לפעמים שם של אלבום מספר את הסיפור עוד לפני שהמחט נוחתת. במקרה של This Is The Cake, הזמרת והיוצרת שיר פרום אפילו מספקת את המתכון. הרבה פתיחות וחומר גלם חשוף, עטופים בנייר אריזה אלגנטי. מבחינתה, זו העוגה, והיא מניחה אותה כעת על השולחן. האלבום יצא במסגרת הלייבל התל אביבי Raw Tapes.
למצוא את הקול
הדרך אל האלבום הזה התחילה הרבה לפני האלבום הראשון שלה. פרום כתבה את השיר הראשון שלה כבר בכיתה א'. במשך השנים היא ניסתה להבין מה הקול שלה מסוגל לעשות. פעם משכה לכיוון היילי ויליאמס, פעם אל לאונרד כהן. במקום אחר חיפשה את הריחוף המזוהה עם סופיאן סטיבנס. בתקופת הקורונה היא הרגישה שהחיפוש הזה סוף סוף מתכנס למשהו אישי. Raw Tapes מכנים את השפה שנוצרה שם Elegant Indie, אינדי אלגנטי.
התוצאה הראשונה הייתה Party Pooper, אלבום הבכורה שיצא במרץ 2023. גם האלבום ההוא צמח מתוך סביבה ביתית מאוד. אחד הרגעים המכוננים התרחש כשהיא פרטה שיר במיטה. בן זוגה, יותם אגם, שמע והבין שיש שם משהו. השניים הקליטו למחרת באולפן שהקימו בתוך מכולה ליד ביתם. משם התפתחה אסופת שירים שהציבה רגש כבד מול לחנים שובבים ועדינים.
בין שני האלבומים הגיעה גם השיר I'm a Lover בתחילת 2024. פרום כתבה אותו בעקבות אירועי שבעה באוקטובר והמלחמה. בראש שלה התנגן אז Leonard Cohen והשיר Lover Lover Lover. היא ביקשה לחפש אהבה דווקא בתוך מציאות מלאה בכאב. גם את השיר הזה יצרה יחד עם יותם אגם.
והפעם, המטבח נכנס לאולפן
ב This Is The Cake הסביבה הביתית כבר הופכת לחלק מהרעיון. פרום מספרת שהיא אוהבת ליצור במקום שבו היא מבשלת או אופה. כלומר, אין כאן הפרדה מלאכותית בין היצירה לבין החיים. השירים נולדים לצד הפעולות היומיומיות ביותר. אולי מכאן מגיעה גם התחושה שהאלבום מבקש להוריד שכבות הגנה.
כמו ביצירתה הקודמת, גם כאן פרום כותבת ושרה באנגלית. השפה משתלבת באופן טבעי בעולם האינדי פולק שבו היא פועלת. אחד עשר השירים נוגעים באהבה, משפחה, בריאות והתמודדות רגשית. אלו אינם נושאים חדשים בעולם הפולק, כמובן. העניין נמצא בדרך שבה פרום מניחה אותם מול המאזין. האריזה נשארת עדינה, לעיתים אפילו יפה מאוד. בפנים מסתתרים דברים הרבה פחות מסודרים.
כך למשל Shaded Spots עוסק בחוויה של מיגרנה מתקרבת. פרום הופכת את הסימנים הגופניים לעולם פנימי אפל ומעורפל. זה בדיוק המקום שבו הבריאות מפסיקה להיות נושא רפואי בלבד. היא הופכת לחלק מהאופן שבו אדם חווה את העולם.
Bridge פונה לעולם אחר, אל ההתמודדות עם דיכאון. השיר משתמש בדימוי של גשרים שחייבים לעבור שוב ושוב. העיבוד מוסיף מיתרים וקלרינט, ומרחיב את החלל סביב הקול. פרום אינה דוחפת את הדרמה קדימה בכוח. היא מבקשת לתאר תחושה אנושית מוכרת דרך שפה שקטה.
מנגד נמצא Shame On Your Smile, שנולד בבוקר אחד כמעט ללא מחשבה. כאן פרום פונה אל האהבה במבט רך יותר. יותם אגם וחברים ותיקים הצטרפו אליה בבניית השיר. התוצאה הוגדרה כמעין שיר ערש אוהב ושקט.
שלושת השירים הללו כבר מסמנים את הציר שסביבו האלבום נע. גוף ונפש בצד אחד, אהבה וחום אנושי בצד השני. באמצע נמצאת פרום, שמנסה לכתוב את הדברים בלי לצעוק אותם.
משפחה מוזיקלית קטנה
יותם אגם נמצא כמעט בכל פינה באלבום. הוא הפיק ועיבד אותו יחד עם פרום, וגם הקליט ומיקסס. לאורך השירים הוא מנגן גיטרות, קלידים ולעיתים גם בס. יובל גרינשפן מוסיף בס ופסנתר ומוביל את הפקת Chance to Fly. אלדר משה יושב מאחורי התופים לאורך האלבום.
לצדם מגיעים בן גרוזה בפסנתר, עמית קחמן בצ'לו וענת מושקובסקי בקלרינט. רועי ברזוביץ מוסיף חצוצרה ב Dance Floor וגם אחראי למאסטרינג. הצבעים האלה מסבירים את המעטפת האלגנטית שעליה פרום מדברת. הגיטרה והקול אינם נשארים לבדם בחדר. סביבם נבנה עולם קטן של מיתרים, נשיפה וקצב.
בלייבל Raw Tapes מציבים את האלבום באזור שבין אינדי פולק לפולק פופ. הם מסמנים גם את ג'סיקה פראט ולאונרד כהן כנקודות ייחוס. כהן, במקרה שלה, אינו רק שם ברשימת השפעות. הוא כבר הופיע בעבר בתוך המסע האישי והיצירתי שלה.
העוגה כבר על השולחן
אולי דווקא הכותרת הפשוטה מסכמת היטב את כל הסיפור. This Is The Cake אינו מבקש להציג חזות של יצירה מושלמת. הוא מציע משהו שנאפה בתוך החיים עצמם. לפעמים במטבח, לפעמים בחדר, לפעמים בתוך תקופה קשה.
עוד לפני שהעוגה השלמה הונחה הבוקר על השולחן, שיר פרום כבר חילקה ממנה כמה טעימות. Shame On Your Smile, Bridge ו Shaded Spots יצאו כסינגלים מקדימים, ובמקביל היא פתחה חלונות קטנים אל העולם שמסביב לאלבום באמצעות קליפים קצרים ושורטס. דווקא הפורמט המצומצם מתאים כאן היטב. הוא מקרב את פרום אל הצופה וממשיך את התחושה הביתית שמלווה את האלבום. מוזיקה שנכתבה ונרקמה בין החיים עצמם מקבלת גם דימויים קצרים, כמעט כמו הצצות אל המטבח שבו נאפתה העוגה.
שלוש שנים אחרי Party Pooper, שיר פרום נשמעת בטוחה יותר בזהותה כיוצרת. היא כבר אינה עסוקה רק בחיפוש אחר הקול שלה. כעת היא משתמשת בו כדי להכניס אותנו קרוב יותר פנימה. יש כאן אחד עשר שירים, אבל למעשה מדובר בהזמנה אחת. לפתוח את האריזה, לחתוך פרוסה ולהקשיב למה שמסתתר בפנים.
