יום שני, ספטמבר 7, 2026

השיר על הארץ עם הפילהרמונית הישראלית

מופע הפתיחה של פסטיבל החורף בהיכל התרבות הוקדש כולו לשירים המדברים על הארץ, בול בזמן.

השיר על הארץ עם הפילהרמונית הישראלית – ערב של זיכרון זהות ותקווה

ערב פתיחת פסטיבל החורף השמיני בהיכל התרבות תל אביב ביקש לעסוק בשאלה פשוטה וגדולה כאחת. מהו הקשר בין עם לארצו ובין אדם לאדמה שעליה הוא חי. דרך שירים שנכתבו כאן ושם ובוצעו מחדש עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית נפרש מסע מוזיקלי שנגע בזיכרון, בזהות ובתקווה.

על הבמה ניצבה התזמורת הפילהרמונית הישראלית בעיבודים ובניהול מוזיקלי של אמיר לקנר. על הדופק התזמורתי הופקד המנצח איתי ברקוביץ, שניהל את המערך בדיוק ובשקט בטוח. ברקוביץ בנה מתח בהדרגה, הרחיב את הצליל כשהיה צורך וידע לסגת לאחור כדי לאפשר לקולות לנשום. הנוכחות שלו שימשה עוגן לבמה עמוסת סולנים ולתזמורת גדולה שלא איבדה רגש. לצד כל אלו ניצבה אתי אנטה שב שהייתה אחראית על הניהול האמנותי.

המנצח איתיב רקוביץ בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
המנצח איתיב רקוביץ בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
המנהל המוזיקלי אמיר לקנר בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
המנהל המוזיקלי אמיר לקנר בהיכל התרבות. צילום יובל אראל

לצד התזמורת ניצבה קשת רחבה של קולות. ירדנה ארזי, אלון אולארצ'יק, קרולינה, שי צברי ו-רוני דלומי. דור מייסדים ודור ממשיכים. פופ רך ופיוט. גרוב ים תיכוני וצלילות בימתית. פסיפס חי של קיבוץ גלויות מוזיקלי.

רוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
רוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
קרולינה בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
קרולינה בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
ירנה ארזי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
ירנה ארזי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
שי צברי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
שי צברי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
אלון אולארצ'יק בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
אלון אולארצ'יק בהיכל התרבות. צילום יובל אראל

מכונת זמן אל שירי הרועים

היו לא מעט שירים, 16 במספר, אך לא רק, גם קטעים של התזמורת עצמה וכמה קטעי וידאו מותאמים שהרחיבו את היריעה של המופע,  חלקם של השירים בוצעו בפי זמר או זמרת, אבל לא בהם אעסוק, לטעמי רגעי השיא היו בשילוב הכוחות והקולות. הדואטים.

רגע שיא ראשון נרשם כאשר דלומי וצברי חברו לדואט מתוך מחרוזת שירי רועים. שירים שנהגו לשיר דמויות כמו סולימן הגדול המנוח. טעמי המזרח מתימן הרחוקה פגשו את לשונם של משוררי מזרח אירופה. לרגע נדמה היה שהאולם עולה על מכונת זמן אל הימים שבין טרום המדינה לראשיתה, כאשר התרבות המקומית חיפשה קול וזהות.

צברי הביא עומק רוחני ואנרגיה בימתית. דלומי הוסיפה ניקיון קולי ונוכחות דרמטית. התזמורת עטפה ברגישות. הקהל הצטרף במחיאות כפיים מדויקות בקצב. הרגע הפך מחגיגה על הבמה לחגיגה משותפת באולם.

שי צברי ורוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
שי צברי ורוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
קרולינה, ירדנה ארזי ורוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
קרולינה, ירדנה ארזי ורוני דלומי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל

כלניות והזיכרון הקולקטיבי

ואז הגיעו כל הזמרות יחד אל כלניות. המילים של נתן אלתרמן והלחן של משה וילנסקי מזוהים לעד עם קולה של שושנה דמארי, שרק לפני ימים ספורים ציינו עשרים שנה ללכתה.

ירדנה ארזי, קרולינה ו-רוני דלומי לא ניסו לשחזר את המקור. הן ארגו אותו מחדש. כלי הקשת פרשו מצע עמוק וכלי הנשיפה הוסיפו צבע דרמטי. העיבוד שמר על כבוד השיר אך אפשר לו לנשום בהווה. זה היה שיא שקט. ריגוש שנבע מזיכרון משותף יותר מאשר מעוצמה קולית. לרגע אחד ההיכל כולו התכנס אל תוך נקודת זמן אחת שבה עבר והווה נפגשו.

אלון אולארצ'יק ושי צברי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל
אלון אולארצ'יק ושי צברי בהיכל התרבות. צילום יובל אראל

איזו מדינה עם חיוך חד

האנרגיה התחלפה כאשר עלה השיר איזו מדינה שכתבו והלחינו יוני רועה ו-אלי לוזון. שיר ביקורת שמסרב לאבד אהבה.

צברי ואולארצ'יק חלקו את הביצוע. הראשון הביא אש וקצב. השני קריצה ואירוניה דקה. הקהל נענה מיד. כתפיים נעו. ידיים מחאו כפיים. הביקורת נשמעה אך לא הכבידה. בתוך ערב שמדבר על קשר לארץ גם השאלה מצאה את מקומה.

