יום רביעי, נובמבר 18, 2026

היום החדש של אבטה בריהון

אלבום חדש שמעמיק פנימה ומרחיב החוצה עם שפה אישית בין אתיופיה, ישראל וג׳אז עכשווי

יש אלבומים שנשמעים טוב ברקע. Addis Ken של אבטה בריהון לא עובד ככה. הוא דורש הקשבה. הוא מזמין להיכנס פנימה. וככל שנשארים איתו, הוא נפתח. האלבום שיצא הבוקר דרך Origin Records מציב את בריהון במקום בטוח ומדויק. לא חיפוש, אלא אמירה. יחד עם רועי מור, דוד מיכאלי וניצן בירנבאום הוא בונה עולם צלילי שנשען על עומק ולא על הדגמה.

אלבום שעובד כמו מסע

Addis Ken, יום חדש באמהרית, לא מתנהל כאוסף קטעים. הוא זורם כרצף. כל קטע מוביל לשני. התחושה היא של תנועה מתמדת בין מצבים. רגע אחד מדיטטיבי, רגע אחר דוחף קדימה. הסקסופון של בריהון מתפקד כמו קול. לא רק מנגן אלא מדבר. לעיתים לוחש ולעיתים מתעקש. זו נגינה שמחוברת לנשימה. לא ממהרת לשום מקום. לתוך המרחב הזה נכנסת גם הזמרת רודי בינאסאי בכמה רצועות. היא לא מגיעה כדי “לקשט” אלא כדי להעמיק. הקול שלה יושב בתוך המוזיקה ומחדד את הממד הטקסי. ברגעים האלה האלבום מקבל גוון כמעט פולחני.

בין תפילה לגרוב

הכוח של האלבום נמצא באיזון. מצד אחד יש בו עומק רוחני ברור. בריהון שואב ממסורות יהודיות אתיופיות ומכניס אותן לתוך השפה שלו. מצד שני יש כאן גרוב. לא כזה שקופץ מיד אלא כזה שמחלחל. הבס והתופים לא דוחפים בכוח. הם מחזיקים קרקע. הפסנתר של רועי מור פותח מרחבים. יחד נוצרת תחושת זמן אחרת. איטית יותר, קשובה יותר. אפשר לשמוע ברקע השפעות של מולאטו אסטטקה, אבל זה לא מחווה. זה חלק מהשפה. בריהון לוקח את זה למקום אישי שמחובר לחיים כאן.

לא מתחנף ולא מתפשר

Addis Ken לא מנסה להיות נגיש בכוח. אין כאן רגעים שנבנו כדי “לתפוס” מיד. אבל דווקא הבחירה הזו מייצרת עומק. האלבום מתגמל האזנה חוזרת. בכל פעם נחשפת שכבה נוספת. זו יצירה שלמה. מגובשת. כזו שיודעת בדיוק מה היא רוצה להיות.

מי עומד מאחורי הצליל

בריהון כבר שנים פועל בין עולמות. הוא הופיע עם אהוד בנאי, אריאל זילבר ויוסי פיין, וגם עם דמויות מפתח מהסצנה האתיופית. הניסיון הזה מורגש כאן היטב. הוא לא מנסה להוכיח. הוא פשוט מנגן מתוך מקום עמוק של זהות.

ההשקות בישראל והדרך החוצה

האלבום יגיע לבמה בשתי הופעות השקה – בתאריך 29 באפריל במועדון אזור תל אביב ובתאריך 30 באפריל בצוללת הצהובה ירושלים. משם ממשיך ההרכב לסיבוב בינלאומי עם תחנות כמו Saint-Louis Jazz Festival ובהמשך פריז, אמסטרדם, לונדון ובודפשט.

בשורה התחתונה

Addis Ken הוא אלבום שלא מנסה להיות משהו אחר. אבטה בריהון יוצר כאן מוזיקה שיש לה שורש עמוק ונשימה רחבה. השילוב עם Rudi מוסיף רובד רגשי מדויק. זה אלבום שמבקש לעצור ולהקשיב. מי שייכנס אליו, ימצא עולם שלם.

הכי חדשים

ענבל שחם – מה שיש, מה שחסר וכל מה שביניהם

יש מי שמגיעים אל המוזיקה בעקבות אירוע ששינה את חייהם. אחרים גדלים לתוכה, ומגלים בהדרגה שהיא אינה...

זוזו גינזבורג – האש עדיין בוערת בוורידים

יש רגע בחיים שבו אנחנו מביטים לאחור ומגלים שהגענו למקום אחר מזה שדמיינו לעצמנו. לא בהכרח מקום...

נועה קירל ונסרין קדרי עושות טרנטינו

יש מפגשים מוזיקליים שנראים כמעט מתבקשים. החיבור בין נועה קירל לנסרין קדרי הוא אחד מהם. שתי כוכבות...

נינט טייב הולכת להחזיר את עצמה הביתה

יש משהו יפה ברגע שבו אמן מגלה שהיצירה שלו ממשיכה לחיות גם אחרי שסיים אותה. לעיתים היא...

אסף אבידן – כשהאהבה נחרבת יחד עם ירושלים

ירושלים של מטה, האהבה של מעלה מה הקשר בין חורבן בית המקדש לבין סיומה של מערכת יחסים? אצל...

בין חנוך לוין לעלובי החיים: תיאטרון חיפה פותח עונה עם הרבה כוכבים ולא מעט שאלות

יש משהו כמעט טקסי בהכרזה על עונת תיאטרון חדשה. השמות הגדולים נשלפים ראשונים, מחזות הזמר מבטיחים אולמות...

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פסטיבל תמונע 2026: פעם אחרונה בשונצינו, אולי

מתמונע של המוזיקה לתמונע של התיאטרון אני אולי צעיר יחסית בהיסטוריה הארוכה של תמונע. ההיכרות שלי עם המקום...

קואצ'לה 2027: הכוכבים הגדולים והסאונד הישראלי במדבר

המדבר שוב מתמלא במוזיקה אחד מאירועי המוזיקה הגדולים בעולם כבר נערך לקראת המהדורה הבאה. פסטיבל קואצ'לה (Coachella) חשף...

כשהמוזיקה פוגשת את המסך: פסטיבל סאונדטראק חוזר לתל אביב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, אחרים בזכות השחקנים, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם מסרבת לעזוב אותנו. לפעמים...

עברי לידר חוזר לבארבי, עם השירים שהתחילו הכול

יש אמנים שחולמים לכבוש את קיסריה, אחרים מכוונים להיכל מנורה ולאלפי צופים שמריעים מולם. אבל בשנים האחרונות...

הפסנתר יורד שוב לאילת: שלושה ימים של מוזיקה ישראלית, רוק ומפגשים מסקרנים

מה עושה הפסנתר באילת? פעם, כשהזכירו את פסטיבל הפסנתר, המחשבות נדדו כמעט אוטומטית לתל אביב. לאולמות, למפגשים האינטימיים...

עומר אדם קונה לעצמו מקום בזאפה, והפעם לא על הבמה

יש אמנים שחולמים לכבוש במות, למלא אולמות ולשמוע אלפי אנשים שרים את השירים שלהם. עומר אדם כבר...