יום שישי, אוקטובר 30, 2026

שעה של שקט רצה על הבמה במהירות מופרזת

קומדיית מצבים משפחתית על סטרואידים, עם קצב שלא משאיר רגע אחד של שקט

אמש הוצגה בתיאטרון יהלום ברמת גן הקומדיה שעה של שקט, בהפקת קבוצת התיאטרון של To Mix. ההצגה הוגדרה כפרמיירה רשמית, אף שהמחזה רץ כבר כחמישים פעם ברחבי הארץ. אל האולם הוזמנו אנשי תקשורת וקניינים, והקהל מילא את המושבים לקראת ערב שמבטיח קומדיית מצבים רועשת ומהירה. יין וכיבוד בסיום לא הוגשו, וחבל, אבל על הבמה לא חסכו דבר.

שעה של שקט. צילום יובל אראל
שעה של שקט. צילום יובל אראל

יניב פולישוק, הכוכב המרכזי של שעה של שקט, נדמה לפרקים כהמשך ישיר לדמותו של איתמר רוזן כפי שגילם אותה בסדרה הטלוויזיונית סברי מרנן. אותו טיפוס מהיר, חד לשון וטיפש מלידה, כזה שכל משפט אצלו מגיע חצי שנייה לפני המחשבה. לא פעם נדמה היה שבכל רגע ייכנסו לבמה גם יהורם גאון ודביר בנדק, רק כדי להשלים את הפריים הטלוויזיוני.

שעה של שקט. צילום יובל אראל
שעה של שקט. צילום יובל אראל

פולישוק לוקח את הפלואו של המחזה למהירויות שנופלות כפרי בשל בידי כל מכמונת מהירות משטרתית לו היתה מוצבת באולם. המהירות הזו, למרבה ההפתעה, אינה פוגעת ברגעים הקומיים אלא להפך. היא מחדדת אותם. הצחוק בקהל מגיע בגלים קצרים וכמעט רציפים לאורך רוב מהלך ההצגה.

שעה של שקט. צילום יובל אראל
שעה של שקט. צילום יובל אראל

לצידו בולטת יפית אסולין, שמגישה דמות של בת זוג מטורללת וכנועה לכאורה, אך כזו שמחזיקה סודות, בגידות וסכין קטנה מאחורי הגב. אסולין, שזכורה גם מזגורי אימפריה, מאזנת בין גרוטסקה לריאליזם יומיומי והופכת את סיפור הבגידה הקלאסי אז וגם עכשיו עם החבר הכי טוב למנוע קומי אפקטיבי במיוחד.

שעה של שקט. צילום יובל אראל
שעה של שקט. צילום יובל אראל

גם דמות הבן, יונתן, מוסיפה שכבה של אבסורד. נער שחי בתחושת כוכב רוק מדומיין, אוכל עטלפים ומתגאה בטייטל מאדר פאקר, או לפחות כך הוא תופס את עצמו. לא ברור אם מדובר בפרודיה על דור, על פנטזיית רוקנרול או פשוט בעוד הפרעה בדרך לשקט המיוחל.

שעה של שקט. צילום יובל אראל
שעה של שקט. צילום יובל אראל

לתוך הכאוס הזה נכנסים גם חורחה שהוא בעצם סשה השיפוצניק שלא יודע לבנות או לתקן, חברה של אשתו שהיא גם היזיזה שלו, ושכן נודניק מהקומה שמתחת. יחד הם מייצרים שעה וחצי של קומדיית מצבים מטורללת, רועשת ומדויקת בקצב שלה, כזו שלא עוצרת להסביר את עצמה ומעדיפה לדרוס קדימה.

קרדיטים:

מחזה: פלוריאן זלר | תרגום: דורי פרנס | עיבוד ובימוי: אילן רוזנפלד | מוסיקה מקורית: רועי ביתן | עריכה מוסיקלית: דניאל סעדו | עיצוב תפאורה: אלונה רודנוב | עיצוב תלבושות: אירינה צודנובסקי | עיצוב תאורה: סאני אלכסנדר מיכאלוב | ע.במאי: זיו תשובה | שחקנים: יניב פולישוק, יפית אסולין, יובל סגל, אביעד בנטוב, יעל טל, אופיר וייל ורועי רביב.

טריילר של ההצגה, טעימה

הכי חדשים

שעות לפני מנורה: מי העלים את איתי לוי מהאינסטגרם?

יש ימים שבהם הכול אמור לעבוד כמו שעון. האורות מוכנים, הנגנים נערכים, אלפי כרטיסים כבר נמכרו והקהל...

מאיכילוב ועד הפרלמנט הגרמני: המוזיקה חוצה גבולות

יש מי שמגיע לאולם קונצרטים כדי לשמוע מוזיקה, ויש מי שהמוזיקה צריכה להגיע אליו. ילד המאושפז בבית...

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

כל העיר יודעת: איתי ומור כובשים את מנורה

יש משהו מרגש בלפגוש אמנים בתחילת הדרך, לעקוב אחר הצעדים הראשונים שלהם, ואז לראות אותם כובשים במות...

ללכת שבי אחריו: רובין וויליאמס מפנה את הבמה ליחזקאל לזרוב

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שמלווים אותנו שנים בזכות הרעיונות שהותירו אחריהם. "ללכת שבי...

מקיסריה לבית המדרש: בר צברי, בניה ברבי ועמיר בניון

רק לפני ימים ספורים עמד בר צברי על במת אמפי קיסריה וחגג את מופע הבכורה שלו במקום....

השאר תגובה

יובל אראל
יובל אראלhttp://yuvalerel.wordpress.com
הייתי שם – כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם – בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון.

מבזקים

פעם ספסרים, היום בוטים: מי גונב לנו את הכרטיסים?

יש דברים שהזמן משנה רק את הצורה שלהם, לא את המהות. פעם היו אלה ספסרים בשר ודם. לא...

דוקאביב: הכבש, מריאן ואסתר נפגשים בגליל

יש סרטים שמספרים סיפור. אחרים מחזירים אותנו בזמן באמצעות שיר מוכר. פסטיבל דוקאביב גליל חוזר למעלות-תרשיחא בפעם...

רביד כחלני אוצר בענבל: ארבעה אמנים, ארבעה מופעי סולו

החזון של רביד כחלני ממשיך להתפתח בחודש אוגוסט האחרון דיווחתי כאן על המהלך החדש של רביד כחלני במרכז...

וולוו V-SOUNDS: תל אביב מתמלאת במוזיקה ביום שישי

תל אביב מתכוננת ליום שישי מוזיקלי במיוחד. אירוע VOLVO V-SOUNDS מבקש להפוך כמה ממוקדי הבילוי המוכרים בעיר...

בין הקלפי לרחבה: פסטיבל PACOFEST מציע בחירה אחרת

יש משהו מסקרן במפגש שבין גלריה לאמנות לבין רחבת ריקודים. מצד אחד, יצירות שמבקשות מהצופה להתבונן, לחשוב...

כשהקולנוע פוגש את הרוקנ'רול בנמל יפו

יש סרטים שאנחנו זוכרים בזכות העלילה, ויש כאלה שהמוזיקה שלהם ממשיכה להתנגן בראש שנים אחר כך. לפעמים...