בשקט יחסי, בלי קמפיין רועש ובלי הצהרות גרנדיוזיות, Gorillaz משחררים מהלך שמרגיש מדויק ומחושב. לא עוד קליפ שמלווה שיר, אלא יצירה אנימטיבית שמרחיבה את האלבום החדש The Mountain לכדי חוויה ויזואלית שלמה. The Moon Cave ניצב בלב המהלך הזה, נקודת עומק בתוך מסע שמוביל את הדמויות אל ג׳ונגל הודי טעון צבע, זיכרון ותודעה, ומזכיר שוב עד כמה גורילז יודעים לחשוב בתמונות לא פחות משהם חושבים בצלילים.
הקליפ מחבר שלושה קטעים, The Mountain, The Moon Cave ו The Sad God, לרצף אחד זורם. נאודל שוקעת במים ויוצאת מהם אחרת. 2D, מרדוק וראסל חוצים יער צפוף, כמעט מיתי. הצמחייה בוהקת, החיות מביטות חזרה, והאסתטיקה מהדהדת במודע את הדימויים המוכרים של ספר הג'ונגל, אבל כאן אין סיפור חניכה תמים. כאן מתקיים עימות עם תודעה, עם עבר, עם זהות.
הלהקה לא משתמשת בג׳ונגל כלוקיישן אקזוטי. היא בונה מרחב נפשי. כל מעבר בין שיר לשיר משנה את הטון, מהלך אפי ופתוח ב The Mountain, צלילה פנימה ב The Moon Cave, והדהוד כמעט מיסטי ב The Sad God. האנימציה לא מקשטת את המוזיקה, היא מפרשת אותה. היא מוסיפה שכבה של מתח בין בדידות קוסמית לחום טרופי, בין שקט פנימי לרעש צבעוני מסביב.
The Moon Cave עצמו מחזיק את הרגע האינטימי. המלודיה מתכנסת, הקצב נושם, והוויזואל לא מרפה. דווקא בתוך יער חי ותוסס, גורילז מציבים תחושת ריחוק. הדיסוננס הזה מחדד את הליבה הרגשית של השיר. במקום לברוח אל נוסטלגיה, הלהקה מפרקת אותה. במקום למחזר מיתוס, היא יוצרת אחד חדש.
האלבום The Mountain כבר זמין במלואו, אבל הקליפ מבהיר שהפרויקט הזה לא מסתפק בפורמט האודיו. גורילז ממשיכים לפעול כישות רב שכבתית, מוזיקה, דימוי, נרטיב. הם לא רק מוציאים שירים. הם בונים עולם, ומזמינים את הצופה להיכנס פנימה, לא כצופה פסיבי אלא כמי שמוכן ללכת לאיבוד בתוך היער.
