זכיתי פעמיים, לראשונה במרץ 1973 לחוות את האלבום פורץ הדרך של להקת פינק פלויד "הצד האפל של הירח" עם צאתו לחנויות התקליטים ואני נער מתבגר שמתחיל לעשות את צעדיו הראשונים בעולם שמעבר לפופ – הרוק המתקדם, ובשנייה כאשר לפני ימים ספורים הופתעתי עם זוג הזמנות ששלח לי שי זריהן, נגן גיטרת הבס ארוך התלתלים של להקת Echoes הבאר שבעית ששמעה יצא לפניה ברחבי העולם כלהקה המבצעת בדיוק מופתי את היצירות האלמותיות של פינק פלויד.אז בקיצור נמרץ, אמש נכחתי במופע שנערך בהיכל התרבות בתל אביב לכבודו של האלבום המיתולוגי ופורץ הדרך שמלאו לו 51 שנים בדיוק.על האלבום להערכתי אין צורך להכביר במילים, אני לא חושב שקיים בנקודה כלשהיא על כדור הארץ אדם שגילו מעל 18 שלא שמע מעודו על האלבום או את המוזיקה שצרובה בו. הרי מדובר בפס קול של המאה העשרים, מדובר בפריצת דרך קונספטואלית, מוזיקלית, פילוסופית וטכנולוגית בדרך בה מוזיקאים כותבים, מלחינים, יוצרים ומבצעים מוזיקה.

שי זריהן, אקוז. צילום יובל אראל

קובי אליאס, אקוז. צילום יובל אראל

יוסי שטרית, אקוז. צילום יובל אראל

אשר בן ישי, אקוז. צילום יובל אראל
המופע עצמו היה מעבר למצופה כמו שאומרים, חברי הלהקה – הזמר קובי אליאס, הגיטריסטים אשר בין ישי ויוסי שטרית, שי זריהן נגן הבס, הלל שיר הקלידן ואיש המחשבים, איתמר אבוחצירה על התופים ועודד בן יצחק בקלרינט יחד עם שלושת זמרות הליווי – קארין כרמלי, אסנת שטרית ואודליה רוז, לקחו את הקהל שמילא את היכל התרבות במה שהוכרז כסולד אאוט (2460 כרטיסים…) למסע פלוידני אמיתי, עם תפאורה (שחלקה אמנם הוקם עוד בימות המסע המוזיקלי עם האלבום "החומה"), תאורה מדוייקת ומלאת עוצמות (שנווטה במצויינות בידי יונתן לביא) המדברת עם הצלילים בשפה משותפת וקהל שפשוט צמא לימים ההם בזמן הזה.המופע נמשך קרוב לשעתיים וחצי, קצת מוזר לאלבום שכל אורכו בזמן הוא 42 דקות ו- 53 שניות בגרסת הויניל, הדיסק ובכלל. אולם בינינו, מי יבוא לפסק זמן יחסית קצר שכזה וישמח לחזור הביתה אחרי פחות משעה? נובאדי!! אז חברי להקת אקוז בנו לנו מופע לתלפיות, עם פתיחה מרשימה לשני קטעים מתוך האלבום שיצא שנתיים לאחר הירח – Wish You Were Here הפתיחה הייתה של Shine On You Crazy Diamond ואחריו ביצוע לרצועה Welcome to the Machine, אחרי הפתיחה הזו חשבתי לעצמי בעקבות החומרים שכתב עבור פינק פלויד נגן הבס רוג'ר ווטרס – מה היה יכול לקרות אם הווטרס הזה לא היה אשמאי זקן אנטישמי מחורבן ששונא אותנו שנאת מוות ברמות של איומים על מוזיקאים שמעיזים להגיע לישראל כדי להופיע? אולי היה מצב שווטרס היה מוזמן כאורח כבוד לאחד הקונצרטים של חברי הלהקה הבאר שבעית כדי להתענג בעצמו על היצירות להן היה שותף מבוצעות בחרדת קודש ובדיוק מופתי?… אבל מציאות בעולם דמיוני, אין מצב.אז כל שנותר לי ולכל הקהל הוא פשוט להתענג על פסי קול נעורינו, להמשיך במסע פלוידני עם מה שקרוי בפשטות דה בסט אוף, או קצת מכל דבר, חומרים ורצועות מהאלבומים שנולדו בהמשך, כך משכו אותנו החבר'ה מבאר שבע ל מעלה משעה עד הכרזת ההפסקה כדי שבנוסף לתור לפיפי יגיעו הצופים גם לדוכן המרץ שכלל עותקים ויניל תוצרת חוץ למבחר תקליטי פינק פלויד לצד ערימות של חולצות תואמות.

הצד האפל של הירח בתל אביב. צילום יובל אראל
הנה ההפסקה הסתיימה וכל הקהל חוזר למקומות, אני כמי שמתמחה לתור אחר כסא ריק במיקום משובח יותר משדרג עמדות מעט יותר קדימה ולמרכז המדוייק כדי לחוות את המסע לצד האפל של הירח בול אל מול נקודת הנחיתה המקורית של אפולו 11 או נכון יותר רכב הנחיתה Eagle בים השלווה, אמנם זה היה בצד המואר של הירח אולם משם אפשר היה לחוות באופן סימטרי ומדוייק את הנחיתה בצד האפל על הבמה…
אז מה היה לנו?
ארבעים ושתיים דקות וחמישים ושלוש שניות על השעון בוצעו כל רצועות האלבום באופן מדוייק ואם יורשה לי לומר אף למעלה מזה, כל אחד מחברי הלהקה הוא או גאון מוזיקלי או טכנולוג המסוגל לבצע אחד לאחד את הצלילים המדוייקים כפי שנחרטו בזמנו בידי מר אלן פרסונס על העיגול השחור, התקליט.את חלקו האחרון של המופע הקדישו חברי להקת אקוז לאסופה נוספת של "להיטים" מאלבומי פינק פלויד כאשר לא מעט מהצופים באולם ירדו למטה אל קדמת הבמה כדי ליצור אווירת מופע ארנות כהלכתו.תודה רבה חברים
לחצו לצפייה בגלריית התמונות המלאה מהמופע
טעימה ויזואלית סלולארית סמלית..

