המציאות עושה לכל דמיון בית ספר

המופע של החצר האחורית במועדון בארבי, ליל שלישי, 6.3.18. שי שיר וטלי ספיר חוו את המופע.

אחרי הופעת פורים מחשמלת של הבלקן ביט בוקס בבארבי, עדיין שטופי אדרנלין, באותו מקום, כמה ימים אחרי, פגשנו שוב את תומר יוסף והפעם, עם הרכבו "החצר האחורית".

בעודנו מחכים לתחילת המופע, צפינו בחלל ההולך ומתמל והשתעשעתי במחשבה שהקהל הצעיר שפקד את הבלקן ביט בוקס שבוע שעבר, תפס טרמפ על מכונת הזמן כ-15 שנים קדימה והגיע לראות את החצר האחורית בוגר יותר, מיושב ובעל אג'נדה חברתית. אפילו נקניקיות חברתיות נמכרו בחוץ.

החצר האחורית, פרוייקט שהחל כמיזם במימון המונים, שלשמחתנו הרבה, הצליח לגייס את ההון המבוקש לצורך הפקת אלבומם הראשון "החצר האחורית". מאז צברו קהל רציני והספיקו להפיק אלבום נוסף "החצר האחורית 2", גם הוא ע"י קמפיין שצלח במימון ההמון.

אחרי תומר, אנחנו עוקבים כבר משנת 2002 כשהוציא את תקליטו הראשון "תגידו משהו". ניתן לומר שכל דבר שידיו נוגעות בו, הופך לזהב. לא רק בזכות האנרגיה והכריזמה הבלתי הגיונית שהוא נושא, אלא גם בכתיבת ובחירת התכנים והמילים המדוייקת שלו, שתמיד רלוונטים ואותנטים. לכן, החיבור בין רוטבליט ליוסף, אך טבעי הוא.

הם פתחו עם "הרצל גילח את הזקן" של רוטבליט ובביצועו. בכלל, רוטבליט זורע הומור לאורך כל ההופעה ופעם בכמה שירים מגיח עם שיר קטן ועדין, עם מילים שאחר כך מצטטים מהן.

בשיר השני, "העולם שקוף" בביצועו של גדי רונן וקולו העדין (לרונן כבר הסטוריה משותפת עם רוטבליט, כאשר הפיק וניגן באלבומו "מדינת היהודים"), נגלו לפתע תוספות משמחות בדמות חצוצרה – ספי ציזלינג, טרומבון – יאיר סלוצקי ותום דרום על הקלידים והביט, שיצרו חוויה חדשה לגמרי לחצר. ממופעי ישיבה להופעות מרימות בבארבי המלא בדיוק במידה הנכונה.

הם ביצעו שירים מאלבומם הראשון והשני, ביניהם "הסיפור הגדול", שבעיני, מדובר בלא פחות מיצירת מופת. המילים הפשוטות, עד כדי סיפור ילדים, המתארות בדיוק רב את המציאות הכה מורכבת של ארצנו הקטנטונת. איתמר ציגלר נתן ביצוע שובה לבבות של "האור הקדוש" מאלבומם השני. קולו הצלול מרגש נורא וגם החיוך החינני שלו.

התוספת המשובחת להרכב, רון בונקר, מסתמן כגיטריסט לפנתאון. פינק אותנו בכמה סולואים שמעבירים צמרמורות בכל הגוף. גם לסולו טרומבון מרים זכינו באדיבות יאיר סלוצקי, הישר מהדג נחש.

הם סיימו עם "עובר ושב" מהאלבום השני, תומר נעזר בקהל לפזמון מפני שאיבד את קולו (עובדה שאינה גרעה מאיכות ההופעה). הבארבי רעד בקריאות להדרן, גם אנחנו הצטרפנו לקהל. בשלב הזה כבר זנחתי את מחברת הרשמים שלי ונסחפתי עם הקסם של הקבוצה הזו שעל הבמה…