דודו טסה ממשיך להדהד את ההתרגשות סביב האלבום “אִי”. האלבום נולד הרחק מכאן, על האי קורפו ביוון. דווקא המרחק פתח אצל טסה זיכרונות ישנים ושאלות חדשות.
כעת מגיע גם הסרט “לתפוס דג”. סרט דוקומנטרי חדש בבימויו של אילן אזולאי. הסרט יוקרן ב־כאן 11 ב־23 במאי. המצלמה מלווה את טסה בזמן אמת. בלי מסכות ובלי רעש מיותר. רגעי כתיבה, הקלטות ושיחות נכנסים אל תוך המסע המוזיקלי והאישי שלו.
השקט שהפך למוזיקה
טסה טס לקורפו כדי למצוא שקט. במקום שקט הוא מצא געגוע. מתוך הרגעים האלה נולדו שירים כמו “עמנואל”, “הלב שלה” ו“בית ביפו”. גם “אביב בחוץ” ממשיך את אותו קו רגשי. השיר, שכתבו טסה ועלמה זהר, מלווה את הסרט ונכנס עמוק אל תוך העולם הפנימי שנחשף בו.
חוזר הביתה
ב־2 ביוני יחזור טסה אל אצטדיון התקווה. המקום שבו גדל יהפוך לערב אחד לבמת ענק. טסה יארח מוזיקאים וחברים לדרך. הקהל יקבל ערב שמח, מרגש ומלא אהבה לשירים שהפכו כבר לפסקול ישראלי. אחרי תקופה לא פשוטה, נדמה שטסה מבקש דבר אחד. להיפגש שוב עם האנשים דרך המוזיקה.
בין בריחה לשחרור
המילים של “אביב בחוץ” נעות בין פחד לבין תקווה. דודו טסה ו־עלמה זהר בונים טקסט עדין ואינטימי. כזה שמדבר על הישרדות רגשית יומיומית. הפתיחה עוסקת בניסיון להחזיק מעמד. לנשום, לא ליפול ולעבור עוד לילה. לא מדובר רק בעייפות פיזית. השיר נוגע בעומס נפשי ובתחושת ריקנות שמגיעה אחרי סערה ארוכה.
מול התחושות האלה מופיע האביב. לא רק כעונה אלא כהבטחה לשינוי. הקריאה “רוץ ילד רוץ” נשמעת כמו ניסיון להשתחרר מהעבר ומהכאב. הילד שבשיר מחפש חופש, קלילות ואוויר לנשימה. גם הדימוי “הולך באוויר, קופץ, עוזב ידיים” יוצר תחושת ריחוף. מצד אחד יש פחד מנפילה. מצד שני יש רצון להרפות סוף סוף מהשליטה.
השיר לא מציע פתרון ברור. הוא מציע תנועה. לצאת החוצה, לכבות את האור ולהמשיך קדימה. בתוך הפשטות שלו מסתתר אחד הטקסטים החשופים ביותר באלבום “אִי”.
