עלמה זהר חוגגת השקת אלבום חדש "החיים המשוגעים", שני, 30.04.2018 מועדון זאפה בתל אביב, שי שיר וטלי ספיר עזבו את האריזות כדי לחוות את המופע.
אתמול קרו 2 דברים, בעצם, קרו הרבה יותר משניים, אבל שני אלו רלוונטים לעניינו.
האחד מופע השקה של אלבומה החמישי של עלמה זהר "חיים משוגעים" בזאפה תל אביב והשני, עברנו דירה. ועל כן, אחרי ימים ארוכים של אריזות, סידורים, מיונים וארגונים, התאים לנו מאוד הקונספט של הזאפה – במקום מופע עמידה, מסעדה שיש בה גם הופעה, לשבת ליד שולחן, להזמין אוכל ושתיה ולראות הופעה. כמובן שבשביל להוציא אותנו ביום של מעבר דירה להופעה, נדרש היה אירוע מיוחד.
כהרגלנו, הגענו בין הראשונים בכדי לצפות בקהל המתהווה, אשר הורכב מרוב נשי בכל הגילאים והסוגים, אך גם הגברים הגיעו לשמוע את קולה הפעמוני של זהר.
עלמה זוהר משיקה את אלבומה החמישי וחוגגת עשור לאלבומה הראשון. זה האחרון, מהווה אישור להתפתחותה המוזיקלית ומציג גרסה בוגרת ומדויקת יותר של עצמה, הן מבחינת הטקסטים והעיבודים והן מבחינת שיתופי הפעולה, עם גדולים וטובים במוזיקה הישראלית: דודו טסה על הביט האלקטרוני, דן איילון שמנגן, מצוין, יש לציין, בלהקה, גילי יאלו – מה"זבלון דאב סיסטם", שנותן את הנגיעות האפריקאיות, רון בונקר – שכבר ציינתי בעבר בפוסט על החצר האחורית, כאחד הגיטריסטים המוכשרים פה בסצנה.
כמגוון האומנים שחברה אליהם, כך גם סגנונה שנע על סקלת הפולק, בין האתני, קאנטרי, רוק ועד הקצה הג'אזי, כל זאת, מבלי לאבד את החתימה האישית שלה.
המופע כלל שירים מאלבומים קודמים כמו "מצב הרוח" בליווי קולו של אסי איילון, שעוסק בשגעת הזו שנקראת ארץ ישראל. זהר סיכמה זאת במילותיה: "מה היינו עושים אם היינו נולדים בשוויץ? מתים!". שירים מאלבומה החדש כמו "חיים שלי" שמסמל נקודת מפנה בחיה, אשר איבדה את אמה בגיל 20, בדיוק לפני 20 שנה ובכך מציינת את נקודת האל חזור בה מתהפך היחס שבין החיים עם וללא אמא. וכמובן, אי אפשר בלי הלהיטים כמו "אגו טריפ" אשר גרם לזנב הסוס של הבחורה שישבה לפני להשתולל ו"שיר אהבה אינדיאני (מיגל)" שבמהלכו הגיחה לבמה קרולינה אחת ויחידה, ששרה ביחד עם זהר ויחד הן הזכירו לנו שהן לא אותו אדם. למרות הדמיון השוני נראה. יחד עם זאת, יש המון יופי בדואט עם שני קולות דומים. נוצר מרקם עמוק יותר, כמו שמניחים תמונה על תמונה ומתקבל ממד שלישי.
בכלל, הנוכחות הנשית שלטה על הבמה, שכן גם על התופים, שבעולמנו הפטריארכלי נתפס ככלי גברי, ניצחה אישה, קרן טפרברג, שהוסיפה המון עדינות ואלגנטיות לכלי, אך ללא פשרה על הקצב והגרוב.
הערך המוסף בהופעה, הוא ללא ספק, קטעי הקישור בין שיר ושיר. קטעים שנכתבו מהלב, כמו שירים קטנים שאין להם בית או פזמון או לחן. הצצה קטנה לעולמה הפנימי והאישי של זהר, אך לא בצורה צהובה וחושפנית אלא בין השורות, הסאבטקסט הוא הדובר הראשי.
עלמה זהר – שירה וגיטרה
נושי פז – גיטרה
קרן טפרברג – תופים
דן איילון – בס ושירה
