגן במועדון בארבי.

אמש הייתה זו הגיחה השלישית של מארק לאנגן, סוג של טרובדור גותי שצמח אי שם בסצנת הגראנג' של שנות השמונים המאוחרות עם ההרכב "The Screaming Trees", ולאחר מכן עם "Queen Of The Stone Age", ו- "The Gutter Twins", מבלי לוותר על יצירה עצמאית מעת לעת.

ביקורו הנוכחי של מארק לאנגן בישראל היווה חלק ממסע הופעות בעקבות השקת אלבומו האחרון "Blues Funeral" שיצא בתחילת השנה במסגרת הלייבל העצמאי 4AD, הופק בידי אלאן ג'ונאס, ונטלו בו חלק מוסיקאים כגרג דולי, ג'ק איירונס ואחרים.  
את אהדתו לקהל המקומי חיזק מארק כאשר העביר את המסר מיד עם רישום תאריך המופע בארץ בלשון זו – " אני נרגש לשוב לבארבי תל אביב. בשנים האחרונות שמתי לי למטרה לחזור לתל אביב כמעט בכל סיבוב הופעות שלי ואני לא יכול להדגיש מספיק כמה אני נהנה מההופעות האלו עם הקהל הישראלי. מצפה לראותכם שוב בקרוב !" אמרה שכל כך חשובה לנו כאן, בשלולית המזרח תיכונית הקשוחה, המלווה את חיינו כאן בתחושת מנודים מהעולם…


לא לראות, לשמוע. מארק לאנגן. צילום: יובל אראל
לא לראות, לשמוע. מארק לאנגן. צילום: יובל אראל

בשל מזג האוויר החורפי הרטוב וכמות הקהל הרבה שהגיעה (מופע סולד אאוט!!) כניסת הקהל אמש למועדון בארבי הייתה מפתחו של המועדון המנוח "קולטורה" שהפך לא מזמן לאגף הנוסף במועדון הגדול, בדרך כלל במופעים שכאלו, כאשר המועדון נפתח על כל אגפיו, מרפסותיו וצדדיו, אתה מצפה לסוג של חגיגת רוקנ'רול המלווה בריקודים, קפיצות והרבה רעש, הפעם זה היה אחרת, מארק לאנגן הוא סוג של מוסיקאי שאינו מחפש את תשומת הלב של הצופה, הוא מבקש רק את תשומת ליבו של המאזין, זה כל ההבדל, הבדל תהומי שהעמיד את אלף הצופים נטועים במקומם החל מהשעה עשר ועשרים ועד חצות פלוס במופע קפוץ, חסר ראוותנות, חסר צבע ויזואלי אך עם הרבה קטיפה שחורה שנזלה אל תוככי האפרכסות.

 
הערב החל במופע חימום קצר של חבריו של מארק לאנגן בהרכב בשם Creature With The Atom Brain , הרכב בלגי אלטרנטיבי המצטרף למארק עוד מימי"Queen Of The Stone Age" והמשכו במופע המרכזי של מארק עם להקתו שכלל 18 שירים, רובם מהאלבום האחרון "Blues Funeral" (שהאזנה לו נוטעת את התובנה שאין מדובר בלוויה לבלוז כי מדובר בסגנון מוסיקלי אחר לחלוטין, מדובר בבלוז כמצב רוח קודר), חלקם מהאלבום הקודם משנת 2004 – Bubblegum"" וכמה גרסאות לשירים מהרכביו הקודמים – "Queen Of The Stone Age" ו- "The Screaming Trees", מופע שלא היה בו שמץ של ראוותנות וחגיגיות, מעבר ליכולת הנגינה המצויינת של חברי ההרכב המלווה, האורח המכובד, מארק לאנגן, לא מצא שום סיבה לזוע על הבמה מעבר לסנטימטר ימינה וסנטימר שמאלה, ניצב אל מול עמוד המיקרופון, עם תאורה קודרת ודלה המשתמשת בכחול ברקע ואדום מעל הנגנים, אינה חושפת את הבעותיהם לקהל שנותר לו רק לעמוד ולהאזין, וזהו הדבר הכי חשוב אצל מארק לאנגן, כפי שהוגדר בעבר בידי מתיו מורפי מפיצ'פורק "כחתימת זקן בן שלושה ימים אך גמיש רך ונוח כמוקסין מעור", כן, מסתבר שהחוסר הזה בסרוטונין במהלך המופע, העצבות, הדיכאון והקדרות הם חלק מנכסי הברזל המאפיינים את סגנונו של מארק לאנגן, סוג של לאונרד כהן לדור הצעיר, גרסה חדשה יותר לטום וויטס, טרובדור גותי אמיתי.

 
ועם מזג האוויר הקר והרטוב שבחוץ, שממקום המצאותי הצליח לשלוח כמה הצלפות של אוויר צונן אל תוך האולם, ניתן היה לצרף לאווירה הכללית גם ספל עם משקה קינמון חם ומהביל ולחנוך את החורף החדש באופן רשמי.

הצבע לא חשוב, הצליל חשוב. צילום: יובל אראל
הצבע לא חשוב, הצליל חשוב. צילום: יובל אראל

את ירייית הפתיחה במופע ביצע מארק לאנגן עם השיר הפותח את האלבום החדש – The Gravedigger's Song, שיר שהיווה הסינגל היחידי שהושק לקראת יציאת האלבום, שיר שאמנם לא הושקעו בו מאמצי קידום אך היטיב להגדירו המבקר דניאל קרפס ממגזין המוזיקה הנחשב Spin באופן הבא – "מדובר במוטיב של איש אחד הנוהם בתוך הסטודיו שלו ההופך לצליל מלא בגוונים וטעמים".

את התבשיל המוסיקלי הזה בחרתי להציג בפניכם בתיעוד וידיאו מהמופע.


סט ליסט – The Gravedigger's Song, Sleep With Me, Hit the City, Wedding Dress, One Way Street, Gray Goes Black, Devil in my Mind (Smoke Fairies cover), Harborview Hospital, Quiver Syndrome , One Hundred Days, Creeping Coastline of Lights (Leaving Trains cover), Black Rose Way (Screaming Trees song), Riot in My House, Ode to Sad Disco, St. Louis Elegy, Tiny Grain of Truth.
הדרן – Hangin' Tree (Queens of the Stone Age song), .Methamphetamine Blues

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע
https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151269070924654.484885.721654653&type=1

וידיאו

וידיאו גולשים – פלייליסט נקמת הצינור..

בלוז פיונרל ביוטיוב פליי ליסט…

האלבום של היצורים ומח האטום…

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא