לפני שבועיים פתחנו כאן חלון ראשון אל הפרויקט המשותף של שי צברי ופטריק סבג. ״הלל 3״ הציג מפגש מסקרן בין הסידור לבין עולם מוזיקלי עכשווי. עכשיו מגיע ״הלל 2״ ומרחיב את התמונה. הפעם הבחירה בטקסט כמעט מסבירה בעצמה את הכיוון המוזיקלי.
״הלל 2״ נשען על מזמור קי״ד בתהילים. אנחנו מכירים אותו היטב מתפילת ההלל. הוא נפתח במילים ״בצאת ישראל ממצרים״ וממשיך בתיאור יציאה, תנועה ושינוי. הים נס, הירדן חוזר לאחור וההרים מתחילים לרקוד. הטבע כולו נכנס לתנועה מול רגע השחרור הגדול.
כשהתנועה כבר נמצאת במילים
כאן נמצא המפתח לשיר החדש. צברי וסבג אינם צריכים לגרור את התפילה לרחבת הריקודים. התנועה כבר חיה בתוך הטקסט עצמו.
״הים ראה וינוס״ מביא תנועה חדה. ״הירדן יסוב לאחור״ מוסיף שינוי כיוון. ואז מגיע המשפט שמסדר הכול. ״ההרים רקדו כאילים״. פתאום ברור עד כמה טבעי לחבר את המזמור לקצב. גם המילה ״תרקדו״ חוזרת בהמשך ומחזקת את התחושה. הטקסט הקדום אינו עומד במקום. הוא זז, נסוג, קופץ ומשנה צורה. צברי וסבג פשוט נותנים לתנועה הזאת גוף מוזיקלי.
הקול של צברי מחזיק את הטקסט קרוב למקור. סביבו סבג פותח מרחב שמבקש להתקדם. אין כאן ניסיון להפוך תפילה ללהיט מועדונים. אין גם מאמץ לעטוף הפקה מודרנית בקישוט מסורתי. השניים מחפשים נקודת מפגש אמיתית. המסורת נכנסת לתוך המנוע ולא נשארת בחוץ. הקצב מצדו אינו מתנצל על נוכחותו. הוא הופך לחלק מהדרך שבה המילים מקבלות חיים חדשים.
מן המדבר אל שבעה פרקי הלל
הפרויקט עצמו נולד במהלך מפגש מוזיקלי במדבר בינואר 2024. צברי וסבג התמקמו באוטובוס דן ישן שהפך לאולפן. שם החלו להלחין טקסטים מתוך תפילת ההלל. שני סבבי עבודה הולידו שבעה קטעים. ״הלל 3״ פתח את הדלת לפני שבועיים. עכשיו ״הלל 2״ מסמן תחנה נוספת בדרך לאלבום המלא. מאחורי המספור מסתתר רצף שנחשף בהדרגה ולא לפי סדר חשבוני.
כבר בשיר הראשון היה אפשר להבין את כיוון הנסיעה. צברי מביא איתו מסורת שחיה בתוכו שנים. סבג מביא מבט הפקתי שמרחיב אותה בלי למחוק אותה. יחד הם מבקשים לבדוק כמה רחוק אפשר לקחת תפילה ועדיין להישאר בתוכה.
גם האבן מתחילה לזרום
לקראת סיום המזמור מגיע דימוי נוסף שמתחבר היטב לפרויקט. הצור הופך לאגם מים והחלמיש למעיין. חומר קשה וסגור מקבל לפתע תנועה וחיים. אפשר לראות בזה גם מפתח להבנת ״הלל״ כולו. צברי וסבג לוקחים טקסט שנתפס לעיתים כקבוע ומוכר. הם אינם משנים את ליבו. הם פשוט מחפשים את המים שכבר נמצאים בתוכו.
וזה אולי הדבר היפה ב״הלל 2״. החיבור בין תפילה לקצב אינו מרגיש כמו גימיק. הוא נובע מתוך המילים עצמן. אפילו הרחבה אינה המצאה חדשה. מתברר שהים כבר נס מזמן. הירדן כבר הסתובב לאחור. וההרים, מסתבר, רקדו עוד הרבה לפנינו.
ובנימה אישית
כן הפיוט הזה המוכר לכולם מפיוטי ליל הסדר היהודי המסורתי הוא אחד האהובים עלי בערב החגיגי הזה, לשיר בצוותא חדא בכוונה עמוקה ובגרון ניחר, לזייף או לדייק, חגיגה אמיתית לצד כוס רביעית חמישית ואף שישית….
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז.
הָיְתָה יְהוּדָה לְקׇדְשׁוֹ יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.
הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מַה לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ מִלִּפְנֵי אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.
הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם מָיִם חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם
