פס קול שבועי

ג'קו וליאונידס פּוליקארי

צלילי שיריו של יהודה פוליקר מחברים יחדיו עבר ועתיד ומשמרים מסורת משפחתית ואמונה רבת שמנים, שיר שני מפרוייקט חדש יוצא היום להאזנה.

ג'קו ויהודה פוליקר. צילום: גבריאל אטלמן ודן פרץ, יח"צ
ג'קו ויהודה פוליקר. צילום: גבריאל אטלמן ודן פרץ, יח"צ

לפני כ-12 שנה הקליט יהודה פוליקר (שנולדת בשנת 1950 בשם ליאונידס פוליקארי) את הוריו המבוגרים שרים, ללא ליווי, את שירי יהדות סלוניקי, טרום מלחמת העולם השנייה. שירים מבית סבא, הזכורים לו מילדותו, ועוברים מזה שנים רבות מדור לדור. מאחר שלא הכיר את הלחן המקורי של השירים בנה עליהם הרמוניות והפקה מוסיקלית עכשווית ומעודכנת, שירים אלו ישובצו באלבום חדש העומד לצאת לאור בתאריך 29.08.2012.

השיר השני מתוך האלבום "אמרי לי נערה", פוליקר מספר כי אביו נהג לשיר לו את "אמרי לי נערה" בשפה היוונית – DIME NINYA לפני השינה כשהייה תינוק. תוך כדי שירה הוא היה נזכר כיצד סבתא פרלה ז"ל הייתה שרה לו בילדותו ותמיד בסופו היה מתרגש ודומע. פוליקר – "השיר הזה טבוע עמוק בנשמתי ומרגש אותי כל פעם מחדש, הזיכרון שלו הוא גם הזיכרון שלי.."

עוד הוסיף יהודה פוליקר –  "מאז שאני זוכר את עצמי הוריי שרו כל הזמן. בשנים האחרונות כשאבא שלי חלה הרגשתי צורך להחזיק אותו בחיים, או לפחות להנציח אותו ואת אמא שלי. לפני כ-12 שנה כשאבי בן 82 ואמי בת 80 הקלטתי אותם שרים ללא ליווי, פשוט שירה נטו. שירים בלדינו ששרו לי בילדותי. שירי יהדות סלוניקי טרום מלחמת העולם השנייה. שירים מבית סבא. כל השנים ידעתי שהוריי שרים נהדר אבל כששמעתי את ההקלטות הבנתי עד כמה אבא שלי, ג'קו פוליקר, היה זמר ענק. לימים התחלתי לבנות הרמוניות סביב השירה ללא הכרת הלחן המקורי שלהם ואז נחשפה לעיניי התמונה בשלמותה – אלבום שכולו נוסטלגיה ומזכרת מרגשת מהוריי היקרים, ג'קו ושרה פוליקר ז"ל."

השיר הקודם שהושק לפני כחודש – לימונרו

יהודה פוליקר נחשב זמר חברתי, פורץ מסגרות ודעות קדומות, זכה להכרה מצד הממסד המוסיקלי בארץ שהעניק לו פרסים וזכיות בתארי זמר השנה ומלחין השנה, מעבר לפריצתו לתודעה כחבר בלהקת הרוק החיפאית בנזין מהווה פוליקר אחד מעמודי התווך בזמר הישראלי, בזמר הימתיכוני ובחיזוק התודה למורשת העם היהודי וזכר השואה.

יהודה פוליקר יופיע בתל אביב במסגרת "משמרת לילה" במועדון בארבי בתאריך 07.09.2012 יום שישי. כרטיסים 150 ש"ח, במכירה מוקדמת מקוונת 130 ש"ח.

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: