הכול בחוץ, כולל הכביסה המלוכלכת
תגידו, מה עושים כשיש יותר מדי שלדים בארון? תהילה נקב כנראה החליטה להוציא אותם לסיבוב. באלבומה השני, "צו הדחקה", היא פותחת את כל המגירות, שולפת אהבות כושלות, פחדים, כעסים וחרדות, ומפזרת הכול על השולחן. בלי פילטרים, בלי נימוסים מיותרים ועם לא מעט הומור שחור.
את תהילה אנחנו כבר מכירים כאן. מ"ילד מסוכן" ועד "דרך אגב", היא בונה לעצמה עולם מוזיקלי צבעוני, חצוף ותיאטרלי. כזה שלא ממש מתיישר לפי חוקי הפופ המקובלים. אחרי אלבום הבכורה "שגיאה, נשק שנית" משנת 2024, היא חוזרת עם אחד עשר שירים חדשים. והפעם, כך נדמה, היא החליטה לפתוח חשבון עם כולם. כולל עם עצמה.
האקסים יכולים להתחיל לדאוג
תשכחו משירי אהבה מתקתקיים. אצל תהילה היחסים נראים לפעמים כמו תאונת שרשרת. ב"כוח לעבוד" היא מודה שנמאס לה לשכנע את עצמה שהלבד מספיק. ב"אל תסמס" היא כבר מגרשת את הבחור ושולפת רשימת מועמדים חלופיים. שמעון, יוסי, יוגב, עמוס ועוד חבורה שלמה. כמעט ספר טלפונים רומנטי. רק שבסוף מתברר שגם כשיש הרבה דגים בים, הים עצמו קטן למדי.
ב"תתייחס אליי" היא דורשת תשומת לב, ב"תבוא תמיד" מתחננת שלא יעזבו, וב"הולך וחוזר" כבר נמאס לה מהבחור שמופיע ונעלם. בקיצור, מי שמחפש כאן זוגיות יציבה, שינסה אפליקציה אחרת.
אבל מתחת לבדיחות מסתתר סיפור מוכר. הצורך להיות נאהבים, הפחד להישאר לבד והיכולת המופלאה שלנו להסתבך שוב ושוב עם האנשים הלא נכונים.
תגיד את האמת. בעצם, עדיף שתשקר
גם התקשורת הזוגית חוטפת כאן טיפול. ב"לפני שנרדם" תהילה מציעה משחק של שאלות ותשובות, עד שמתברר שהאמת היא הדבר האחרון שמישהו רוצה לשמוע. ב"שקט איתי" היא דווקא משתגעת כשהבחור שותק. וב"בוא נדבר על הפיל" היא כבר דורשת להוציא את כל הסודות החוצה.
נו, תחליטו. לדבר, לשתוק או לשקר?
וזה בדיוק העניין. תהילה אינה מנסה להציג את עצמה כמי שיודעת הכול. היא סותרת את עצמה, משנה עמדות ומוכנה לצחוק על הבלגן. בעיניי, זה הרבה יותר מעניין מעוד שיר אהבה שמבטיח נצח.
ואם האלבום לא יצליח? תמיד יש קברט
וכאן מגיע הקטע שמצא חן בעיניי במיוחד. עוד לפני שהאלבום יצא, תהילה כבר שחררה שיר וקליפ בשם הנהדר "שיר במקרה והאלבום לא יצליח". כן, הגברת הכינה מראש גם תוכנית למקרה שהעסק יתפקשש.
בקליפ היא מופיעה ככוכבת קברט זול, על במה קטנה עם וילון בורדו. האווירה נעה בין בורדל מפוקפק למועדון בידור ביזארי. לא זוהר הוליוודי, לא במה ענקית. יותר כמו חלום על תהילה שנחת בטעות במועדון הלא נכון.
השיר הזה אמנם אינו נכלל באלבום, אבל בעיניי הוא מתחבר אליו מצוין. במיוחד ל"אמן צעיר", שבו תהילה מזהירה מפני החוזים, ההבטחות והמלכודות של תעשיית המוזיקה. כאן היא כבר צוחקת על האפשרות שהחלום הגדול יסתיים במופע קברט מפוקפק.
האם היא תכננה את החיבור הזה מראש? אין לי מושג. אבל מבחינתי מדובר בפרולוג אירוני משעשע לכל הפרויקט. מה שנקרא, הכינותי מראש. ואם כבר להיכשל, לפחות לעשות מזה הצגה.
ברודוויי פוגש התמוטטות עצבים
כך מגדירים אנשי ההפקה את העולם המוזיקלי של "צו הדחקה". קברט, רוק תיאטרלי, אלקטרוניקה ואינדי פופ. תערובת שמתאימה היטב לדמות הבימתית שתהילה מטפחת. זמרת, שחקנית, קצת ליצנית ובעיקר מישהי שלא ממש מעוניינת להתנהג לפי הספר.
על האלבום עבדה עם בן צוקרמן, גילברט ברויד, גיא בן עמי (גיאגיא) וגיל קורן (גילקו). תהילה כתבה את כל אחד עשר השירים והלחינה שמונה מהם בעצמה. את שלושת הנותרים הלחינה יחד עם בן צוקרמן. רונן סאבו אחראי למאסטרינג.
אבל מאחורי כל הצבעוניות הזאת מסתתר גם סיפור אישי. תהילה מספרת שהאלבום נולד בהשראת התמודדותה עם הפרעה דו־קוטבית. לדבריה, מאז ילדותה שימשו השירים עבורה מקום מפלט ודרך לתקשר עם העולם.
"מגיל קטן הכנסתי את עצמי לבועה, כדי לא להתמודד עם המורכבות שחייתי בה והבועה הזו הם השירים והאמנות שיצרתי", היא מספרת.
וכאן חשוב בעיניי להפריד בין האדם ליצירה. תהילה אינה מבקשת מאיתנו לאבחן אותה דרך השירים. היא מזמינה אותנו להיכנס לעולם שבנתה, עם כל הסתירות, הדמויות וההגזמות שבתוכו.
אז מה אני אומר?
אני אוהב יוצרים שלא מפחדים לצאת קצת מוזרים. כאלה שמעדיפים אישיות על פני נוסחה מוכנה מראש. תהילה נקב בהחלט מציגה גישה כזאת. היא מסוגלת להתאהב, להתעצבן, להתחנן ולקלל, ולארוז הכול בתוך יצירה תיאטרלית עם הרבה מודעות עצמית.
גם "מהר, חלום" ו"נגמר לפני הזמן", שסוגרים את האלבום, משחקים על אותו מתח. הרצון שהכול יקרה כבר, מול הפחד שהכול ייגמר. ובינינו, לא צריך להיות כוכבת קברט כדי להכיר את התחושה הזאת.
האם האלבום יצליח? ימים יגידו. האם תהילה מביאה משהו אחר לשולחן? לפחות מהכתיבה, מהדימויים ומהתדמית האמנותית שלה, בהחלט כן. היא לא מתאמצת להיות הילדה הטובה של הפופ הישראלי, וטוב שכך.
ואם בכל זאת משהו ישתבש, תמיד אפשר לחזור אל הבמה הקטנה, להסיט את וילון הבורדו ולהתחיל את ההצגה מחדש.
מופע ההשקה: מוצאי שבת, 26 בדצמבר 2026, תיאטרון תמונע, תל אביב. פתיחת דלתות בשעה 21:30.

