יש מיזמים שנולדים מתוך צורך אמנותי. יש כאלה שנולדים מתוך צורך אנושי. נדמה כי "מפה נקום" שייך לסוג השני. על גג מרכז עזריאלי בתל אביב ייפתח ב 9 ביוני המיצג החדש של הצלם זיו קורן והמשורר נעם חורב. השניים מחברים צילום, טקסט, מוזיקה, וידאו ארט וטכנולוגיה מתקדמת למסע רגשי העובר דרך התחנות המרכזיות שחוותה החברה הישראלית מאז שבעה באוקטובר. זהו מסע שנע בין שבר לתקווה. בין זיכרון לתקומה. בין הרגעים הקשים ביותר לבין הניסיון למצוא דרך קדימה.
הפרק השני בסיפור שעדיין נכתב
במאי 2024 הציג זיו קורן את התערוכה "שבעה באוקטובר" במרכז פרס לשלום. התערוכה כללה תצלומים וקטעי וידאו שתיעד מאז שעות הבוקר הראשונות של המתקפה.
כמו במקרים רבים לאורך הקריירה שלו, קורן היה בין הראשונים שהגיעו אל השטח. הוא נע בין יישובי העוטף, כוחות הביטחון, מוקדי הלחימה והיישובים שנפגעו. הוא תיעד את המראות בזמן אמת. לעיתים תחת סיכון ממשי.
התערוכה ההיא הפכה גם לספר צילומים. היא עוררה עניין רב בישראל ובעולם. מבחינתי, "מפה נקום" הוא המשך ישיר לאותו מהלך תיעודי. אם הפרק הראשון עסק באסון עצמו, הפרק הנוכחי מתמקד במה שקרה אחריו.
היכרות שנמשכת שנים
את זיו קורן אני מכיר הרבה לפני התערוכות והספרים. בשנים שבהן עבדתי במערכת החוק נהג קורן להגיע לבתי המשפט כצלם עיתונות. הוא חיפש את התמונה שתספר את הסיפור. אני הגעתי מהצד השני של המסדרון. עם הזמן נוצרה היכרות שהפכה לחברות.
שנים לאחר מכן ישבתי בהרצאות שהעביר במסגרת קורסי תקשורת ודוברות. שם נחשפתי לא רק לצלם אלא גם לאיש המקצוע. לאדם שמבין היטב את כוחה של תמונה ואת האחריות שנלווית אליה.
נפגשנו גם בשטח. בזירות פיגועים. באירועים ציבוריים. בעצרות המונים בתל אביב. לא פעם עמדנו כתף אל כתף בחיפוש אחר זווית הצילום הנכונה.
לכן כשאני מתבונן בעבודותיו, אני יודע שמאחורי כל פריים עומדות שעות ארוכות של נוכחות. של סבלנות. של מחויבות לסיפור האנושי.
מה קורה ביום שאחרי
ב"מפה נקום" המצלמה של קורן פונה אל התקופה שבאה אחרי האסון. התצלומים מלווים משפחות שכולות. פצועים. מפונים. קהילות שנאלצו להתחיל מחדש. הם מתעדים את המאבק למען השבת החטופים. את העצרות. את רגעי האבל. את טקסי הזיכרון. את החיבוקים. את הדמעות. את רגעי התקווה.
אלה אינם רק תצלומי מלחמה. אלה תצלומים של חברה שלמה המתמודדת עם המציאות החדשה שנכפתה עליה.
הספרים יוצאים מן הדף
"מפה נקום" נשען על שני ספרים שנולדו מתוך התקופה. הראשון הוא "השיבה מאוקטובר", ספר הצילומים החדש של זיו קורן. הספר ממשיך את "השבעה באוקטובר", שזכה לחשיפה רחבה בארץ ובעולם. השני הוא "חוטים שקופים" של נעם חורב. אוסף טקסטים ושירים שליווה רבים בתקופה שנעה בין כאב לתקווה.
הפעם היצירות אינן נשארות בין דפי הספרים. במיצג החדש הן מקבלות חיים נוספים. התמונות, הטקסטים והמוזיקה יוצרים יחד מרחב אחד. מרחב שנע בין זיכרון אישי לסיפור לאומי. ספרו החדש של קורן ייחשף לראשונה לקהל במסגרת המיצג. שני הספרים יוצעו למכירה בסיום הביקור.
לא צופים מהצד אלא נכנסים פנימה
המיצג משתרע על פני כחמש מאות מטרים רבועים. במרכז החלל ניצבים עשרה מייצבים גדולים. עליהם מוקרנים צילומים, טקסטים וקטעי וידאו ארט. טכנולוגיית וידאו מאפינג מעניקה לצילומים ממד נוסף. הדימויים אינם נשארים קפואים בפריים. הם נעים במרחב ומקיפים את המבקרים.
במשך כארבעים וחמש דקות עוברים המבקרים בין התחנות השונות. אוזניות חכמות מלוות אותם לאורך הדרך. בין התחנות נמצאות "זריחה אפורה", "איך מספרים לילד", "נס האנשים", "נפש האדם" ו"מפה נקום". כל תחנה עוסקת בפרק אחר של הסיפור הישראלי. רגעי ההלם. ההתנדבות. הגבורה. השיקום. התקווה.
על המוזיקה המקורית חתום אביב ייני. פס הקול שיצר מלווה את המבקרים לכל אורך המסלול. הוא אינו מתפקד כרקע בלבד. הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהחוויה ומחבר בין התמונות של זיו קורן לבין המילים של נעם חורב לכדי מסע רגשי אחד.
זו אינה חוויית צפייה רגילה. המבקר אינו עומד מול יצירה ומתבונן בה מרחוק. הוא נע בתוכה. מקשיב לה. פוגש אותה מקרוב.
כשהמילים פוגשות את התמונות
אל הצילומים מצטרפים הטקסטים של נעם חורב. זהו חיבור טבעי בין שני יוצרים שכל אחד מהם מתעד מציאות בדרכו. קורן באמצעות העדשה. חורב באמצעות המילה. חלק מהטקסטים לקוחים מתוך "חוטים שקופים". אחרים נכתבו במיוחד עבור המיצג. כולם מלווים את המבקרים לאורך המסלול ומעניקים רובד נוסף לחוויה.
המילים אינן מסבירות את התמונות. הן משוחחות איתן. לעיתים הן מעניקות להן קול. לעיתים הן מציעות נקודת מבט נוספת.
מקום מפגש שהופך למרחב זיכרון
הבחירה בגג מרכז עזריאלי אינה מקרית. דנה עזריאלי, מנכ"לית קבוצת עזריאלי, רואה במיזם המשך ישיר לחיבור בין הקבוצה לבין הציבור הישראלי. לדבריה, המיצג נולד מתוך רצון לאפשר לציבור לעצור לרגע ולהתבונן במה שעברה החברה הישראלית מאז שבעה באוקטובר.
מרכז עזריאלי משמש מדי יום מקום מפגש לאלפי ישראלים. במובן הזה הוא מייצג פסיפס אנושי רחב ומגוון. המיצג מבקש להפוך את המרחב המוכר הזה למקום של זיכרון, הזדהות, חוסן ותקווה.
לא רק לתעד אלא לאפשר להיכנס פנימה
זיו קורן אינו מסתיר את המטען הרגשי שהוא נושא מאז שבעה באוקטובר. לדבריו, המיצג נולד מתוך רצון להפוך רגעים, מראות ועדויות שנצרבו בזיכרון לחוויה שאפשר לא רק לראות אלא גם לחוש. בשילוב הטקסטים של נעם חורב והטכנולוגיה שמלווה את המיזם, ביקש קורן לבנות מסע שנוגע בזיכרון החי של התקופה. לא רק בכאב ובאובדן אלא גם בכוחות החיים וביכולת לקום מחדש.
הסיפור של כולנו
נעם חורב מביא אל המיצג את השכבה הרגשית והמילולית. לדבריו, מאז שבעה באוקטובר מצטברים סביבנו אינספור סיפורים. בבתי החולים. בקהילות שנפגעו. במשפחות. במוצבים. במפגשים יומיומיים.
הוא רואה בכתיבה ניסיון ללכוד את הלך הרוח הישראלי בתקופה מורכבת במיוחד. את גבורת הלוחמים. את הכמיהה לבשורות טובות. את הרגעים האנושיים הקטנים שנולדו דווקא מתוך המשבר. מבחינתו, "מפה נקום" אינו הסיפור של אדם אחד. זהו הסיפור של כולנו.
לא רק תערוכה אלא מסמך אנושי
זיו קורן פועל במשך עשרות שנים כמתעד של החברה הישראלית ברגעיה המכוננים. במיזם הנוכחי הוא ממשיך לתעד את האירוע המטלטל ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה. אולם הפעם המבט רחב יותר. הוא אינו נעצר ברגעי האסון. הוא מבקש להבין מה צמח אחריהם.
אם התערוכה הקודמת עסקה בשבר, "מפה נקום" עוסק גם בניסיון לקום ממנו. לא מדובר בתקומה מושלמת. הדרך לשם עדיין ארוכה. החטופים עדיין נוכחים בכל מחשבה. הפצעים עדיין פתוחים. אבל בתוך המציאות הזאת ממשיכים להופיע גם גילויי אנושיות, ערבות הדדית ותקווה.
השורה התחתונה
בסיום המסלול נותרתי עם תחושה ברורה. "מפה נקום" אינו עוד מיצג אמנותי. זהו מסמך אנושי שנכתב בזמן אמת. הוא מתעד את מה שעברנו. הוא בוחן את מה שאנחנו עדיין עוברים. והוא מנסה לסמן את הדרך אל העתיד.
עבורי זהו גם מפגש נוסף עם עבודתו של צלם שאני מלווה ומכיר לאורך שנים רבות. אולי משום כך הרגשתי שהמיצג הזה מצליח לגעת לא רק בזיכרון הלאומי אלא גם בזיכרון האישי. בעיניי, כל ישראלי חייב לעצמו ביקור במיצג הזה. לא רק כדי לזכור את מה שהיה. גם כדי להבין מה נולד מתוך השבר.
פרטים
מפה נקום
גג מרכז עזריאלי תל אביב | 9 ביוני 2026 עד 30 באוקטובר 2026 | ימים ראשון עד חמישי בין השעות 10:00 עד 20:00 | יום שישי בין השעות 09:00 עד 15:00 | מחיר כרטיס: 39 שקלים | כניסה ללא תשלום לחיילים בשירות סדיר בהצגת חוגר | כרטיסים כאן
