יש שירים שאתה לא באמת זוכר מתי שמעת בפעם הראשונה. הם פשוט היו שם תמיד. ככה זה עם המנגינות של יאיר רוזנבלום. מלחמה או לא, ב־תאגיד השידור הישראלי כבר מכוונים קדימה לחגיגות יום העצמאות. ב־כאן וב־כאן גימל מתחילים לחשוף את התוכניות, עם מחווה לשיריו של רוזנבלום ועם חזרה נוספת אל עולם הלהקות הצבאיות. הפרויקט "המנגינה היא שקובעת" מציע ארבעה ביצועים חדשים לשירים מוכרים. לא שחזור, אלא פרשנות.
האיש שהפך מנגינה לשפה
רוזנבלום לא רק כתב שירים. הוא בנה שפה. הוא התחיל בלהקת הנח"ל והפך מהר לדמות מרכזית בלהקות הצבאיות. שם נולד פסקול שלם. "שיר לשלום", "מה אברך", "שירו של צנחן", "תמיד עולה המנגינה". אלה לא רק שירים. אלה רגעים בזמן. הוא עבד עם יורם טהרלב, אהוד מנור וירון לונדון. הוא ידע להפוך טקסט למנגינה שנשארת. אבל הוא גם הזיז גבולות. הוא הכניס גיטרות חשמליות והשפעות פופ ורוק. הוא פתח דלת לדור שלם של יוצרים. זו הסיבה שהשירים שלו עדיין כאן. הם לא רק זיכרון. הם חומר חי.
פרויקט שמקשיב מחדש
מאחורי הפרויקט עומדים אלון פרץ ו־נדב הולנדר. הראשון לוקח את "להיות לבד" לאלקטרוניקה מדויקת. השני בונה עולם עשיר עם נגנים חיים. ארבעת השירים זמינים להאזנה במהלך חול המועד פסח. יחד הם מרגישים כמו אלבום קטן עם אמירה.
כשהמקור פוגש את ההווה
"להיות לבד" מתוך חדווה ושלומיק, למילים של יהונתן גפן, היה במקור שיר שקט על בדידות במעבר בין עולמות. בן צור הופך אותו למרחב רגשי פתוח יותר.
וכמובן גרסה של המבצעת המקורית
"הייתי נער", למילים של דוד עתיד, נולד אחרי מלחמת ששת הימים כשיר מופנם. ג'ימבו ג'יי ו־נונו מוציאים אותו החוצה עם קצב ונוכחות.
והנה תיעוד של הגרסה המקורית בפי זמרי להקת הנח"ל
"לו הייתי פיראט" של ירון לונדון נשען במקור על קלילות. החצר האחורית מוסיפים גרוב בלי לאבד את הקריצה.
ואי אפשר ללא הביצוע המקורי
" לפעמים אני מרגיש שאני צריך כנפיים", שיר של בועז שרעבי למילים של יורם טהרלב אחרי מלחמת יום הכיפורים, מקבל אצל שי צברי טיפול חשוף ומדויק.
וכמובן שמגיע מקום של כבוד למבצע המקורי
זה כבר לא רק פרויקט אחד
וזה אולי החלק המעניין יותר. המחווה הנוכחית לא מגיעה משום מקום. בשנים האחרונות כבר ראינו ניסיונות לחזור אל רוזנבלום מזווית עכשווית.
כך למשל באלבום המחווה "יאיר", שבו נבחרו יוצרים צעירים לקחת שירים מתוך הקטלוג שלו ולפרש אותם מחדש. הפרויקט, בשיתוף מכללת BPM, חיבר בין דור של מוזיקאים בתחילת הדרך לבין חומרים שנכתבו על ידי רוזנבלום כשהיה בגיל דומה.
גם שם, כמו כאן, לא מדובר היה בשחזור אלא בתרגום. ראפ, אלקטרוניקה, פופ ורוק נכנסו לתוך המנגינות ההן, והוכיחו שוב שהחומר הזה לא תלוי זמן אלא רק הקשבה. המחווה של כאן גימל פשוט ממשיכה את הקו הזה, ומראה שזה לא רגע חד פעמי אלא תהליך.
הלהקה חוזרת לאוטובוס
לצד המחווה לרוזנבלום, כאן גימל מחזירה גם את הלהקה אל קדמת הבמה. ששי קשת ו־טוביה צפיר חוברים ללהקות הצבאיות של היום ומבצעים מחדש את שיר הנושא, למילים של אהוד מנור ולחן של רוזנבלום. הקליפ החדש מחזיר אותם אל האוטובוס האייקוני, והגרסה בהפקת תומר מייזנר מוסיפה שכבה עדכנית לשיר.
היום
אז
המשדר שחותם את התמונה
כל זה מתנקז אל מצעד "תמיד עולה המנגינה", שישודר ב־כאן גימל ביום העצמאות, 22 באפריל 2026, בין 10:00 ל־14:00. המאזינים יבחרו את שיר הלהקות הצבאיות הגדול ביותר וינסו להכריע מי הלהקה שהביאה הכי הרבה קלאסיקות. את המשדר יובילו מאיה וקותי, אהרון פררה ועמלי חביב פרגון.
ולפני זה, ערב יום העצמאות, ישודר המופע "המנגינה היא שקובעת" ב־כאן 11 וב־כאן BOX. בסוף, כמו תמיד, המנגינה נשארת.
על הבמה יופיעו שלומי שבת, בני משפחת בנאי, יובל דיין, ואלרי חמאתי, נועם בתן ואחרים. לצד זה יעלה גם מצעד הלהקות הצבאיות בכאן גימל ביום העצמאות. בסוף, כמו תמיד, המנגינה נשארת.
