יום שני, נובמבר 9, 2026

שלום לך אחותי: ריקי גל נפרדת משרית בשיר חדש

ריקי גל כתבה את השיר כשנה לפני מות אחותה שרית. קובי אשרת הלחין, וציוריה של שרית מלווים את הקליפ המרגש

ריקי גל משיקה את "שלום לך אחותי", שיר אישי על אחווה, פרידה וזיכרון. גל כתבה את המילים כשנה לפני פטירת אחותה שרית. כבר אז ריחפה הפרידה מעל המשפחה, לאחר התמודדות שנמשכה 33 שנים. הסיפור הפרטי פוגש גם את הכאב הישראלי הרחב. גל מכוונת את השיר לכל מי שאיבדה אחות בדם או בנפש. אירועי 7 באוקטובר הוסיפו למילים רובד ציבורי מצמרר.

כשהשוני דווקא מחבר

השיר נפתח בשיחה ישירה בין שתי האחיות. גל אינה מנסה למחוק את ההבדלים ביניהן. להפך, היא הופכת אותם לבסיס הקשר.

"את התפוח, אני האגס", היא כותבת בפשטות כמעט ילדותית. הדימוי מציג שתי דמויות שונות, שצמחו מאותו מרחב משפחתי. לכל אחת טעם, צורה ואופי משלה. למרות השוני, השתיים נשארות חלק מאותו סיפור. המשפט "את שיודעת אותי, אני שיודעת אותך" מגדיר אינטימיות עמוקה. לא מדובר רק בהיכרות משפחתית. האחיות מחזיקות זו עבור זו את הסודות ואת נקודות השבר.

הכיסא הריק ממשיך לדבר

בלב השיר ניצב הכיסא שמול גל במטבח. זהו חפץ ביתי, פשוט ויומיומי. דווקא משום כך הוא נושא את מלוא עוצמת החסר. הכיסא אינו שותק, אלא "לוחש" את דמותה של שרית. הזיכרון מחזיר אל החדר את השיחות ואת הסודות. הוא גם משמר את המשענת שהעניקה האחות בחייה.

הבחירה במטבח מעמיקה את התחושה האינטימית. זהו מרחב של בית, שגרה וקרבה משפחתית. האבל אינו מתרחש רק ליד הקבר. הוא מתיישב מולך בתוך הבית.

פרידה שאינה מנתקת

גל אינה נפרדת מאחותה במהלך השיר. היא ממשיכה לדבר אליה ובה בעת גם איתה. שרית נוכחת בבקרים, בשעות הרכות ובמילים הנלחשות. השיחה הזאת מטשטשת את הגבול בין זיכרון לנוכחות. האחות כבר איננה בחדר, אך היא ממשיכה לחיות בתודעה. לכן השיר אינו רק קינה. הוא גם ניסיון לשמר קשר לאחר המוות.

השמיים הכחולים והעננים הלבנים מעניקים לשרית מרחב חדש. גל אינה מתארת מקום אפל או מאיים. היא בונה עבורה בית צלול, שקט ומואר.

היד שהמשיכה לצייר

שרית התמודדה עם מאה אחוזי נכות בעקבות מחלת הסרטן. השיתוק הותיר לה יד אחת מתפקדת בלבד. באמצעות אותה יד היא המשיכה לצייר וליצור. ציוריה משתלבים בקליפ ומעניקים לו קול חזותי נוסף. ריקי מביאה את המילים, ושרית משיבה לה באמצעות הצבעים. כך הופך הקליפ ליצירה משותפת של שתי האחיות.

האמנות אינה מקשטת כאן את הזיכרון. היא משמרת את נוכחותה של שרית בתוך היצירה. הציורים מעניקים לה מקום פעיל, גם לאחר לכתה.

בין הסיפור האישי לכאב המשותף

"שלום לך אחותי" אינו מבקש להעצים את הדרמה. המילים נשענות על פרטים קטנים ועל שפה נגישה. דווקא האיפוק מעניק לשיר את כוחו.

קובי אשרת הלחין את המילים ברגישות, בלי להאפיל על הסיפור. עמוס בן־דוד עיבד והפיק את השיר. הנגנים עוטפים את קולה של גל במסגרת חמה ומאופקת.

זהו שיר על אחות אחת, אך הוא פותח דלת לאובדנים רבים. אחרי 7 באוקטובר, המילה "אחותי" מקבלת גם משמעות קהילתית. היא פונה לחברות, לנפגעות ולנשים שחלקו קשר עמוק מהגדרה משפחתית.

בסופו של השיר גל חוזרת לברכה הפותחת, "שלום לך אחותי". בעברית, המילה "שלום" מחזיקה מפגש ופרידה באותה נשימה. כאן היא מבטאת את שניהם.

ההופעות הקרובות

28 בספטמבר – ריקי גל במופע להקה, עם האורחת דנה ברגר.
פסטיבל בנימינה, אמפי דשא.
לרכישת כרטיסים

26 באוקטובר – ריקי גל עם הפילהרמונית הישראלית.
היכל התרבות, תל אביב.
לרכישת כרטיסים

הכי חדשים

אביגייל רוז נזכרת כמה יופי יש בה

היכרות ישנה, פרק חדש עם אביגייל רוז אני הולך לא מעט שנים אחורה. פגשתי אותה לראשונה בפברואר 2011,...

משינה, הדובים והחשק שלא נגמר

הדובים כבר לא לבד יש להקות שמגיעות לגיל ארבעים ומתחילות בעיקר להתרפק על העבר. ויש את משינה. חמישה...

בריגדת הנייר: המילים שסירבו למות

עולם שלם בשפה אחת נסו לדמיין את רחובות וילנה לפני כמעט מאה שנה. בתי קפה הומים, חנויות ספרים,...

יהלי שניידר והתספורת: דור חדש של גיטרות

מהתיכון אל הבמה, ובדרך אלבום בכורה יש משהו מרענן בהרכב צעיר שבוחר להעמיד את הגיטרות במרכז העניינים. בלי...

רונה קינן: שלושה ימים וחדר, עולם שלם של רגשות

כשהמילים פוגשות את הפצעים יש אלבומים שמבקשים ללוות אותנו בדרך, ויש כאלה שמזמינים אותנו לעצור ולהקשיב. האלבום החדש...

הג'אז חוזר לנמל יפו, הפעם אל תוך החורף

משהו טוב מתרחש בשנים האחרונות בנמל יפו. לצד פעילותו השוטפת של מועדון בארבי, נמל יפו ממשיך להצמיח יוזמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...

מבלוז לבאך: הצלילים חוזרים לנמל יפו

מה מחכה לנו בבית המכולות בנמל יפו? אחרי סדרת ההופעות המתוכננת של "Blues & Booz" שתחל השבוע,...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...