יש משהו כמעט מנוגד לטבע המוכר של קונצרט ב"מצבי רוח". אנחנו רגילים לראות את הנגנים מגיעים למקומם ומתיישבים. אחריהם עולה המנצח, מרים את ידיו, ואז מתחילה המוזיקה. אצל תזמורת המהפכה גם הכללים האלה הופכים לחומר גלם. הנגנים קמים, נעים, משנים הרכבים ומחליפים מיקום. לפתע גם לתנועה שלהם יש תפקיד בתוך הפרטיטורה.
"מצבי רוח", מאת רועי אופנהיים וזהר שרון, חוזר החודש לבמות בישראל. היצירה עלתה לראשונה בשנת 2022. היא המשיכה להופיע בארץ במהלך 2022–2023 ובהמשך יצאה גם לחו"ל. כעת היא שבה כחלק מפעילות תזמורת המהפכה בעונת 2026.
כשהמנצח מנצח על הדממה
הרעיון נחשף כבר ברגע הראשון. רועי אופנהיים עולה לבמה ריקה ומתחיל לנצח. אלא שבשלב הזה עדיין אין לפניו תזמורת. התנועה קיימת, המוזיקה מתקיימת בדמיון, והשאלה כבר מונחת מול הצופה. היכן בעצם נמצאת המוזיקה לפני שמישהו משמיע אותה?
מכאן נפתח מסע המחולק לתשעה פרקים. נקודת המוצא המוזיקלית מגיעה מתוך פרלוד של פרדריק שופן. מכאן שולחים אופנהיים ושרון את המוזיקה לסדרה של מטמורפוזות. לכל אחת מהן אופי משלה, הרכב שונה ומצב רוח אחר.
העבודה נולדה מתוך מחקר הדוקטורט של אופנהיים. המחקר עסק בחוויית הזמן ובנרטיב באמצעות כלים פנומנולוגיים. אלא שכאן התיאוריה אינה מבקשת להישאר באקדמיה. היא יורדת אל הבמה ומבקשת לבדוק כיצד אנחנו חווים מוזיקה בזמן אמת.
משופן, דרך ז'ובים, עד Radiohead
וזה אולי המקום שבו "מצבי רוח" הופך למסקרן במיוחד עבורי. היצירה אינה סוגרת את עצמה בתוך העולם הקלאסי. שופן משמש נקודת יציאה, אבל לא מציב גבולות.
בתוך הרצף מופיע גם פרלוד של יוהאן סבסטיאן באך. הוא מקבל כאן עיבוד לקונטרבס סולו. גם Antonio Carlos Jobim נכנס לתמונה עם How Insensitive. היצירה מקבלת עיבוד לשני צ'לי. משם הדרך מובילה לבסוף אל Exit Music של Radiohead. כאן כבר נפגשים התזמורת והאלקטרוניקה.
החיבורים האלה אינם מתפקדים כרשימת השמעה אקלקטית. הם מנהלים שיחה בין תקופות, ז'אנרים וצורות הקשבה. באך, שופן, ז'ובים ו-Radiohead מגיעים מעולמות שונים מאוד. דווקא המרחק ביניהם מאפשר לזהר שרון לבנות נתיב מוזיקלי חדש.
כשהצליל מקבל גוף
כאן נכנס מרכיב נוסף שמבדיל את הערב מקונצרט רגיל. הנגנים אינם רק מי שמפיקים את הצלילים. הגוף שלהם עצמו הופך לחלק מהיצירה.
אריאל וולף עיצב את התנועה הבימתית. יואב כהן אחראי על עבודת הווידאו־ארט. קרן גרנק עיצבה את התאורה. זוהר שואף אחראי על הבמה ורעות שייבה על התלבושות. יחד הם בונים חלל שאמור להשתנות יחד עם המוזיקה.
עבודת הווידאו של כהן אינה מבקשת להשתלט על הצליל. הוא עצמו מתאר אותה ככזאת הזקוקה למוזיקה כדי להפוך לדימוי שלם. זה חיבור עדין בין אור, צל, תנועה וצליל.
גם מסך הכתוביות מקבל תפקיד שאינו צפוי. בתחילה הוא עשוי להיראות ככלי שמסביר את המתרחש. בהדרגה הוא נהפך למעין קול פנימי. הוא גם עוקץ מעט את הצורך האנושי לפרש כל דבר. לפעמים, כך נדמה, מותר פשוט להיות בתוך המוזיקה.
המהפכה ממשיכה לזוז
תזמורת המהפכה עוסקת כבר שנים בפירוק גבולות מוכרים. היא מחברת מוזיקה עם קולנוע, תיאטרון, וידאו ומחול. אופנהיים וזהר שרון אינם מסתפקים בעיבוד תזמורתי לחומר קיים. הם שואלים שוב ושוב מה עוד אפשר לעשות עם תזמורת.
יש כאן רעיון שאני אוהב במיוחד. תזמורת הרי מייצרת תנועה גם כשהנגנים יושבים. הקשת עולה ויורדת, הידיים רצות על הפסנתר והגוף מגיב לקצב. "מצבי רוח" פשוט מוציא את התנועה החבויה הזאת החוצה. הוא נותן לה מקום על הבמה.
ומתי נפגשים?
"מצבי רוח" יעלה ביום חמישי, 15 באוקטובר, בשעות 18:00 ו־20:30, במוזיאון תל אביב לאמנות. מופע נוסף יתקיים ביום שלישי, 20 באוקטובר, בשעה 20:00, בהיכל אמנויות הבמה הרצליה.
מנצח: רועי אופנהיים. בפסנתר: זהר שרון. לצדם נגני כלי הקשת וכלי ההקשה של תזמורת המהפכה.
פרטים נוספים באתר תזמורת המהפכה.