ובתוך כך השחיל אולארצ'יק את בא לשכונה בחור חדש. לא כגימיק אלא כהמחשה. שיר שמגלם קליטה והתנגשות תרבויות הפך כאן לתמונה חיה של רעיון הערב. שכונה שבה כל אחד מביא צליל אחר ומחפש הרמוניה משותפת.

המנצח, הזמרים והזמרות והמנהל המוזיקלי. צילום יובל אראל
המנצח, הזמרים והזמרות והמנהל המוזיקלי. צילום יובל אראל

הליכה לקיסריה כסיום קנוני

ואז הסיום. כל חמשת הזמרים והזמרות התייצבו יחד לקדמת הבמה. הליכה לקיסריה. המילים של חנה סנש והלחן של דוד זהבי. שיר קצר שאומר הכל.

העיבוד נשען על איפוק. התזמורת פרשה הרמוניה רחבה אך השאירה מקום לקולות. הקהל הצטרף כמעט מאליו. לא כהדרן שמח אלא כהצהרה שקטה. תפילה שיש בה גם עמוד שדרה. אחיזה במקום הזה שעל חוף הים התיכון מתוך תחושת שייכות ואחריות.

ברגע הזה הערב כולו התזקק. לא רק מופע מוזיקלי אלא נקודת התכנסות. זיכרון, ביקורת ותקווה נשזרו יחד. שירים שנולדו בתקופות שונות דיברו זה עם זה. ובעיקר נשמעה תזכורת ברורה לכך שהמוזיקה כאן תמיד הייתה הדרך שלנו לספר לעצמנו מי אנחנו ולאן פנינו.

הכי חדשים

כשהפיוט פוגש את הרוק הישראלי

אשר חגי תשרי בפתח, אנחנו עומדים להיכנס אל עשרת ימי התשובה. על פי המסורת היהודית, זהו הזמן...

משאירים מקום לחיבוק חדש: COLLECTIVE X מחדש את אבטיפוס

לפעמים שיר מוכר אינו זקוק לעוד ביצוע, אלא לעולם חדש. זה בדיוק הכיוון שבחר שרון קובי. תחת...

השחקן אילן דר הלך לעולמו בגיל 89

השחקן אילן דר, מאושיות הבמה והמסך בישראל, הלך היום לעולמו בגיל 89. דר גילם עשרות רבות של...

גוף, כוח ונפילה: עדי בוטרוס וסתיו סטרוז׳ בוטרוס בסוזן דלל

שני ערבים רצופים, שני יוצרים ושתי יצירות שמעמידות את הגוף במבחן. עדי בוטרוס וסתיו סטרוז׳ בוטרוס מגיעים...

הקאמרי מצדיע למצטייני השנה

הבוקר נערך בתיאטרון הקאמרי טקס הענקת הפרסים למצטייני השנה. הטקס הפנה את הזרקור אל השחקנים, הבמאים והמחזאים...

הקהל בחר באמה, אני בוחר ברננה חובב

לאורך העונה השישית של “דה וויס ישראל” עקבתי אחר הקולות, הבחירות והכיסאות המסתובבים. שמעתי זמרות מצוינות, זמרים...

מרגישים צורך לומר משהו בעקבות הקריאה? השאירו תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פטיפון משיקה מועדון חברים חדש למוזיקאים

מאז שהתקליט התמוסס בין רגליו של הדיסק, עולם המוזיקה עבר כמה גלגולים. בהמשך כמעט נעלם גם הדיסק...

פרנק־אן־פורטר עזב את הטירה – טים קארי הלך לעולמו

השחקן והזמר הבריטי טים קארי הלך לעולמו בגיל 80. מנהלתו אישרה כי מת בשלווה בביתו בלוס אנג׳לס....

כששופן פוגש את ריו: אמיתי קורץ מצא את הסמבה שהסתתרה בתוך הקלאסיקה

ישנם רעיונות מוזיקליים שאפשר להסביר במשך דקות ארוכות. אחרים זקוקים לכמה שניות בלבד כדי לגרום לחיוך. קחו...

עוף החול יוצאת מג׳נסיס: הבמה הופכת לפסטיבל עצמאי ב־toX ראשון לציון

יש רגע שבו במה מפסיקה להיות רק במה. היא מפתחת אופי, קהל ואפילו קצב חיים משלה. זה...

איתי לוי מסמן וי על הבארבי

יש במוזיקה הישראלית כמה במות שהשם שלהן מספר סיפור עוד לפני שנדלק האור הראשון. מנורה מסמן כוח...

רעש לבן: שתים עשרה שעות של רוקנרול בקיסריה

הרוק הישראלי לא נעלם, הוא פשוט חיכה למתחם גדול וליום ארוך במיוחד. פסטיבל ״רעש לבן״ מבקש להעניק לו את הבמה הזאת בדיוק. ביום שישי, 9 באוקטובר, המארגנים יפתחו את שערי מתחם Zone Festival בקיסריה. מהצהריים ועד חצות יזרמו שם שתים עשרה שעות של רוקנרול. אנשי toMix אספו לדבריהם את כל מי שמעיר את השכנים. הם […]

לגלות עוד מהאתר הבלוג של יובל אראל

כדי להמשיך לקרוא ולקבל גישה לארכיון המלא יש להירשם עכשיו.

להמשיך לקרוא