לפעמים יצירה חדשה נולדת מתוך שקט כואב. לפעמים דווקא הזיכרון הישן מצליח להחזיר קול לתנועה. כך בדיוק מגיעה "ציפור שיר", היצירה החדשה של יורם כרמי ולהקת פרסקו.
כרמי פותח עם היצירה החדשה את שנתה ה 25 של הלהקה. הפעם הוא נכנס עמוק אל תוך הבית שבו גדל. אל השירים ששמע בילדותו. לשפת הלדינו. אל הזיכרונות המשפחתיים שנשארו תלויים באוויר שנים.
במשך יותר משני עשורים פרסקו ביססה שפה בימתית ברורה. הלהקה חיברה בין כוח פיזי לרגש חשוף. במופעים קודמים כרמי עסק בזהות, בדידות, קהילה ופירוק מערכות אנושיות. כעת הוא חוזר פנימה. אל השורשים.
העיתוי לא מקרי. ישראל עדיין נושאת את פצעי התקופה האחרונה. כרמי לא בורח מהמציאות הזאת. הוא סופג אותה אל תוך הגוף הרוקד. הוא יוצר מופע שמחבר בין עבר יהודי רחוק להווה ישראלי מטלטל.
הכול התחיל מהקלטות ישנות של רומנסות ספרדיות. כרמי מצא אותן במהלך חיפוש אחר השראה חדשה. השירים החזירו אותו לילדותו. משם נולד המסע של "ציפור שיר". שירי הלדינו מלווים את היצירה לכל אורכה. הם מביאים חמימות וזיכרון. מולם ניצבת מציאות קשה ומפורקת. החיבור הזה יוצר מתח רגשי חזק מאוד.
כרמי גם חוזר אל מורו הגדול משה אפרתי. כמי שרקד בעבר ביצירתו "קמינה אי טורנה", הוא פוגש אותה מחדש. קטעים מהיצירה המקורית משתלבים במופע החדש בקולו של יוסי בנאי. המילים נשמעות היום חדות וכואבות אפילו יותר. הטקסט שסגר את יצירתו של אפרתי פותח דווקא את "ציפור שיר". המהלך הזה יוצר מעגל אנושי והיסטורי שלם.
על פס הקול חתום נעם הלפר. הלפר מלווה את כרמי כבר שנים ארוכות. הפסקול החדש נע בין אינטימיות לעוצמה דרמטית. את התלבושות עיצב אביעד אריק הרמן. הרמן מביא לבמה שפה ויזואלית עשירה ומדויקת. העיצוב מחבר בין מסורת לנוכחות עכשווית.
מופע טרום הבכורה יתקיים באולם דוהל בשכונת התקווה תל אביב ב 20 במאי. מופעי הבכורה יעלו בסוף חודש יוני.
טעימה
