כל הדיווחים בצל המלחמה מרוכזים במדור החדשות

סיקור הופעות

אנטיביוטיקה, השלב הבא

ערפל ארגמני הוא המעטפת לשלב הבא במסלולה של אנטיביוטיקה, הרכב שוליים איכותי מהמובחרים יותר הקיימים בסצנה המקומית, מופע התקפי בלבונטין7, 23.09.2012, 23:30. נכח, תיעד ומדווח – יובל אראל.

אנטיביוטיקה, השלב הבא. צילום: יובל אראל
אנטיביוטיקה, השלב הבא. צילום: יובל אראל

אנטיביוטיקה, או יותר נכון, דן פביאן בלוך, חוזרים להופיע בפני קהל צמא צלילים ורמזים – "מסרים סותרים, צפיפות אורבנית, אהבה נכזבת ומין חסר תוחלת", שבע שנים לאחר הופעת הבכורה בגן החשמל מול לבונטין7 חוזר ההרכב לנקודת המוצא במרתף ממול.

אחרי שהוקמה בשנת 2005 על ידי דן בגיטרת בס ושירה, גיא רוזנבלט בגיטרות ואמיר נוי על התופים, הרמוניום ושירה, אחרי שחרשו את מאורות האינדי בתל אביב וירושלים, התגבשו מחדש, טל גלעם החליף את אמיר, הם השיקו מיני אלבום E.P "לאור היום" בשנת 2007, יותר מאוחר ניר זילברמן החליף את טל, הם הוסיפו את נורית שטרנברג על הקלידים והסינטי וכבשו את העיר הגדולה עם האלבום – "להישמע להוראות השימוש" בשלהי שנת 2010 עימו כבשו את פסגות השוליים, החזירו את עטרת שנות השמונים לזוהרה המתעמעם ואף הרימו את קרנה של להקת הקליק כמודל לשימור היסטורי, אחרי "מונומליציה", "סלנואיד" ו"מגזין" עובר ההרכב מהפך מסויים ופורץ לדרך חדשה.

לאחר שקיעת הזוהר המדומה שליווה את אקט השקת אלבום הבכורה המלא, לאחר הדמדומים שלוו את פרישתו של גיא רונבלט מעמדת הגיטרה, במקביל לפעילות של דן פביאן בלוך כנגן בס ב"ועדת חריגים" של יובל הרינג ויובל גוטמן, ומספר חודשים במהלכם פעלה אנטיביוטיקה כטריו בס תופים וסינטי מצטרף דני אברג'ל, להרכב כנגן גיטרה מוביל, אברג'ל, העומד מאחורי ההפקה המוסיקלית של אלבום הבכורה, נוטל את האתגר להחזיר את אנטיביוטיקה למסלול המהיר, ההרכב עובד כעת על מספר סקיצות מוסיקליות חדשות המבקשות לקחת את עצמן עמוק עמוק לתוך הכאוס העצמאי בו מרחפת הלהקה.

דן פביאן בלוך, אפוריזם. צילום: יובל אראל
דן פביאן בלוך, אפוריזם. צילום: יובל אראל

אמש במרתף החשוך של לבונטין7 התקבצה בשעת לילה מאוחרת קבוצה גדולה של יודעי דבר, חברים, מוסיקאים, כמה גיבורי גיטרה מסצנת השוליים, כמה אוהדים ואנשים שהבינו כי יום ראשון הוא החמישי החדש.

אנטיביוטיקה, נעים בין הצללים. צילום: יובל אראל
אנטיביוטיקה, נעים בין הצללים. צילום: יובל אראל

המופע החדש של אנטיביוטיקה היה מושקע ומחושב, אפקטים ויז'ואלים בדמות ענני עשן סינטטי אדמדם ווידיאו ארט שריצד על הקיר האחורי היוו את הסביבה הטבעית לצלילים והמילים של אנטיביוטיקה, סט ליסט רצוף, ללא הפסקה של 13 שירים, הם פותחים ב"מגזין" ועוברים לביצוע מחווה לשיר "Teenage Lust" מתוך האלבום "Honey's Dead", הרביעי של ג'יזס אנד מרי צ'יין משנת 1992, שיר המבוצע כחלק מהכנה מוסיקלית לקראת הופעת ההרכב הזה בארץ, השירים הבאים, חמישה נוספים מתוכם מגיעים מאלבום הבכורה, כל השאר – אפוריזם, כמה אלוהים, מחבואים, הרעב – סקיצות לשירי המשך הדרך, הם הוכיחו כי השילוב המחודש יכול להוביל את אנטיביוטיקה בחזרה למוקד ההאזנה התקשורתי, פביאן בלוך עם רעמת השיבה המוקדמת חצב טקסטים ותמלילים חדשים עמוק עמוק באוזני הצופים, מזכיר לכולם כי המסר נע בתוך חלל הכאוס הבלתי נגמר, הסגנון המוסיקלי נשמר אך יחד עם זאת הורגשה הגיטרה של אברג'ל היטב בים הצלילים.

