דיווח מהשטח

מסיבת השקה אלבומו של אדם ג'יימס ארדי – HOW ABOUT NOW

אחרי צהריים של יום שישי, שמש קצת קופחת על הראש, במסעדת קפה ג'וס ולוס מתקיימת מסיבת ריקודים, אלכוהול ופוקצ'ות לרגל השקת אלבומו של אדם ג'יימס ארדי. הגיח, השתכר, צילם ומדווח – יובל אראל.

אדם ג'יימס ארדי, השקת אלבום. צילום: יובל אראל
אדם ג'יימס ארדי, השקת אלבום. צילום: יובל אראל

בא נתחיל כמעט מהסוף, במהלך מופע קצר שערכו אדם ג'יימס ואמו הדרה לוין ארדי  אמרה הדרה כמה מילים על קנאת אמנים במשפחה… 

כן זה ברור כל כך, הדרה לוין ארדי, בוגרת מצטיינת של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) בקולנוע וטלוויזיה. אחרי שבע שנים בניו יורק וסרט באורך מלא ראשון שביימה בגיל 24, חזרה לירושלים, ביימה סרטים דוקומנטריים, הוציאה ספר שירה ופתחה בשנת 2000 בקריירה מוסיקלית ללא כל השכלה רלוונטית או ניסיון קודם, קצרה שבחים וביקורות נלהבות, נטלה חלק בפסטיבלים יוקרתיים באירופה והעמיסה את מדף התקליטים בביתה ביותר מעשרה אלבומים שהקליטה. היא נושאת עימה רזומה אמנותי מכובד ביותר, הדרה שואפת הלאה להמשיך בקריירה מוסיקלית עצמאית וללא תלות בגופים מסחריים כובלים, הדרה סיפרה לי בהזדמנות כי היא כבר השכילה לראות ולאמץ את הגישה שהיום אמן יכול לשווק עצמו ישירות דרך האינטרנט מבלי להיות תלוי בחסדי אחרים.

פרסומת
הדרה לוין ארדי, חוגגת. צילום: יובל אראל
הדרה לוין ארדי, חוגגת. צילום: יובל אראל

ג'יימס, הבן, סיים תיכון לאמנויות בהצטיינות, במגמת קולנוע, ביים כמה סרטים, וגם כתב פסקולים למחזות וסרטים. כיום הוא סטודנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית (מצטיין דיקן), דובר לטינית כתחביב, מתנדב בכמה ארגונים לזכויות אדם, מלמד שעורים פרטיים בהסטוריה, מתמטיקה ואנגלית, כותב בג'רוסלם פוסט (בין השאר פירסם ראיונות עם סייד קשוע, תומר היימן, הבמאי בן סטיינבאואר, והמוסיקאי מארווין האמליש), ב"טיים אוף יזראל" (טור דעות), וקורא חמישה ספרים במקביל. הוא בהחלט לא נער רגיל, אלא איש אשכולות במובן הקלאסי של המילה.

הפרוייקט האחרון של ג'יימס הוא אלבומו  – HOW ABOUT NOW, אלבום קונספט ביתי, לואו-פיי, מורכב, של יוצר ומפיק אמיץ, פסקוליסט ובעל חזון, ששם את שיריו (למעט כמה שירים) בפי אחרים. באלבום אכן שרים מוסיקאים שונים, מהארץ ומחו"ל (ביניהם גם הדרה לוין ארדי, דייויד סקיי).

האלבום חושף עולם רגשי, סוער ועדין בו זמנית, עולם קולנועי, המצוייר ביד אמן, רגיש וחכם, ובתשומת לב קפדנית למילים ולסיפור. יש לעבור מבעד לחן הלואו-פיי, כדי לגלות, בהדרגה, שילוב מופתי בין מלודיות עדינות, קלאסיות לעיתים, לבין מילים קשות וחדות. הרבה חום ומתיקות משולבים באירוניה עדינה אך מתריסה. ניגודים מזהירים ועדינים. יד אמן, אמרנו כבר.

פרסומת

האזינו, רכשו באופן מקוון

המסיבה אתמול אחר הצהריים הייתה חגיגה שמחה ביותר, המקום מקרין אווירה כמו תרבותית, מזכיר קמעה את קפה ביאליק אך מעבר לכך, גם חצר ירוקת עלווה עם פינות ישיבה נוסח גייצל שפירא, אה, כן, בירה שפירא הירושלמית כיכבה במהלך החגיגה, השתייה המצויינת הזו שלחה אותי אחר כך למיטה עד שעות הערב…אבל בא נחזור לסיבה למסיבה, אדם ג'יימס ביצע במהלך המסיבה מספר קטעים מאלבומו על הפסנתר, בחלקם ליוותה אותו אמו הדרה בשירה, אדם עובד במקביל על אלבומה החדש כמפיק ומעבד…וכן גם פיקנטיות היו בדמות קבוצת חברים שהצטרפו לשירה במקהלה לחלק מהשירים, הדרה חשפה כי מדובר בקבוצה שהתאמנה איש איש לבד כגורם הפתעה…

חגיגה מוסיקלית בצהרי היום. צילום: יובל אראל
חגיגה מוסיקלית בצהרי היום. צילום: יובל אראל

המופע הסתיים בג'ם בו נטלו חלק הדרה על הפסנתר, ואלון עדר, גם בן של מוסיקאים ואומן מצליח בזכות עצמו, בגיטרה. את המשכו של אחר הצהריים הזה שהחל להסתובב סביב ראשי אפוף האלכוהול דאג ירון וזאנה מהתפוחים לסדר כך שכל הנוכחים רקדו באולם שרוקן משולחנותיו.

הציצו בגלריית תמונות מהמסיבה

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150886728604654.431593.721654653&type=3&l=297f42968b

וידיאו

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: