החופש ליצור – 70 שנה לצוותא
צוותא מציינת השנה שבעים שנות פעילות תחת הכותרת "החופש ליצור". הבוקר נפתחה סדרת המופעים "זה הכל בינתיים? בינתיים זה הכל!". הסדרה מבקשת לחזור אל התחנות, הקולות והאנשים שעיצבו את התרבות הישראלית.
המפגש הראשון נשא את הכותרת "כמה תעוזה יש מאחורי הצלילים?". הוא התמקד בעשרים שנותיה הראשונות של צוותא. המסע החל עם הקמתה והגיע עד המהפך הפוליטי בשנת 1977.
נעם סמל וד"ר מוטי זעירא ערכו והנחו את הבוקר. השניים נעו בין סיפורים, זיכרונות, ספרות, תיאטרון ומוזיקה. תומר קלינג ניהל את הצד המוזיקלי וליווה את המשתתפים עם הנגנים.
המקום שבו התרבות לא ביקשה רשות
צוותא מעולם לא שימשה רק כאולם הופעות. היא העניקה במה ליוצרים שביקשו לומר משהו ברור ולעיתים גם מטריד. כאן נפגשו תיאטרון, סאטירה, שירה, פוליטיקה ומוזיקה ישראלית. הקהל הגיע כדי לצפות, אך גם כדי להתווכח ולהגיב.
המופע הראשון בסדרה לא ניסה לערוך שיעור היסטוריה יבש. הוא הרכיב את הסיפור מתוך האנשים, המילים והצלילים של התקופה. הסופר חיים באר והעיתונאית שירי לב־ארי הרחיבו את המבט הספרותי והתרבותי. לצדם קיבלו הבמה והאמנים את תפקיד המספרים המרכזיים.
הכותרת "כמה תעוזה יש מאחורי הצלילים?" עמדה במבחן לאורך המופע. הצלילים אמנם עטפו את הערב, אך מאחוריהם הסתתרה תקופה סוערת. אלו היו שנים של יצירה שבחנה גבולות ולא חששה לעורר התנגדות.
חנוך לוין חוזר אל צוותא
הרגעים התיאטרליים הציבו במרכז קטעים מתוך מחזותיו של חנוך לוין. תיקי דיין, גידי גוב ודרור קרן הגישו אותם כקטעים מבוימים. שלושתם יודעים כיצד להפוך משפט אחד לעולם שלם.
המילים של לוין עדיין חותכות, מצחיקות ומכאיבות באותה נשימה. הזמן לא החליש אותן. המציאות הישראלית אף מעניקה להן שכבות חדשות. הקהל צחק, אך מאחורי הצחוק נשארה אותה אי־נוחות לוינית מוכרת.
לוין החל את דרכו הבימתית בצוותא והפך לאחד הקולות הנועזים בתרבות המקומית. יצירתו מעולם לא העניקה לקהל אזור נוחות. היא הציבה מולו מראה עקומה, אכזרית ולעיתים מצחיקה מאוד. החזרה אל הטקסטים שלו התאימה היטב לרוח חגיגות השבעים.
תיקי דיין הביאה אל הקטעים נוכחות שנשענת על היכרות עמוקה עם הבמה הישראלית. גידי גוב שילב את הדיוק הקומי המזוהה עמו. דרור קרן העניק למילים את המקצב ואת האנושיות שהן דורשות. יחד הם המחישו מדוע לוין עדיין נשמע קרוב כל כך.
מיקי גבריאלוב מעניק לערב את הצלילים
מיקי גבריאלוב הביא אל המופע את השירים ואת הזיכרון המוזיקלי של התקופה. יצירתו מלווה את הפסקול הישראלי במשך עשרות שנים. היא מחברת בין רוק, מנגינה מקומית, טקסט וסיפור חיים.
לירון לב ורויטל זלצמן הצטרפו אל החלקים המוזיקליים. תומר קלינג והנגנים העניקו לשירים מעטפת חיה. המוזיקה לא שימשה כקישוט בין קטעי הדיבור. היא נשאה חלק מרכזי בסיפור שסופר על הבמה.
המפגש בין לוין לגבריאלוב חידד את הרעיון שהוביל את הבוקר. תעוזה אינה נמצאת רק במילים בוטות או במחאה גלויה. היא יכולה להסתתר גם בלחן, בהגשה או בבחירה לסטות מהמסלול המקובל.
שבעים שנה, והוויכוח עדיין חי
"זה הכל בינתיים? בינתיים זה הכל!" אינה רק כותרת נוסטלגית. היא מתארת היטב את סיפורה המתמשך של צוותא. בכל תקופה הסתיים פרק, ומיד נפתח פרק חדש.
המופע הראשון הביט לאחור, אך לא נשאר בתוך אלבום הזיכרונות. הוא הזכיר מדוע צוותא הפכה לבית משמעותי עבור יוצרים וקהל. החופש ליצור דורש במה, אך הוא דורש גם אומץ להשתמש בה.
אחרי שבעים שנה, צוותא עדיין נושאת את אותו ויכוח ישראלי רועש. מה מותר לומר, עד כמה אפשר להרחיק ומי מוכן להקשיב. הבוקר הזה הוכיח שהצלילים נשארו. גם התעוזה עדיין נמצאת מאחוריהם.
"כמה תעוזה יש מאחורי הצלילים?"
המופע הראשון בסדרת "זה הכל בינתיים? בינתיים זה הכל!" | יום שישי, 4 בספטמבר 2026, צוותא 1, תל אביב | עריכה והנחיה: נעם סמל וד"ר מוטי זעירא | ניהול מוזיקלי: תומר קלינג | משתתפים: תיקי דיין, גידי גוב, דרור קרן, מיקי גבריאלוב, חיים באר ושירי לב־ארי, זמרים: לירון לב ורויטל זלצמן
