דיווח מהשטח

צלילי הפרחים של פלורה

דיווח ממופע של לירון משולם Flora עם נעם הלפר Noamiko לפני הנסיעה לפסטיבל CMJ בניו יורק, מוצאי שבת, 13.10.2012 לבונטין7. הגיע, האזין, צילם ותיעד – יובל אראל.

פלורה, לבונטין7. צילום: יובל אראל
פלורה, לבונטין7. צילום: יובל אראל

המרדף שלי אחרי פלורה, לירון משולם, החל לפני זמן רב, לראשונה נחשפתי ליצירה שלה באחד מהערבים האלו באוזןבר, ליין לכלוך באוזן או ערב מיני פסטיבל אחר, היא עלתה לבמה ובצעה קטע מוסיקלי אחד שתפס את אוזני, תוך זמן קצר גם הספקתי לשים יד על עותק מאלבומה הראשון Flora – Happy Today שמצא מקום מכובד בספרייה שלי. מאז ביקשתי להגיע להופעה מלאה שלה אך בכל פעם לא יצא לפעול מסיבות שונות, ההזדמנות לחזות במופע מלא נפלה בידי כעת.

פלורה ונועמיקו, לבונטין7. צילום: יובל אראל
פלורה ונועמיקו, לבונטין7. צילום: יובל אראל

פלורה היא זמרת יוצרת, בוגרת האקדמיה למוזיקה, מלחינה למחול ופעילה בסצנת המוזיקה המקומית. לאחר עשר שנים של עשייה, שיחררה לפני שנתיים את אלבומה הראשון Happy Today, אותו הפיקה עם בן זוגה המוזיקאי כפיר שריד.

הספיקה ליטול חלק בפסטיבלים עצמאיים  דוגמת אינדינגב ויערות מנשה בהם הופיעה יחד עם דניאלה ספקטור, קיצו, אורי אבני ועוד, הופיעה כאומן חימום עם שלומי שבן, רונה קינן ואסף אבידן.

נעם הלפר ולירון משולם, לבונטין7. צילום: יובל אראל
נעם הלפר ולירון משולם, לבונטין7. צילום: יובל אראל

אמש התמלא המרתף בלבונטין7 בחברים ואוהדים של היוצרת שבאו לתפוס הזדמנות אחרונה לפני הנסיעה לניו יורק לפסטיבל CMJ, המופע התקיים באווירה אפילה כמעט לחלוטין, למעט כמה אורות שהבליחו מעת לעת נותר לקהל להשתמש באוזניו בלבד כדי להכיל את הצלילים והאווירה, בין השירים מאלבומה הראשון שילבה פלורה את שני השירים ששחררה להאזנה מהאלבום הבא שבדרך עליו היא עובדת יחד עם נעם הלפר Namiko, חבר בלהקות Kizu ו- Folo הירושלמיות ויוצר עצמאי העוסק בגבולות שבין האלקטרו דאב להרמוניה חשמלית, ניתן לאמר כי השילוב בין שני היוצרים העוסקים בתחום זהה היווה את גולת הכותרת של המופע. היה חשמל מתוק.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151181555644654.471405.721654653&type=1

וידיאו

תגים

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

תגובה אחת

  1. הופעה משמימה

    הכשל הגדו של פלורה זה חוסר יכולת לכתוב שירים ממש, למעט It's a lie . זה מתבטא בשירים של יודעים איך ומתי להסתיים, בחזרתיות על אותן השורות שוב ושוב ביתר דרמטיות וגניחות ובכלל בכתיבה החלשה של המילים. הכישרון המוזיקלי ישנו, והקטעים היותר מעניינים היו כשפלורה פשוטה ניגנה ממש, בלי שירה או כל מיני גליצ'ים אלקטרוניים. חוץ מזה זו היתה הופעה חסרת אמירה או עניין. קשה מאוד להחזיק במה לבד כשנמצאים מאחורי ציוד אלקטרוני, עוד יותר קשה כשחומר הגלם די חלש, או שלא נעשתה עבודה מספקת איתו.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
Close