מחשבה מיוחדת מוקדשת לדליה בן שושן, השיר שפורסם לראשונה במיני אלבום ואף סוגר את אלבום הבכורה המלא, השמועות אומרות כי זהו שיר מחווה לדמות דמיונית מספרו של שמעון אדף – "קילומטר ויומיים לפני השקיעה", לדליה שושן, מעין גיבורת רוק בסצנה המקומית בתל אביב, דמות שהגיעה לעיר משדרות והצליחה לרכוש לעצמה עדת מעריצים אך נשארה בודדה לאחר שכשלה בנסיון להפוך את ההערצה לאהבה של ממש, אותה דליה נרצחת במהלך הספר.

בלוך ואברג'ל, השלב הבא. צילום: יובל אראל
בלוך ואברג'ל, השלב הבא. צילום: יובל אראל

נראה כי פביאן בלוך לוקח את הדמות הספרותית הזו כאלגוריה לשיר המחווה את תמונת המצב האמיתית בשלולית המקומית, האם יש זכות קיום לסצנה?, האם היא מוחשית מעבר לשעת המופע במועדונים החשוכים? האם היאוש האמנותי אינו מטלטל במידה שווה?

זמן קצר לפני תחילת המופע, בחדר האמנים אומר לי דן פביאן בלוך – יש תמונה של דליה באולם, עם נרות זיכרון, אני יוצא החוצה ואכן תמונת אשה צעירה מוצבת על שרפרף סמוך לקיר, נרות זיכרון דולקים לפניה, מי זו האשה בתצלום? אינני מכיר, אינני מזהה, האם זו דמות אמיתית או מעין מחווה נמשכת לדמות הספרותית? בסוף המופע, עמוק עמוק אל תוך הלילה מבצעת הלהקה את השיר "דליה בן שושן", האם המשפט המסיים את בתי השיר "כולנו היינו עם – דליה בן שושן | זו דליה שושן" מעיד על האלגוריה בפשטותה?

לרגעים מסויימים, אפשר לאמר ממש לקראת הסוף, בשיר "הרעב" חשתי כאילו וחזרתי בזמן, למועדון פינגווין המיתולוגי, יהודה הלוי 43 במרתף, כמה דקות לפני ששולץ תפס את עמדת הברמן, זמן קצר לפני ש"שלום הציבור" חפרו על הבמה, כשהשחור האופנתי רק הגיח, לכך בדיוק כיוונתי כשסיפרתי במקום אחר כי "אנטיביוטיקה" מתכתבת עם להקות שנות השמונים בישראל, בהמשך ישיר ללהקות אלו אשר העמידו את הטקסט וצורת הגשתו במרכז, מעמידה להקת "אנטיביוטיקה" במרכז היצירה טקסטים מבריקים וקצביים, המוגשים באופן אקסטטי וסוחף, המבוסס על סינט-רוק חד ומדויק.

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10151153115074654.466538.721654653&type=1&l=219ad988da

וידיאו – קמצוצים מוסיקלים ממופע לילי

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

4 תגובות

  1. למען הסדר הטוב: גם אורי זליג (תעני אסתר) היה מתופף בלהקת אנטיביוטיקה. הוא ניגן שם כמה שנים, והקליט עימם אלבום בכורה.
    השיר 'מחבואים' הוא כמובן גרסת כיסוי ללהקת טאטו (מילים ולחן: אלונה דניאל)

    יישר כח. כתבה נהדרת וחשובה.
    חג שמח, גם.

  2. אחלה כתבה יובל !

    למען הסדר הטוב (למרות שאני בעד כאוס ): שטרנברג זה השם והיא הצטרפה עוד לפני זילברמן ואברג'ל בסתיו 2009 לקראת הקלטת אלבום הבכורה שבו המתופף היה אורי זליג.
    – גיא רוזנבלט זה השם. כנראה הפרס עושה תיקוני שמות.

    מסכים אתך לגבי דליה. למרות שלדעתי האלגוריה היא בנושאים נוספים.

    ולסיום
    המשפט שצוטטת את עצמך מלפני כמה שנים לקוח מקומוניקט ישן שצוטטת ממנו לפני כמה שנים:).

    פושקין.

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא