ירושלים היא עיר של ניגודים. מצד אחד, היסטוריה בת אלפי שנים, מסורות עתיקות וקדושה כמעט בכל פינה. מהצד השני, מתחת לפני השטח, רוחשת בה סצנה אמנותית צעירה, עצמאית ולעיתים גם חצופה. כזו שאינה מבקשת רשות מאיש כדי ליצור. בתחילת דצמבר היא תזכה ליומיים של חשיפה, במסגרת פסטיבל ירושלים לאמנויות 2026.
הפסטיבל, ביוזמת אגף התרבות והאמנויות בעיריית ירושלים, יתפרס ברחבי קמפוס האמנויות. הוא יפגיש מוזיקאים, אנשי תיאטרון, רקדנים ואמני קרקס עכשווי. חלקם ותיקים ומוכרים, אחרים עושים כעת את צעדיהם הראשונים. החיבור הזה הוא אולי הסיפור המעניין ביותר של הפסטיבל. לא עוד שורת מופעים שנאספה תחת כותרת חגיגית, אלא ניסיון ליצור דיאלוג בין שפות אמנותיות שונות.
מהרחוב אל הבמה, ומההיפ הופ אל הפסיכדליה
אחד המופעים המסקרנים בפסטיבל שייך לדי ג׳יי מש, DJ Mesh. מי שמלווה את סצנת ההיפ הופ הישראלית כבר שנים מגיע עם אלבום חדש, ״הכל על האש״, שייחשף במופע טרום בכורה. לצדו יתייצבו שאנן סטריט, כהן, מיכאל סוויסה ועדן דרסו. ארבעה קולות שונים, שכל אחד מהם מביא אל הבמה עולם משלו. מש, שמוביל עם כהן את שיגולה רקורדס, יודע לחבר בין האנשים הנכונים. החיבור בין הדורות והסגנונות עשוי לספק את אחד הרגעים הבועטים בפסטיבל.
מי שמעדיף לצלול אל מחוזות מוזיקליים אחרים יוכל לפגוש את The Joon Orchestra. ההרכב לוקח את המאזינים למסע דמיוני בין טהרן לירושלים. בדרך הוא עובר דרך הפסיכדליה הפרסית והטורקית של שנות השבעים, מקצבים לטיניים וגיטרות מערביות. השירה בפרסית ובעברית מוסיפה למפגש הזה רובד תרבותי מרתק. דווקא בירושלים, עיר שבה זהויות ומסורות נפגשות ומתנגשות, יש למוזיקה הזאת משמעות מיוחדת.
גם The Slices, הרכב הפ׳אנק הירושלמי, יגיעו לפסטיבל עם אלבומם Six Figures. מאחורי ההפקה המוזיקלית עומד יוסי פיין, מהאנשים שמבינים גרוב דרך האצבעות. החיבור בין מסורת הפ׳אנק של שנות השבעים והשמונים לסאונד עכשווי מבטיח ערב קצבי במיוחד.
בגזרה מעט אינטימית יותר יתקיים דאבל פיצ׳ר של דנה ברגר ונועה שמר בנוקטורנו. לצד השתיים יתקיים גם המופע ״הפיראטיות מנגנות מאיה דוניץ״, וג׳אם סשן ג׳אז רב־דורי בהובלת יקי לוי. כל אחד מהאירועים הללו מציע דרך אחרת להקשיב למוזיקה. פעם דרך השיר והמילה, פעם דרך האלתור ופעם באמצעות הקצב בלבד.
גם הדור הבא מבקש להשמיע קול
לא רק אמנים מוכרים יעמדו במרכז הפסטיבל. במסגרת ״יוצר לאור 2026״, בהנחיית עלמה זהר, יעלו לבמה שישה יוצרים ויוצרות צעירים. כולם בוגרי חממת היצירה העירונית, הפועלת בשיתוף המרכז למוזיקה ע״ש אלפרט. צורית רואה, הילה כפיר וייס, מוריה כהן גילדין, קאהו, אריה פריז ורון שוסהיים יציגו שירים מקוריים שכתבו והלחינו.
יש משהו יפה בהחלטה להעמיד אותם לצד אמנים שכבר צברו קילומטרים על הבמות. הרי כל יוצר מוכר היה פעם אלמוני עם שיר ראשון. לפעמים דווקא המפגש עם השמות שעוד לא הכרנו הוא זה שנשאר איתנו.
כשהתיאטרון פוגש את המציאות
בין מופעי התיאטרון בולטת היצירה R U OK של אורנת למפרט, מתיאטרון הגברת. נקודת המוצא שלה אינה יכולה להשאיר אותנו אדישים. למפרט חגגה את יום הולדתה ב־7 באוקטובר 2023. באותו יום קיבלה הודעות קוליות מחברים ואמנים ברחבי העולם. מתוך ההודעות, החרדה והמציאות שהתהפכה נולדה יצירה חדשה. היא פותחה בשיתוף האמנית אמיליה פטריק מניו יורק ותעלה בפסטיבל בבכורה.
מכיוון אחר מגיעה ״טיוטה כ״ד – ניסוי בשמחה״ של אורי סעדה, בבימויה של יעל גולדברג. באמצעות כתביו של רבי נחמן מברסלב הוא מבקש לבחון את היחסים שבין שמחה לעצב, אמונה וספק. הניסיון למצוא שיווי משקל בעולם של קצוות מקבל כאן ביטוי בימתי. בירושלים, אולי יותר מבכל מקום אחר, השאלות הללו נשמעות טבעיות במיוחד.
מסקרנת גם נוכחותה של אוריין ליפשיץ, זוכת פרס רוזנבלום לשנת 2026. ליפשיץ תציג את ״חי שחור ביער״, יצירה המועמדת לשישה פרסי קיפוד הזהב. במרכזה מפגש בין בחור ישיבה לעולם התיאטרון, שהופך למסע בין זיכרונות, זהות ונקמה. הכול עטוף בהומור שחור ובאוטוביוגרפיה בדיונית שאינה חוששת להשתולל.
דווקא הבחירה לכלול יצירה כזאת בפסטיבל עירוני חשובה בעיניי. התיאטרון העצמאי בישראל זקוק לבמות, לקהל ולחשיפה מעבר למעגל הצופים הקבוע שלו. פסטיבל שמעניק לו מקום לצד מופעים מוזיקליים פופולריים עושה שירות חשוב ליוצרים ולקהל כאחד.
הגוף מדבר, לפעמים גם כשהוא תלוי באוויר
בתחום המחול והקרקס העכשווי מציע הפסטיבל כמה עבודות שאינן מסתפקות בתנועה לשם התנועה. הן משתמשות בגוף כדי לספר משהו על יחסים אנושיים, כוח, תלות ואמון.
במופע Back to Back של יסמין גריב ורותם ספיר יתקיימו שני סולואים ודואט. חבל וחישוק אווירי הופכים לחלק מהשפה התנועתית. הגוף מתרחק מהקרקע, אבל השאלות שהוא מעלה נוגעות לחיים עצמם.
ביצירה LOVE-LOVE של ליאור לזרוף ולהקת The People Dance Theater Company הופך מגרש טניס לזירת יחסים. התחרות והמאבק מפנים מקום גם לקרבה ולתלות הדדית. העבודה Terra של דביר סייג מציגה שני פרפורמרים המחוברים בלולאה אלסטית. כל תנועה של האחד משפיעה על האחר. דימוי פשוט לכאורה, שמאפשר לבחון כיצד אנחנו מתנהלים בתוך קשר אנושי.
אליהם תצטרף גם להקת קולבן דאנס הירושלמית עם מופעה החדש ״שמש כחולה״. נוכחותה של הלהקה מחברת בין סצנת המחול העצמאית לבין אחד הגופים המזוהים עם העשייה התרבותית בעיר.
ירושלים אינה רק תפאורה
אפשר היה לקיים פסטיבל כזה גם בתל אביב, בחיפה או בכל עיר אחרת. אבל בירושלים מקבלים המפגשים האמנותיים הללו משמעות נוספת. זו עיר שבה קודש וחול אינם רק מושגים מופשטים. הם מתקיימים זה לצד זה ברחוב, בשכונות ובמרחב הציבורי. כך גם המתח שבין מסורת לחידוש, בין שמרנות לחופש יצירתי.
קמפוס האמנויות, שיארח את האירועים, מתאים מאוד לרעיון הזה. במשך יומיים יהפכו החללים השונים למרחב אחד של מוזיקה, תיאטרון ותנועה. הקהל יוכל לנוע בין מופעים, להיתקל ביצירות לא מוכרות ולפגוש אנשים שעושים אמנות מחוץ למסלולים המקובלים.
ואולי כאן נמצא כוחו של הפסטיבל. הוא אינו נשען רק על שמות שמוכרים כרטיסים. הוא מבקש להציג גם את מה שמתרחש בשוליים, במרתפים ובחדרי החזרות. במקומות שבהם נוצרים לעיתים הדברים המעניינים ביותר.
ירושלים הרי יודעת להיות רצינית מאוד. במשך היומיים הללו היא מוזמנת גם להשתחרר מעט, להרים את הווליום ולתת לאמנות לדבר.
מועדים וכרטיסים
פסטיבל ירושלים לאמנויות 2026 יתקיים בימים רביעי וחמישי, 2–3 בדצמבר 2026, בקמפוס האמנויות בירושלים, רחוב מנורה 3 / בצלאל 11.
הפסטיבל ביוזמת עיריית ירושלים, אגף התרבות והאמנויות. ניהול אמנותי: פולי גלצר. הפקה: כרמי וורטמן והירשמן הפקות.
לתוכנית המלאה, מועדי המופעים וכרטיסים: https://www.jerusalemarts.co.il/
