דיווח מהשטח

בקסטר דיורי, פושטק בריטי אלטרנטיבי

מופע חד פעמי של בקסטר דיורי, הבן של איאן דיורי המנוח סולן להקת the Blockheads , הזכור מהלהיטים Hit Me With Your Rhythm Stick וסקס סמים ורוקנ'רול, איאן, זמר אינדי בריטי איכותי בזכות עצמו מגיע לארץ בעקבות אלבומו החדש Happy Soup אשר הושק על ידי הלייבל EMI וכבר זכה לשבחים רבים.  בקסטר מגיע לארץ כשהוא נמצא בנקודת שיא, אלבומו נהנה מהצלחה מסחרית בארץ ובעולם, וזוכה לביקורות חסרות תקדים בעיתונות העולמית.

מקום: זאפה ת"א, זמן:  04.01.2012 22:30 צילום: יובל אראל ל"חדשות המוסיקה" ו"הבלוג של יובל אראל".

בקסטר דיורי, פושטק בריטי בתל אביב
בקסטר דיורי, פושטק בריטי בתל אביב

סקס סמים ורוק'נרול

פרסומת

בקסטר דיורי, אשר בגיל חמש שנים כבר הופיע על עטיפת אלבומו של אביו איאן New Boots and Panties, כפושטק בריטי עול ימים מזכיר במעט את אביו המנוח בקולו ובמבטא הקוקני הכבד, אבל בקסטר הנו דמות שונה ומעניינת בזכות עצמו. וכן, היה זה האלבום בו שר האב איאן דורי על סקס, סמים ורוקנ'רול, מעין המנון…

הייתי חייב, סקס סמים ורוקנ'רול, איאן דיורי, ענן הצלילים:

 

גם את זה הייתי חייב, הכה אותי בשרביט הקסמים, איאן דיורי, ענן הצלילים:

פרסומת

מרק שמח

באלבומו החדש Happy Soup בולטת ההפקה האדוקה והמוקפדת  של קרייג סילביי, שהפיק את ארקטיק מאנקיז וארקייד פייר, הפקה המציגה פן  שונה, פשוט  אך יחד עם זאת מתוחכם יותר מאלבומיו הקודמים. התרכובת המקורית של מלנכוליה פאנקיסטית, בריט פופ, דקלומים ואלקטרוניקה אפלה, יחד עם תמלילים נבונים, עצובים וכואבים פרי עטו של בקסטר הפכו את ההאזנה לאלבום כיצירה שלמה, חדשנית אך שונה, והציבוהו כאחד האלבומים הטובים, המרגשים והמדוברים יותר  של השנה החולפת.

הנה כמה טראקים מהאלבום, בענן הצלילים

 

בקסטר והפסנתר החשמלי, זאפה, תל אביב. צילום: יובל אראל
בקסטר והפסנתר החשמלי, זאפה, תל אביב. צילום: יובל אראל

לונדון תל אביב

האמת, בגילוי נאות, השבוע שמעתי לראשונה על בקסטר, את האב, איאן, אחד מאצולת הפאנק הבריטית אני מכיר טוב, לא סתם הדבקתי כאן למעלה את הטראקים של שניים מלהיטיו הגדולים…כאשר הייתי אמור להגיע להופעה חיפשתי קודם כל לראות ולשמוע במי מדובר, הקליפ הראשון שצפיתי בו היה קלייר, נטע בי את הרושם המיידי של פושטק פרברים בריטי, מלהג על רקע פרחות סקסוניות ברחובות עטורי קירות לבנים, טעיתי? ממש לא. שכן בקסטר הוא ממשיך דרכו של האב, אמנם פחות לכלוך וחוצפה, אך עם יותר עידון סמוי, תחכום ושימוש בז'אנר מוסיקלי עכשווי, האינדי הבריטי…

מועדון זאפה בצפונה של תל אביב מתמקד במופעי איכות סביב שולחנות עליהם מוגשות מנות יקרות ומשקאות, בשיטתיות ועמידה בזמנים, נעשית עבודת המלצרות עד דקה לפני עליית המוסיקאים לבמה. אמש, כמופע עמידה לכבודו הורחקו השולחנות והכיסאות לפינוי הרחבה מול הבמה האווירה הייתה שונה, הקהל היה שונה, הפעם היתה במקום נוכחות מוגברת של אנשי הסצנה האלטרנטיבית העצמאית של תל אביב, מוסיקאים, זמרים, נגנים, אנשי תקשורת העוסקים בסיקור הסצנה וסתם כמה עשרות חובבי הבריטפופ…

ענני העשן המלאכותי שהחלו עולים אט אט ומכסים חלק נכבד מהבמה והרחבה יצרו בי ציפיות למופע רועש ורותח דוגמת מופעי רוקנ'רול מלוכלכים, קצת נרגעתי כאשר אל הבמה עלתה חבורת צעירים שדופים וארוכי גו, לבנבנים, חברי הלהקה המלווה את בקסטר, הוא עצמו הופיע בחליפה מגוהצת ועניבה דקה, מטורזן בנוסח האי הבריטי…

שלוש נשים פתחו את המופע, ולא , אני לא מתכוון לנשים של ממש, כאלו עם שיער שופע וחמוקיים, שלושה שירים – פרנסצקה, איזבל וקלייר, האחרונות מתוך האלבום החדש, הראשונה "המסיבה של פרנצסקה", מתוך אלבומו השני משנת 2005 Floor Show,  הדגימו בפני את מהותו של בקסטר, מוסיקאי צעיר אך יחד עם זאת בעל שורשים חזקים, יושב תוך בתחום היצירה, הכתיבה, המחשבה ומן הסתם גם ההלחנה.

בקסטר בזאפה, הקהל שלו. צילום: יובל אראל
בקסטר בזאפה, הקהל שלו. צילום: יובל אראל

הקהל שעמד אל מול הבמה היה קהל אוהד במיוחד, חלקו אף ידע את מילות השירים בעיניים עצומות, ראיתי זאת..

בקסטר הצעיר, למרות מראהו המהוגן בחליפה שחורה, חולצה לבנה, עניבה דקה ונעליים חצאיות שחורות הוא שובב גדול, לא סתם אמרתי פושטק, על הבמה נצבו להם כמה גדודי בקבוקי בירה, הייניקן ליתר דיוק, איש לא שתה שם מים, הבריטים האלה.. פעמיים שלף בקסטר סיגריה, מילמל כמה קשקושים אודות מותר ואסור לעשן אם ובכלל, ונתן אות לכמה צעירות בקהל להפר את הטאבו בזאפה ולעשן באולם. בקסטר פשוט עומד על הבמה, ידו הימנית זורמת כל הזמן לעבר מבושיו אך נעצרת על בטנו, כנראה שהקו בין המכנס לחולצה הוא הקו בין הפושטק הבריטי לבין הג'נטלמן המהוגן, אבל למרות כל זאת הוא יודע לשיר, הוא יודע להעביר את התחושה הטמונה בכל אחד משיריו, הוא עושה זאת נכון ומדוייק, נותן תחושה שהכל נשלף מהשרוול בהיסח הדעת. רציתי לאמר מילה טובה על הגיטריסט של בקסטר, הוא פשוט עושה עבודה טובה, גם בנגינה הרצופה וגם כשהוא יוצא לקטעי סולו ארוכים ומוצלחים, גבר גבר. גם האשה היתה אשה, קלידנית ארוכת גו עם חצאית שחשפה רגליים לבנות וארוכות, היוותה מעין ידו השמאלית של בקסטר (כבר אמרתי מה התרחש עם ידו הימנית…) נתנה את הליווי עם הצלילים העתידניים להרכב הכל כך אינדי בריטי של בקסטר. אין לי מילה אחת רעה לאמר, בקסטר לפחות לא אמר מילה אחת טובה בעברית, בעצם אף מילה, אפילו לא שלום תל אביב, כלום. נו, שיהיה כך, את שלו הוא עשה, אחלה מוסיקה.

בקסטר דיורי בתל אביב. צילום: יובל אראל
בקסטר דיורי בתל אביב. צילום: יובל אראל

לחצו לצפייה בגלריית תמונות מהמופע

https://www.facebook.com/media/set/?set=a.10150497339229654.389096.721654653&type=1&l=889e1078bf

הערות:

1. פושטק, לא כינוי גנאי, כינוי חביב, פרחח, מעין נון קונופרמיסט…(ראו כאן).

2. לא, לא היה אישור לצילום וידיאו, טוב, אבל היו כמה אנשים שכן שלפו מסרטות או פלצפונים ותיעדו, הנה שיתוף:

יום לפני המופע הספיק בקסטר להתראיין אצל ניר גורלי בקולה קמפוס, טייק א לוק..

קלייר – קליפ רשמי

ולקינוח – אבא איאן – סקס סמים ורוקנ'רול

יובל אראל

הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

לקריאה נוספת

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

גם זה מעניין
Close
Back to top button
%d בלוגרים אהבו את זה: